המחאות או כפי שעוד נהוג לכנותן: צ'קים, שיקים או צקים, הינן סוג של מסמך אשר בו מורה בעל המחאות (אשר מכונה המושך בדיני השטרות) לסניף הבנק שלו (שנהוג לכנות "הנמשך") לבצע פעולת תשלום מחשבונו לצד שלישי (שנהוג לכנות "הנפרע") ע"פ הזמן, והסכום המפורטים בהמחאות.
המחאות המהוות סוג של שטר, ניתנות להסבה, למעט במקרים שבהן הגביל בעל ההמחאות (המושך) את הסבת ההמחאות בצורה ברורה ומוסכמת על גבי ההמחאה. המחאות הן עדיין אמצעי התשלום שכיח, והשימוש באמצעי זה במדינת ישראל מוסדר בדיני השטרות וגם בחוק צ'קים ללא כיסוי תשמ"א 1981.
המקור של המונח האנגלי צ'קים הינו מן המילה צ'ק, והכוונה היא על מהלך או מצב במשחק השחמט המוכר, בו ישנו איום/התראה המגבילה את אפשרויות התנועה של המלך. תחילת השימוש במושג זה על פי המשמעות שאנו מכירים כיום החל כבר בשלהי המאה השבע עשרה, והכוונה לדרכים שבהן נקטו למנוע זיופים בשטרות ובמסמכים שהיו אז בשימוש. השימוש במונח זה בהקשר המקובל כיום הוחל בשלהי המאה השמונה עשרה. נהוג להשתמש במונח צ'קים, שיקים, צקים והמחאות. המונח "המחאות" מקורו מן התלמוד. שכיר המקבל את שכרו ממעבידו על כך שהמחהו אצל חנווני או שולחני, על כן, שלחהו אצל החנווני או לשולחני שמהם יקבל את שכרו וזאת על חשבון חובם למעביד. בעצם משמעות המונח המחאות הינו העברת חיובים מנושה אחד לשני, במצב זה משתמשים בחוק המחאות חיובים תשכ"ט 1969.
המחאות בתקופות עבר
נמצאו עדויות לאמצעים פיננסיים שונים המתייחסים להמחאות בעולם העתיק, כמו הפרסים וגם אצל הרומאים. אף הטמפלרים במסעותיהם לארץ ישראל בימי הביניים עשו שימוש באמצעי הדומה להמחאות. הם נהגו "להפקיד" סכום כספי נתון בבית המסדר שלהם אשר באירופה, וכך יכלו לבצע "משיכה" של אותו הסכום כאשר הגיעו לארץ ישראל, אך זאת כמובן, רק אחרי שהציגו מסמך שהעיד על ההפקדה. אמצעי הדומה להמחאות היה מקובל גם בעולם המוסלמי כאשר סחרו עם המזרח. בגניזה אשר בקהיר נמצאו סוגי מסמכים בני המאה השתיים עשרה המזכירים המחאות בנות ימינו. רק עם התפתחות המערכת הבנקאית בת זמננו התהווה שטר החליפין. אמצעי שטר החליפין גרם להתפתחות הסחר על ידי כך שפטר סוחרים מהצטיידות בסכומי כסף גדולים במהלך מסעותיהם. עם התפתחותו של המשפט המקובל באנגליה, נמנעה ההתפתחות של אמצעי שטר ההמחאות, מפני ששימוש שעשו הסוחרים בשטרות היה נוגד את ההלכות העתיקות של המשפט שהיה אז מקובל.
בערך באמצע המאה השמונה עשרה אף האנגלים שינו את יחסם אל המסחר המודרני שהתפתח, ובתי המשפט אשר הנהיגו את המשפט אשר היה מקובל אז, ביססו את דיני השטרות המודרניים. בסוף המאה התשע עשרה הפרלמנט האנגלי קיבל את חוק השטרות, אשר מהווה את הבסיס לדיני השטרות שהיו מקובלים בכל הארצות בעלי המשפט, וכך גם במדינת ישראל.
שיקים לא זכו לאהדה במדינות כמו שוייץ, גרמניה וארצות סקנדינביה מעולם. בארצות אלו מקובל היה שהעברת כספים מתבצעת באמצעות המעביר ולא באמצעות המוטב. באזורים אלו נהוג על ידי חנויות ובתי עסק לפרסם את כל הפרטים של החשבון שלהם באופן גלוי על גבי המסמכים הרשמיים של החברה. לקוח המעוניין לבצע תשלום לחברה יכול לבצע זאת על ידי טופס העברה בנקאית המציין את פרטי חשבון הספק ופרטי החשבון של הלקוח, את הטופס הוא מפקיד עצמאית בסניף הבנק. במשך תקופות ארוכות היו ההמחאות אמצעי תשלום פופולרי מאוד, ולמרות הגיוון הקיים בתקופתנו באשר לאמצעי תשלום חלופיים כמו כרטיסי אשראי וכדומה, עדיין שומרות ההמחאות על מעמדן כאמצעי תשלום בטוח, נוח ובעל יתרונות כאשר עושים בהמחאות שימוש נכון.
