שרי אריסון ואני 

כשעמדתי ביריד הספר והמלצתי בחום על הספר שלי, חזקה מברזל, מתוך תחושה ברורה של הכוח שיש בו ליצור שינוי ריגשי, זרק אלי מישהו: " אה, מאבחנת בתקשור...כמו שרי אריסון!"
"הלוואי עלי," גיחכתי. "הלוואי עלי היכולת הכספית ליחצן את הספר, הלוואי שהייתי אושייה מובילת הלך רוח כזאת שכל דבר שהיא מוכרת מעורר עניין."
אז אני גם מקנאה בה על הקלות שבה היא מכדררת את הכדור שלה במגרש המשחקים וגם חסה על חוויית הדחייה שהיא עוברת אל מול הבעלים שלה והקהל שקורע את בשרה וקונה את ספרה ויורק לעברה.
ואיך שהוא , יחד עם כל ההלוואי עלי, אני יודעת, נאמנה למוטו של הספר שלי, שלכל אחד יש את השיעור שלו ואת הנסיבות המיוחדות לתוכן הוא נולד, וגם את התפקיד המיוחד לו בעולם. והידע הזה מרגיע אותי ומאפשר לי להמשיך במסלול שיועד לי. לי ולא לה.
בדומה לשרי אני כנה לגמרי, ולעומתה - אני לא מתפשטת, ואני שמחה שדרכה, גם אם היא שנוייה במחלוקת, יותר ויותר אנשים ימצאו את הדרך ליכולת הזאת: " התקשור".
תקשור "על רגל אחת" - יכולת אינטואיטיבית שיש בכל אחד ואחת מאיתנו לקלוט מידע שמעבר למה שנקלט בחמשת החושים. מידע על הדרך הנכונה לנו ומידע על האנשים העומדים מולנו.
התקשורת שיצרתי עם התת מודע והעל מודע שלי עזרה לי להבין את שאלת השאלות "למה זה קרה לי?" נוכח השינוי הבלתי צפוי בחיים שלי ואיפשר לי לפתוח צוהר אל התפקיד שלי בעולם. התפקיד שלי כאמא, כאשה, כבת, כבן אדם.
שלא כמו שרי, אני מסתפקת ביצירת תקשורת ביני וביני. ביני לבין רחשי הגוף, לבין הקול הפנימי, לבין החלקים השונים. תקשורת שיוצרת בי הבנה חדשה, שיוצרת שינוי התנהגותי קטן, שיוצר תחושה טובה יותר, ולא מתעסקת בצונאמים ואסונות גלובליים. היא עושה את שלה. אני עושה את שלי.
ואולי הרבה אנשים שעושים שינויים קטנים בעצמם יצליחו לעשות שינוי גדול, מהסוג שמזיז הרים או שומר על הרים במקומם.