עוגת השוקולד של החיים שלכם 

מהו הדבר, שכאשר יציעו לכם אותו, לא תוכלו לסרב ואם תסרבו (מסיבות דיאטה למיניהן) זה יסב לכם עוגמת נפש? - ובכן, מחקר שנעשה לאחרונה בדק - מה מגרה אותנו יותר, שוקולד או נשיקה? ונחשו מה? הממצאים גילו שהלב מאיץ את פעימותיו, להט בוער בעצמותיכם ואתם חשים נסערים מתמיד, לא ממש בגלל נשיקה, אלא בגלל ש... שוב אכלתם - שוקולד. חוקרים חיברו אלקטרודות לראשיהם של מתנדבים ומכשיר לבדיקת קצב הלב והישוו את קצב פעימות הלב של הנבדקים בשעה שטעמו שוקולד מריר, לעומת זמן שבו התנשקו. התוצאות היו מפתיעות (או שממש לא). המחקר העלה, כי דווקא השוקולד גרם לתגובה החזקה ביותר, יותר מנשיקה והכפיל את קצב פעימות הלב של הנבדקים. גם נשיקה האיצה את פעימות הלב, אולם השפעתה לא נמשכה לאורך זמן כמו לאחר אכילת שוקולד טעים, שהביאה להאצת קצב הלב מ - 60 פעימות לדקה ל - 140.

איך זה קורה? השוקולד מכיל פנילתילאמין, המעלה את רמות האנדרופינים המעוררים תחושת עונג במוח. תוסיפו לזה את תכולת הקפאין הגבוהה, בעלת ההשפעה המעוררת הן את המוח ואת הלב. לדברי ד"ר לואיס, החוקר הראשי של בדיקה זו, ידוע כי מרכיבים מסוימים בשוקולד הינם בעלי השפעה פסיכואקטיבית וכאשר השוקולד מתמוסס על הלשון, מתעצמת השפעה זו בכמה מונים.

נכון שאנשים שמעוניינים לעשות דיאטה, אסור להם לשמוע את החדשות המרעישות הללו, אולם בואו נחשוב קצת אחרת. מה היה קורה, אם היינו גורמים לכל דבר שקורה לנו בחיים לעשות לנו בדיוק את אותם גירויים במוח ובלב, שעושה השוקולד? מה אם נייצר את ההשפעה של האנדרופינים, המעוררים תחושת עונג במוח - בעצמנו? האם זה לא היה הופך את חיינו ל - עוגת שוקולד עולמית?

זה ידוע, שילדים אוהבים שוקולד והם יכולים לאכול שוקולד, כמעט ללא הגבלה, אם לא עוצרים אותם. הם מסוגלים לאפשר לעצמם את העינוג הזה, עד שמחברים להם את תחושת העונג הזאת עם חוויות לא נעימות. כשהורה מעונין שהילד שלו יאכל 'אוכל אמיתי' הוא יוצר כל מיני סוגים של התניות, שיוצרות במוח של הילד מעגלים נוספים, שכבר אינם קשורים להנאה צרופה בלבד ואפילו ההפך הגמור.

יש לנו הרבה מה ללמוד מילדים, בטרם עיצבנו אותם בדמותינו. למשל, שהם תמיד ניהנים מכל דבר בחייהם ותמיד הלב והמוח שלהם פועמים במהירות אקסטטית. הם מתרגשים וטועמים את החיים, מתנסים וחווים אותם כמו שהיו אלה - עוגת שוקולד.

זאת הסיבה, שגם כשהם נופלים, הם צוחקים (אלא אם כן האימא משמיעה קולות חרדה, שהם אלו שגורמים לבכי של הילד ולאו דווקא הנפילה עצמה) ויכולים לקום בכיף ולהמשיך את ניסיונות ההליכה הראשונים שלהם. זה מרתק אותם, זה מאיץ להם את דופק הלב, זה מרגש אותם וגורם להם הנאה עילאית.

אז... אם היינו כאלה, כשהיינו ילדים, לפני שעצרו אותנו מתנופת השמחה והאושר שלנו, אזי... אפשר להחזיר את המצב הזה לקדמותו. ילדים, כשהם לומדים, הם לומדים באופן מטורף ומשגע - מהר מאוד. אולם, מבוגרים, כשהם נופלים, מסתכלים סביב לבדוק, שאף אחד, חס ושלום, לא ראה אותם בנפילתם. הם לא נהנים מהשיעור, שנתנה להם הנפילה. הם לא מאותגרי שמחה לנסות זאת שוב. ואז הם אומרים לעצמם 'לא, אני לא יעשה את זה שוב'.

כמבוגרים כל מה שאנחנו צריכים זה לשתף את עצמנו יותר, בכל מה שקורה לנו. בסדנת 'במאות תקשורת' אתם מוזמנים לעשות דברים באופן קצת שונה מאיך שעשיתם אותו בעבר. כל נושא הגיל יורד מהפרק בסדנא. אינכם צריכים לחשוב על גיל במונחים של רמת האנרגיה שלכם. האנרגיה שלכם היא יותר פסיכולוגית מאשר עניין של גיל. אתם מוזמנים להרגיש ולחוות 'צעירות נצח' - החוויה האמיתית של האנרגיה הנפשית שלכם, להיות כמו ילדים - לקפוץ ולהשתולל משום סיבה. מי לא עשה זאת כשהיה ילד? ילד כל הזמן, ללא הפסקה, נוגס מעוגת השוקולד של החיים שלו. גם אתם יכולים!