הרבה עורכי דין, הרבה דיונים ופנלים וקצת רעיונות יצירתיים. עורכי דין מהצמרת, מתחכחים בצמרת המשפטית של בית המשפט העליון והפרקליטות ומציגים עמדה אחידה בנושא חיוניות שלטון החוק ועצמאות המערכת המשפטית. מי שהציל את הכנס - הצהרה של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה - על היותנו מדינה לא מתוקנת. ב"מדינה מתוקנת" - הוא היה מודח או נאלץ להתפטר.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
כנס אילת, התשיעי במספר, כמו קודמיו, הצטיין בשפע דיונים ופנלים משפטיים, לצד אירועי תרבות, פנאי ונופש, שגם זאת מטרת הכנס.
כותרות רבות וסנסציוניות, לא יצאו מהכנס, למרות ניסיונות רבים, להביע עמדות אחרות לא שגרתיות ולהציע דרכים חדשות, לפתרון סוגיות ישנות מציקות מזה שנים.
נושאים כמו: משילות, עינויי דין, התערבות חריגה של הרשות השופטת בתחומים חוץ משפטיים, סמכויות היועץ המשפטי וההצעות להפריד בין סמכויות היועץ המשפטי והממונה על התביעה הכללית, המלחמה בפשע המאורגן, הון ושלטון וכו'. עמדו במרכז הדיונים הסוערים אך לא עשו גלים. עד שהגיע מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה, ונתן את הכותרת התקשורתית לכנס אילת התשיעי.
מזוז: במדינה מתוקנת, חשודים בפלילים לא מתמנים לשרים. במדינה מתוקנת - ליברמן לא היה נבחר לשר.
מדינה מתוקנת: עפ"י התפיסה של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, מי שחשוד בפלילים, פסול אוטומטית למשרה ממשלתית, לפני שהוכרע דינו, לפני שנעשה לו שימוע, לפני שנאספו כל הראיות ולפני שסנגוריו ראו את התיק הפלילי וחקרו את העדים.
לפי התיאוריה של מזוז, כל הפוליטיקאים, ואנשי הציבור שזוכו בדין, לאחר עינויי דין, ברגע שנחשדו הם פסולים לחיתון ולמשרה ציבורית.
ניקח לדוגמא: את שר המשפטים הנוכחי - פרופ' נאמן הוחשד בהגשת תצהיר כוזב, נתפר לו תיק, ע"י יועץ משפטי (לא מני מזוז) - יצא זכאי אבל הפסיק להיות שר המשפטים בסיבוב הקודם.
רפול ז"ל - רצו למנותו לשר לביטחון פנים, ואז נזכרו שיש ,בבוידם, תיק ישן, מלפני כמה שנים, מנעו ממנו את המינוי, הוגש כתב אישום וביום הראשון למשפט, בישיבה הראשונה בית המשפט זיכה אותו - אבל את התפקיד הוא הפסיד.
ראובן ריבלין - יו"ר הכנסת הנוכחית, אמור היה לפני שנים, בממשלת הליכוד הקודמת, להתמנות לשר, ואז נזכרו בחקירה ישנה וטרפדו לו את התפקיד.
יש דוגמאות נוספות, בתחומים שונים, שבהם הגשת תלונה פלילית ופתיחת חקירה משטרתית, מחסלות קריירות פוליטיות וציבוריות.
שלא תהיה אי הבנה בנושא:
אין הכוונה למנוע מהמשטרה חקירה, במקרים בהם יש בסיס וחשד למעשים פליליים, עד לדרגים הגבוהים ביותר, נשיא, ראש ממשלה, שרי אוצר ודרגים בכירים אחרים. לפעמים התוצאות די עגומות בתחומים אלה, כפי שהמציאות מוכיחה זאת.
אך מאידך, יש להיזהר מאד בהחלטה ובקביעה נוסח היועץ המשפטי מני מזוז, שחשודים בפלילים לא יתמנו לתפקידים בכירים.
אסור לשכוח - שהחשדות הפליליים, הם מצד המשטרה והפרקליטות בלבד, בשלב זה, לפני "שימוע" ולפני הכרעה של בית משפט.
מזוז: במדינה מתוקנת...
במדינה מתוקנת, אחרי ההצהרה של מזוז, הוא היה מודח מתפקידו או נאלץ להתפטר.
מסקנה נוספת מהצהרתו של מזוז - אנחנו כיום מדינה לא מתוקנת, ומזוז הוא יועץ משפטי של מדינה לא מתוקנת.
אם הוא בעל עקרונות, יושרה ועקרונות, כפי שהוא מצהיר עליהם, עליו לקום ולהתפטר, מאחר וליברמן, חשוד בפלילים, הוא שר חוץ.
להערכתי - גם אם יוחלט בפרקליטות על הגשת כתב אישום, והגשתו לבית משפט כפופה ל"שימוע" - לאמור: תקופת דחייה של 12-6 חודשים של חקירה שנמשכת כבר 10 שנים - ואז לפי החוק הקיים, ליברמן לא חייב להתפטר (אלא אם הוא עושה זאת מיוזמתו) עד להרשעה.
ליברמן לא נראה לי מהחומרים הפוליטיים, שיתפטר רק בגלל חשדות של המשטרה.
עינויי דין
בין הנושאים שעלו בכנס, עינוי הדין, הסחבת, חוסר בשופטים, התמשכות הדיונים, שהיו בראש סדר היום של שר המשפטים החדש, פרופ' נאמן.
ברור, שנושא כאוב זה חייב למצוא פתרון מהיר ויצירתי. צדק שנעשה, לאחר 15-10 שנה הוא תיאוריות צדק אבל מעשית עינוי דין מתמשך, שיש בו אלמנטים של התעללות משפטית.
צריך יותר שופטים, יותר תשתיתיות כמובן תקציבים, אבל בעיקר יעילות וחריצות מצד השופטים, המשטרה, הפרקליטות ועורכי הדין.
אחד הפתרונות היצירתיים, לקיצור תורים קיצור עינוי המשפט הוא ניהול המשפטים ברצף.
בארה"ב - השיטה של ניהול משפטים עם חבר מושבעים - מחייבת לנהל משפטים ברצף כדי לשחרר את המושבעים.
כלומר: כשמוגש כתב אישום ונקבע שופט, הוא מזמין את הצדדים לדיון מקדמי - קובע תאריך התחלה + רצף דיונים מיום ליום כולל אחה"צ.
בארץ קשה לאמץ את כל השיטה. אבל בהחלט ניתן לקבוע בתקנות או בחקיקה, שמשפט יתנהל לפחות שלושה ימים בשבוע עד לסיומו - והכרעת הדין תינתן תוך 60-30 יום, פרט למקרים חריגים 90 יום.
לחימה בפשע מאורגן:
המשטרה, הבינה באיחור של שנים, שהדרך היעילה ללחימה בפשע, היא הקמת יחידה ארצית תוך שילוב כל גורמי האכיפה הפלילית והאזרחית. בנושא זה, כתבתי מספר מאמרים בעבר, כולל הרצאות בפני קציני וחוקרי משטרה, שמתמחים בפשע מאורגן - שהדרך להצלחה הוא ריכוז כוח ארצי תוך תיאום פעולה בין הגופים. בעיקר יש לשים דגש על אכיפה וענישה כלכלית כבדה, לאמור: החרמת רכוש, עיכול, כספים שהושגו בפשע, לא לתת להבריח רכוש ולא לתת אפשרות להתחמק בדרכים מתוחכמות.
אבל, המציאות הוכיחה, שיש פער בין הרצון והיכולת. רשות המיסוי על אגפיה - לא משתפת פעולה בצורה מספקת עם המשטרה התוצאה - הצלחה בתחום הפלילי, כישלון במגזר הכלכלי.
ניצב יואב סגלוביץ, עו"ד בהכשרתו - הוא ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל.
בכנס באילת בהרצאתו ציין שאין ארגון פשע, שאלימות איננה מאפיין אינטגראלי מחייו, כמו כן, השגת כוח וכסף וקשרים. יש הצלחות מרשימות בתחום הפלילי, חלק מראשי הארגונים נמצאים בכלא, אבל הוא מודה שבתחום הפגיעה ביכולת ובתשתית הכלכלית - הם חלשים יותר.
הפתרון לדעתי - לאכוף שיתוף פעולה ותיאום בין הגופים מטעם המדינה, לקבוע ראש אחד שיוביל את המאבק ותיקון החוק למלחמה בארגוני פשיעה בסעיפים הכלכליים, כדי לפשט ולהקל על המאבק בפגיעה ברכוש ובכסף שהושג בפשע. להזכיר לציבור - גדול הגנגסטרים של שיקגו, אל קפונה, הושלך לכלא על עבירות מס הכנסה ולא על מעשיו הפליליים כמו רצח, אלימות, פגיעה בגוף וברכוש.
התקשורת ובתי המשפט
השופטת (בדימוס) דליה דורנר, מבית המשפט העליון וכיום נשיאת מועצת העיתונות, טענה בכנס שהתקשורת אינה מנהלת את המשפט, היא מנוהלת בידי אלה שמזינים אותה.
התקשורת שופטת את הנאשמים, אלה מזכים ואלה מרשיעים. השופטים יחליטו עפ"י הראיות שלפניהם, אבל התופעה עצמה מדאיגה.
השופט (בדימוס) פרופ' זמיר - אמר שיש סיכוי שהתקשורת תשפיע על השופטים, אפילו בתת מודע.
השופטת חיותה כוחן - השופטת של חיים רמון, מדברת על התקשורת שרצתה בכוח לזכות את רמון אבל הדבר לא השפיע עליה.
להערכתי: התקשורת בפרשת רמון, אמנם הייתה אגרסיבית וחריגה בנסיבות, אבל היו בה אלמנטים רבים וניתוחים משפטיים מוצלחים יותר מאשר בפסק הדין. כלומר: השופטים של רמון, לא רצו להיות מושפעים, או שיחקו כאילו לא מושפעים ולכן פסק הדין שלהם מלא נקודות שחורות, לא מבוססות משפטית ומנוגדות לראיות. בקיצור - פסק דין לא אובייקטיבי ושגוי.
השופטת חיותה כוחן - מיתממת וחבל. השופטים כן מושפעים מהתקשורת.
התקשורת - והשפעתה על השופטים:
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בעבר, כיום מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, אמר לא פעם בכנסים ובהרצאות שהשופטים מושפעים מהתקשורת ומלחץ ציבורי.
השופט העליון (בדימוס) מישאל חשין - התבטא אף הוא, שאדם צריך להיות מברזל או מלאך, כדי לא להיות מושפע. וגם אם ניקח את הגרסה המקלה של פרופ' זמיר, הרי יש השפעה אפילו בתת מודע.
לסיכום: כנסים נוסח - כנס מאי 2009 והשתלמויות מקצועיות, הם חיוניים, מקדמים את המקצוע, משמשים במה להעלות רעיונות והסתייגויות, ביקורת והצעות ייעול קונסטרוקטיביות.
לעניין העלות והמחיר - במחיר 4 ימי כנס באילת ניתן לנסוע לשבוע לחו"ל, כדאי לחשוב על נושא זה, כדי שיהיה נגיש גם לעורכי דין צעירים, שנאבקים על פרנסתם וקיום משרדיהם כל השנה, וגם להם מגיע - אילת.
הערות לעניין פשע מאורגן והענישה הראויה:
1. אסי אבוטבול, נדון ל-13 שנות מאסר (התביעה דרשה 25 שנה), בהיותו ראש ארגון פשע. טענת סנגוריו, העונש מוגזם כי לא הופעלה אלימות ממשית.
2. זאת גישה מוטעית - שהרי חומרת העבירות נובעות מעצם היותו ארגון פשע ומעצם היכולת שלו להפעיל אלימות כשצריך לצורך לחץ ואיומים. נושא נוסף הוא סוג העבירות מהותן היקפן וחומרתן.
3. ארגון שגונב מכוניות, אינו דומה למי שעוסק בסחיטה ואיומים, סחר בסמים, נשים, הימורים ובתי קזינו, שהרי האלימות בארגון פשע - הוא יסוד מובנה ובסיסי לקיומו.
4. גם דון קורליאונה שהגיע "לטופ" לא היה צריך לאיים ומספיק ששליחיו הזכירו את שמו.
