חוק הבוררות החדש 

תיקון מס' 2 לחוק הבוררות

מוסד הבוררות: בוררות מאפשרת לצדדים לסכסוך להביאו להכרעה בדרך חלופית לזו של פתיחת הליך בבית המשפט. יתרונותיו העיקריים של הליך הבוררות על הליך בבית המשפט הם האפשרות לסיימו במהירות רבה יותר, לנהלו תוך שמירה על פרטיות הצדדים ובמקום נוח להם, לבחור אדם בעל מומחיות בנושא הסכסוך וכן האוטונומיה של הצדדים לקבוע את אופן ניהול ההליך.

על אף יתרונותיה של הבוררות, המציאות מלמדת כי מתדיינים רבים חוששים מהתדיינות בפני בורר, וכי עורכי הדין אינם נוהגים להמליץ ללקוחותיהם לפנות להליך זה. זאת, בין היתר, בגין המצב שהליך זה נתפס כהליך המאפשר טעויות מהותיות שאינן ניתנות לתיקון בשל העובדה שפסק דין של בורר (טרם התיקון) היה חלוט ולא תמיד מנומק. נתבקשתי לדבר על חובת ההנמקה - אחד הפרמטרים לאמון במוסד הינו מהות פסק הבוררות ואופן נתינתו, מידת האמון בבורר נמדדת על בסיס התנהלותו אך בהחלט על בסיס הפסק גופו, כאשר צריך להיות מבוסס כדבעי על העובדות והמצב המשפטי, והפסק צריך לתת לכך ביטוי בכתובים. הפסק צריך להיות חשוף וניתן לפיקוח. הרציונל העומד מאחורי ההנמקה מושתת על חובת ההנמקה של פסק דין ממש, כי במהותו פסק בורר כמוהו כפסק דין והמגבלות על ביטולו רק מחזקות הצורך, לכך שיעמוד על אדני ברזל. ניהולו של הליך בוררות הוא מקצוע. על הבורר להקדיש עצמו לתהליך המיועד לפתרון סכסוכים פרטיים. חשיבה שיפוטית היא חשיבה אובייקטיבית, והתנסות שוטפת בה שוזרת אצל הבורר כושר ניהול יעיל של הליכי בוררות. השופט, לעומת זאת, נדרש להתמודד עם מסה עצומה של סכסוכים. הוא מפגין יעילות רבה ככל יכולתו ופועל במסגרת זו במטרה לפתור סכסוכים רבים בהסכמה כבר בשלבים המקדמיים של הדיון. ברור, כי פתרון זה הנערך ממרומי כס השיפוט מחייב יכולת שכנוע, גיבוש הצעות לפשרה והערכה מוקדמת של סיכונים וסיכויים, בעוד הסכסוך מצוי בתחילת דרכו. ואולם, כל אלה אינם פותרים את בעיית העומס הכבדה אשר מחירה מתבטא בניהול דיונים לאורך תקופה ארוכה ומתן פסקי-דין לאחר שנים. יש תיקים אשר התנהלו לאורך תקופות של חמש שנים ויותר, שעה שהגורם העסקי אינו מסוגל לשאת מצב זה. לעתים, מחירו של המשפט המתמשך מוביל, בסופו של דבר, להתמוטטותו של גוף עסקי. בכל מקרה, המחיר הוא כבד ומשליך על שמו של התאגיד, על יכולתו להתקשר בעסקאות שונות, הוא מתבטא בזמן ניהולי רב ויקר ובמתן הכרעה שלא בזמן אמת. לבוררות העסקית במסלול החדש יתרונות מכריעים בהשוואה לשיפוט. הדבר בא לידי ביטוי כפי שראינו באופיו הדיסקרטי של ההליך, בהכרעה המהירה, בנוחיות המותאמת לאנשי העסקים הליך שיפוטי יעיל, זריז, המשלב שיפוט יחד עם חשיבה עסקית נכונה. הבוררות במסלול החדש, היינו, הבוררות המאפשרת קיומה של ערכאת ערעור, יוצרת עידן חדש בבוררות העסקית המתאים לתפישותיו של המשפט העסקי.

תיקון מס' 2 לעניין הערעור לפי טבעו, הערעור מהווה בדיקתה של החלטת הערכאה הנמוכה ביקורת על פסק הבורר האפשרות לערער על פסק הבורר תפיג את החשש בקרב אנשי עסקים רבים, במיוחד כאשר הם לא נתונים לשרירות או לטעות של בורר. קיומה של ערכאת ערעור בהליך הבוררות תאפשר בחינה נוספת וחוזרת של ההכרעה השיפוטית של הבורר. כך מתאפשרת הן בקרה והן ביקורת שיפוטית הלכה למעשה. כך גם מושפע במישרין תפקוד הערכאה המבוקרת מתוך ידיעה שהחלטתה עשויה לעמוד לבדיקה.

בפסקי דין רבים דנו בחשיבותה של זכות הערעור ? כך למשל בבג"צ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד מב (1). שם נאמר כי זכות הערעור, למרות אופיה הדיוני, מהווה גם זכות מהותית. בעמ' 360: "הערעור הגיע לדרגה של מוסד חיוני בעל חשיבות רבה. הכללתה בדברי החקיקה הבסיסיים מבטאת את ההכרה בכך, כי לשם הבטחת מערכת שיפוט תקינה והוגנת יש גם להבטיח, בין היתר, הנהגתה וקיומה של זכות ערעור." ועוד נאמר בעמ' 373: "סיכומה של נקודה זו, קיומה של ערכאת ערעור מאפשר בחינה נוספת וחוזרת של ההכרעה השיפוטית ויוצר בכך הן בקרה והן ביקורת שיפוטית מעשית על הכרעתה של הערכאה הראשונה. על-אף השוני שבין תפקידה המשפטי של הערכאה הראשונה לבין זה של ערכאת הערעור, יש בבדיקה הדו-שלבית בזכות כדי לחזק את יסוד הביקורת, הבנוי על כפל השיקול. זו גם השיטה שאימצנו בשיטת המשפט הפנימית שלנו.

הגישה, המחייבת את קיומה של הביקורת הערעורית, מצאה את ביטויה בהוראותיו של חוק¬יסוד: השפיטה, הקובע בסעיף 17שבו, ככלל, כי פסק-דין של בית-משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות: הוראה זו לא נולדה רק בשל הצורך להיענות לכלל המשפטי המנחה הנ"ל, לפיו אין זכות ערעור אלא אם זו עוגנה בחוק; אלא היא גם ביטוי להשקפה, לפיה מושגת מידת ודאות רבה יותר של צדק, אם הכרעה שיפוטית יכולה להיצרף בשלב של ביקורת ערעורית." ד"ר חמי בן נון בספרו "הערעור האזרחי" תשס"ד- 2004 כותב כי, זכות הערעור נעוצה באפשרות שמי שאינו בוחן כליות ולב עלול לטעות בהחלטתו השיפוטית בעמ'57 : "מקורה של הזכות לערער נעוץ, בין היתר, בתפיסה כי החלטה אנושית עלולה להיות שגויה, וכמוה גם החלטות שיפוטיות. הערעור מהווה מעין רשת בטחון ומערכת בקרה המקטינים ? אף כי לא בהכרח מונעים - פגיעה בבעלי הדין." מסלולי הבוררות לאחר תיקון מס' 2 לחוק בפני המתדיינים בבוררות עומדות שתי אפשרויות לפיהן ניתן לבקר את פסק הבורר: האחת, קבועה בסעיף 21א- ערעור בפני בורר- הסעיף יחול בתנאי שהצדדים יקבעו מראש בכתב, כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר וכי פסק הבוררות הניתן לערעור ינומק. במסלול זה יוכלו הצדדים לבטל את פסק הבוררות הראשון או פסק הבוררות שלערעור, אם התקיימה אחת מעילות הביטול הבאות: א. סעיף 24(9)- תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. ב. סעיף 24(10)- קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. כמו כן, הצדדים יהיו כפופים לסדרי דין כדוגמת תיעוד הישיבות ומועדי הערעור, הקבועים בתוספת השנייה לחוק שניתן להתנות עליה בכתב ובמפורש. והשניה, קבועה בסעיף 29ב לחוק-ערעור ברשות בפני בית המשפט על פסק הבוררות- הסעיף יחול אם קבעו הצדדים מרצון ובכתב, כי הבורר ינהג בהתאם לדין, הבורר ינמק את פסקו וישיבות הבוררות יתועדו באמצעות פרוטוקולים. לנוכח חשיבות ההנמקה ככלי לקבלת החלטה נכונה של הבורר, נקבע בתיקון מס` 2, סעיף ט"ו לתוספת הראשונה, כי, גם אם הצדדים לא הסכימו שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור, תחול על הבורר חובת הנמקה, אלא אם כן הצדדים החליטו להתנות על כך במפורש בהסכם הבוררות. בתיקון מס` 2 נוספה חובה לנימוק פסק הבורר בכל מסלולי הבוררות. החובה היא קוגנטית בסעיף 21א וסעיף 29ב אולם במסלול בוררות רגיל החובה קבועה בתוספת הראשונה לחוק וניתן להתנות עליה אם הצדדים החליטו כך במפורש. המעבר מפסק בורר שאינו מנומק לפסק בורר מנומק בעל קרקע משפטית ועסקית כאחת, יוצר איכות אחרת של תוצאה. ניתן להסכים או לחלוק על התוצאה אך ניתן להבין את בסיסה. ניתן לנסות ולערער עליה במסגרת הדרך החדשה המוצעת עם כלל הסיכונים והעלויות הכרוכים בכך, אך הערכאה בפניה יתנהל הערעור תוכל להתרשם ממהלך ההכרעה ואיכותו. חובת הנימוק נכללת בתיקון החוק, היא חיונית והכרחית כאשר מדובר בזכות ערעור על פסק הבוררות.הדרך החדשה עשויה לתת מענה מקצועי וסופי לבעלי הדין על-פי המתווה שבתיקון החוק ותנופה להליך הבוררות. שיקולי יעילות המגזר העסקי נע במהירות. עסקה רודפת עסקה. מבחן התוצאה הוא תובעני. התמודדות יעילה עם משברים היא צו השעה. יעילות במהלך שיפוטי משמעה תפישה מהירה של עיקרי הסכסוך וגם של נימיו. ניהול יעיל חשוב לגיבוש תוצאה ראויה. ניהול זה יתבטא בקביעת מועדים לישיבות ברציפות ובתדירות גבוהה. הוא יתבטא בפישוט התהליכים ובפירוקם של מכשולים פרוצדורליים. ניהול יעיל ומרוכז של ההליכים המקדמיים, כהליכי גילוי מסמכים ושאלונים, יחסוך חודשים רבים של התדיינות. כך, חיוני כי גם מתן פסק הבוררות ייערך בסמוך ככל האפשר לסיום הליכי הבוררים הנדרשים לכך. עיכוב במתן פסק הבוררות מקשה על התקדמותם של בעלי הדין בעיסוקיהם. לכן, קובע חוק הבוררות, כי עיכוב במתן פסק הבוררות מעבר למועד המוסכם ולאחר שנסתיימו התהליכים הנדרשים לכך, יהיה נתון להחלטה שיפוטית שיהיה בה כדי להורות לבורר ליתן את פסק-דינו ואת התנאים הנדרשים לכך. לגבי חובת ההנמקה של פסקי דין - פס"ד פרי תנובה נ' ישרארון פוד בע"מ משנת 92. שם פרופ' ברק מתוך ספרו "שיקול דעת שיפוטי": "חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה. דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, תוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם, שכן היה בהם הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת לעמוד." (עמ' 46 לספר). כך גם השופט מ' לנדוי במאמרו "הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט", משפטים א', 292 עמ' 303: "שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו ? כולל תחושתו האינטואטיבית, עליה דיבר פאונד ? מעל לסוף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת של דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כולו". לגבי בורר ? החשש מפני שיפוט שרירותי גובר, כשמדובר בבורר שאינו נהנה מהיוקרה ומהמעמד שממנו נהנה שופט. בפס"ד זה של פרי תנובה מצוטט כבוד השופט א. שטרוזמן בפסקי הדין קולקר, דיפלומט אופנועים ומנפיטורה דל צ'ירצ'או, על כך שאחד הטעמים להקפדה על הנמקה של פס"ד בוררות הוא: "רצונו של בעל דין להיות משוכנע שהבורר בדק את הראיות והתייחס אליהן.... בורר המכבד את עצמו ותפקידו, יביע את דעתו בפסק דין מנומק, כך שיהיה בו כדי לשכנע לא רק את בעלי הדין אלא גם את ערכאות השיפוט, שיעיינו בו.." עוד נאמר בפס"ד פרי תנובה: "הרצון לעקוב אחרי הלך מחשבתו של הבורר כדי להשתכנע בצדקת הבורר וכן להבטיח עצמו בפני שרירות לבו של הבורר, על ידי חיובו להתמודד עם הנימוקים שבדרכו אל המסקנה שאליה הגיע בפסק הדין". אין ספק כי כשנדרש נימוק הדבר מחייב בחינה סדורה של קבלת החלטות ובכך הוא מוביל לביקורת עצמית שעשויה למנוע החלטות שרירותיות או שגויות. תיעוד ההנמקה מאפשר ביקורת גם לאחר קבלת ההחלטה. בנוסף לביקורת העצמית מאפשרת ההנמקה לסייע לאזרח להבין הטעמים שהובילו לקבלת ההחלטה ולהחליט אם יש טעם לנסות ולשנותה. החשש הוא שהימנעות מהנמקה תהא נובעת מחשש לביקורת. בפס"ד קלוקר משנת 92 (בפס"ד זה דיברו על חשיבות ההנמקה), הועבר תיק לבוררות והבורר נדרש לנמק את פסקו אם כי היה פטור מהדין המהותי ומראיות. השופט נימק את פסה"ד עפ"י המבנה הבא: 1. פרוט הנקודות שבמחלוקת 2. התייחסות לנקודות שבמחלוקת ? עדות רו"ח מבולבלת ? עדויות יתר העדים אינן נקיות מסתירות ? מעדיף עדות קולקר ? לא שוכנעתי כי קולקר לא קיבל מלוא המשכורת. לגבי חובת ההנמקה ? ביקורת עצמית הימנעות משגיאות. ביקורת של הצדדים ? בעלי הדין שרוצים להיות משוכנעים בראיית הפסק, במחשבה שהושקעה בו ובשקול הדעת שהופעל. ודברים שאמר פרופ א ברק בספרו שיקול דעת שיפוטי (פפירוס, תשמ"ז) עמ' 46. יפים בעיקרון גם לעניין פסק בורר, כל אימת שחייבוהו הצדדים בהנמקה:ו "חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה, דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האנטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, מתוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם, שכן היה בהם אך הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד". וכן דבריו של השופט ד' לוין ברע"פ 1516/90[2], בהקבלה לענייננו, כי ההנמקה היא "חלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק הדין". "אכן, גם אם מגלה ההנמקה טעות, ואפילו תהא זו טעות הגלויה על פני הפסק, אין לבית המשפט סמכות לבטלו או לשנותו. אולם ייתכן כי ההנמקה תקים אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24לחוק. לפיכך אין לראות את החובה שמחויב בה הבורר לנמק את פסקו כבאה לענות רק על צרכים "פנימיים" (הקשורים לבורר ולצדדים), אלא גם על צרכים "חיצוניים", הקשורים לביקורת שיפוטית המסורה לבית המשפט במסגרת החוק.

בפס"ד שניתן ביום 15.9.08, חודשיים לפני כניסת תיקון מספר 2 לחוק, ע"י השופט י. דנציגר, מדובר היה בבעל מגרש בפתח-תקווה, התקשר עם המשיבה בעסקת קומבינציה לבניית מבנה על המגרש שבבעלותו. בעקבות מחלוקת שנתגלעה ביניהם פנו הצדדים לבית המשפט קמא אשר הפנה אותם להליך בוררות בפני השופט בדימוס שאול אלוני ז"ל. בקשת רשות ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקש למינוי בורר חליף, שהוגשה לאור סירובו של הבורר לערוך שטר בוררות אשר יכלול חובת הנמקה מפורטת, וכן על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי אשר דחה את בקשת המבקש לעיון נוסף בהחלטה. נקבע כי אין חובת הנמקה: "אשר לטענתו של המבקש בדבר זכותו לכפות על הבורר לנמק את פסקו (אף שזכות זו לא עוגנה בהסכם הבוררות בין הצדדים), הרי שחוק הבוררות איננו מחייב את הבורר לנמק את פסקו. בעלי דין המעוניינים בהנמקת הפסק על ידי הבורר חייבים לכפות זאת עליו בהסכם הבוררות".( ראה: רע"א 5462/08 יוסף סופר נ. ש.י.צ.ח חברה לבניין בע"מ (פורסם בנבו)). חובת ההנמקה בהליך הבוררות- מצב משפטי המצב טרם תיקון מס' 2 המצב המשפטי לאחר תיקון מס' 2 - הבורר לא חויב לנמק את פסק הבוררות, אם לא החליטו הצדדים כי על הבורר לנמק את החלטתו. משלא עשו זאת, פסק הבורר היה חלוט והדרך היחידה לשנות פסק בורר הייתה ? ביטולו!!! לפי העילות של סעיף 24 לחוק ? שעניינן "ביטול פסק בורר". החובה לנימוק פסק הבורר. החובה היא קוגנטית בסעיף 21א ובסעיף 29ב וקבועה בתוספת הראשונה לחוק וניתן להתנות עליה אם הצדדים החליטו כך במפורש, אך משלא נתנו דעתם לכך קיימת חובת נימוק. אחת העילות המצויות בסעיף 24 לחוק הבוררות היא 24(6): 24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה ? בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; נראה כי סעיף 24(6) מתייתר לאחר התיקון בחוק, שהרי משקמה החובה לנמק אין עוד צורך להתנות את הנימוק בהסכם הבוררות אלא נותרה הברירה להסכים כי פסק הבורר לא ינומק. בתאריך 5.11.08 אושר חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט-2008. מהות התיקון - הוספת זכות ערעור וחובת הנמקה. המשמעות היא שהצדדים יוכלו לבחור מראש ובהסכמה את מסלול הבוררות שלפיו הם רוצים לפתור את סכסוכיהם. החובה לנימוק פסק בורר היא קוגנטית ? בסעיף 21א ובסעיף 29ב וקבועה בתוספת הראשונה לחוק וניתן להתנות עליה אך אם הצדדים החליטו על כך במפורש, אך משלא נתנו דעתם לכך, קיימת חובת נימוק. על התיקון בחוק עו"ד ישראל שמעוני בספרו "אופק חדש בבוררות" מסביר כי ההנמקה יוצרת שקיפות ? כאשר בורר מתרשם באופן כללי מסכסוך, הוא עלול להטות את החלטתו לטובת צד אחד. התרשמות כללית כזו היא מסוכנת, לכן על הבורר לכתוב את הכרעתו בהסתמך על ניתוח אנליטי ומסודר של החומר לפניו. כך יורד הבורר לעומק הנימוקים ובודק אם הם עומדים במבחן הביקורת. המעבר מפסק בורר שאינו מנומק לפסק בורר מנומק בעל קרקע משפטית ועסקית כאחת, יוצר איכות אחרת של תוצאה. ראה למשל פסק דין בעניין הדרן, שם הבורר לא נימק את פסקו ובבקשה שנדונה, ביהמ"ש המחוזי, החזיר את הפסק לבורר על מנת שינמקו. לאחר שהבורר כתב את נימוקיו, הגיע לתוצאה שונה מהכרעתו הראשונה שהייתה ללא נימוק. מפרשה זו ניתן ללמוד על חשיבותו של נימוק הפסק-בורר. פסק מנומק מפחית את הסיכוי שיטעה ומגדיל את הסיכוי להגיע לתוצאה הנכונה בפתרון הסכסוך (רא"ע 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ (פורסם בפדאור)). לסיכום חוק הבוררות ה"חדש" חובת ההנמקה וערכאות הערעור יאפשרו לבעלי הדין לבקר את פסק הבורר היה ונפלה בו טעות ולקבל את יומם בהליך משפטי מלא, זכות שלא ניתנה להם טרם השינוי בחוק. התיקון יוצר דרך חדשה לניהול הליך בוררות כחלופה ראויה למעוניינים לפתור את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט היקף ההנמקה ? עפ"י הפסיקה העוסקת בהנמקת פסקי בוררות. בעבר הגישה הייתה שנימוק פסק הבורר יש בו יותר להזיק מאשר להואיל. בע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' "ישנומט" בע"מ [1], בעניין זה דובר על חברה שמכרה מדליות לבנקים ובתמורה היתה צריכה לקבל 7.5% מסך המכירות. הבורר היה רשאי לנקוב בסכום הסופי שפסק למערערת ואיש לא יכול היה לבוא בטרוניה, על שלא גילה את דרך חישוביו. אך משבחר הבורר לגלות נימוקיו או אפילו מקצתם, המערער חפץ להבין על שום מה פסק מה שפסק. בעמ' 474 נאמר: "שככל שהבורר ממעט בהנמקת הפסק, הרי זה משובח, וככל שהוא מרבה בדברים, הריהו חושף את פסקו להשגות בעלי הדין, ואין זה רצוי שבעל דין שבחר להתדיין בפני בורר, יביא דברו לאחר מכן לפני בית המשפט". מאז חלה התפתחות בגישה המשפטית ובית המשפט העליון קבע כי הנימוק אמנם לא צריך שיהא כפסקו של שופט, אך קובע מסגרת מינימום לחובת ההנמקה. ההלכה כיום נקבעה פס"ד קולקר: "כדי למלא את חובת ההנמקה, אין די באמירה כגון: "לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי התביעה מוצדקת". עם זאת, אין לקבוע מבחן נוקשה, לפיו על הבורר לנמק את פסקו כשופט המנמק את פסק דינו. די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, וכי מצויים בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק (96 א-ג)." ברע"א 2470/02 חסיד נ' רחמים (פורסם בנבו) - המשיבים ביצעו עבור המבקשים עבודות בניה בירושלים ובמודיעין. מחלוקות שהתעוררו בין בעלי הדין הועברו להכרעת בורר שנתן פסק בוררות לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבים סכומים שפורטו בפסק. העותרים טענו כי הבורר לא נימק את פסקו אף על פי שבפסק הבוררות הותנה על כך בפירוש. ביהמ"ש אמר שהבורר עמד בחובת ההנמקה וקבע כי: "---אפילו חייב בורר לפי הסכם הבוררות לנמק את פסק הבוררות אין בכך כדי לחייבו להתייחס בפסקו בנפרד ובמפורש לכל ראיה וראיה שהובאה במהלך הבוררות ולעמוד בנפרד על כל טענה וטענה שנטענה". בה"פ פרי תנובה נאמר לגבי היקף ההנמקה כי יש לבחון את הדין האנגלי אשר עולה ממנו כי הנמקתו של בורר צריכה להיות קצרה ותמציתית: כל שנאמר, בדבר חשיבות ההנמקה וחובתו של הבורר להקפיד עליה, בא להאיר על התכן הראוי של ההנמקה. שכן בענייננו אין בעלי הדין חלוקים בדבר הצורך כי פסק הבוררות ינומק, אלא שבאו במחלוקת אם ההנמקה שמצויה בפסק הבוררות, אכן מוציאה את הבורר ידי חובת ההנמקה. טענתו של בא כוחה המלומד של המבקשת היא כי סעיף 1(ד) לפסק הבורר המתיימר להוות הנמקה לפסק הבוררות, לאו הנמקה הוא, אלא ממצאיו ומסקנותיו של הבורר. אין דעתי כדעתו. דרכי ההנמקה ודיות ההנמקה בין של פסקי דין של בתי משפט ובין של פסקי בוררות, נידונו אך מעט בפסיקה. לכן ראוי להיזקק בענין זה לדרכו של המשפט האנגלי באותה סוגיה. באנגליה שונה הדין לענין ההנמקה. ב- 1979, arbitration actהוסדר בסעיף 1(6), מתן ההנמקה על ידי הבורר. לעניננו אין צורך להיזקק לאותו פירוט המצוי שם. אולם ראוי לבחון מה נאמר באנגליה לגבי מהותה של ההנמקה, באותם מקרים שבהם היא נדרשת. ענין זה נדון על ידי . Donalsson l.jבפסק הדין (. 2no) .bremer handelqesellschaft m.b.h. v. Westzucker g.m.b.h 132,130 . Lloyd's rep 2[1981] All that is mecessary is that the arbitrators should set out" what, on their view of the evidence, did or did not happen and ,should explaiin succinctly why, in the light of what happend . They have reched their decision and what that decision is. This"reasoned award" is all that is meant by a וכן ב- . 682S 2th ed. Reissue vol 4halsbury's laws of englandבעקבות פסק הדין הנזכר סוכמה ההלכה באשר למהות ההנמקה, ב- . Mustill and boyd, the law and practice of commercial arbitration552 . P 1982in england, london The award should not set out the evidence from which the" arbitrator has deduced his findings of fact. These findings are T open to review, so that a statment of the evedence will0serve no useful purpose... N Arbitrator does not agree, the award should state explicity that where a party has argued for a finding of fact with which the The allegation has not been proved. Otherwise there may be a ".suggestion that the matter has been accidentally overlooked מכל אלה עולה כי באנגליה סוברים שהנמקתו של הבורר צריכה להיות קצרה ותמציתית. כאשר באים לבחון טיבה של הנמקה יש ליתן את הדעת על כך שחוג הבוררים. רחב הוא ואין עניין צבורי לצמצמו.

יש והבורר הוא יודע דין אך יש ובעלי הדין ימסרו ההכרעה לסוחר, למי שמכובד בחוג שעליו נמנים בעלי הסכסוך, או למלי שבקי במערכות היחסים שהולידו את הענין שבו הם חלוקים. אין לצפות מאלה שאינם אמונים על דרכיו של בית המשפט, ושאינם בקיאים בהלכות בתי המשפט לענין משמעותה של הנמקה, כי ינסחו הנמקתם כפי שבית המשפט היה עושה. אם כך ייאמר, יביא הדבר לריבוי המקרים שבהם יהיה על בית המשפט להעתר לבקשות לביטול פסקי בוררות, ונמצא ציבור הנזקקים לבוררות ניזוק, שכן ימצאו שטרחה שטרחו וזמן שהוציאו היו לבטלה, באשר הבורר, שאין המשפט אומנותו, לא היטיב לנמק את פסק הבוררות. מי שחפץ ביקרו של מוסד הבוררות, חייב לשקול זה מול זה את הנזק שבהנמקה חסרה, לעומת נזקם של פסקי בוררות המבוטלים על ידי בתי המשפט, והמחזירים את בעלי הדין לתחילת הדרך, לאחר שיגעו והשקיעו ממונם ולבם בהבאת המחלוקת לידי גמר. אין לי ספק שהערמת פסקי בוררות מבוטלים, שכל שניתן לעשות בהם הוא לצור על פי צלוחית, תרחיק את הציבור מהיזקקות לבוררות, יותר משירחיקום פסקי בוררות שהנמקתם חסרה. כל זאת אמרתי בהנחה שאכן צודק בא כוח המבקשת בטענתו כי לקתה הנמקתו של הבורר, אולם איני סבור כך. נראה לי שהפונים לבוררות אינם מצפים כי פסק הבורר יפרוש יריעה רחבה שנפרשת לעיתים, לצורך ולעיתים שלא לצורך, בבתי המשפט. שם נתון פסק הדין לבחינתה של ערכאת ערעור, מה שאין כן בבוררות ההנמקה בעניין שבפנינו מגלה בצורה ברורה את הלך מחשבתו של הבורר, הלך מחשבה שהוליכו למסקנות שבפסק הבוררות. די בהנמקה שבפסק הבוררות כדי לאפשר לבית המשפט לבחון אם התקיימה אחת מעילות הביטול שבחוק הבורר.