גישור - תיאורית הגמישות המחשבתית בגישור - אוריה זמיר 

בס"ד

גישור גירושין.
תיאורית הגמישות המחשבתית בגישור - אוריה זמיר (התיאוריה של אוריה, והייתי רוצה לחשוב שגם הגמישות).

ניטרליות, רגישות, יצירתיות וגמישות מחשבתית הינם לעניות דעתי שלושת התכונות האישיות החשובות
ביותר, בהן צריך מגשר טוב להתברך.
משלושתן במאמרי זה, אני בוחר במחילה מכבודכם, לדון ב"גמישות מחשבתית".

וכל-כך למה - שנים רבות אני עוסק בייעוץ זוגי ומשפחתי. למדתי תיאוריות וגישות טיפוליות רבות. לעיתים איני זוכר בדיוק מי אמר מה, מתי והיכן. יחד עם זאת יש לי דעה מוצנעת, כי אוי לו למטפל העוצר לחשוב מה היה אומר פרוייד או אריקסון במקרה וברגע שכזה. אכן מעטים המטפלים שהכרתי לאורך ימי המקצועיים, שאכן עשו אתנחתא שכזאת.

ואף רב מכך, זכורים לי מקרים רבים עיתות השתתפתי בדינמיקה קבוצתית, בהן היה המזדבח (האדם שהיה במרכז תשומת-לב הקבוצה, כקרבן על המזבח) נפתח ומציף רגשות. ברגע שכזה כמעט תמיד היה מי שעוצר בדיוק ברגע הקריטי בהפתחות הרגשית, את התהליך החשוב והנדיר, באמירה " ע"פ הגישה האדלריינית, מה שאתה מבטה כאן הוא.......ואדלר היה אומר ש.......". ("אינטלקטואל" שכזה נקרא בפי "פסאודו יועץ").

וכך חולפת לה תהילת עולם, המזדבח מצטנן והקבוצה "משתוללת", הרגע החשוב והנדיר משהו, פרח עבר.
ככלל בודאי שאני דוגל בכך שיועץ / מטפל / מגשר יכירו גישות שונות ויהיו אמונים על שימוש בהן. אך אל להם לבחור גישה מסויימת אחת ועל-פיה לפעול באופן קשיח, במקרה מסויים נתון.

גמישות מחשבתית חייב שתתבסס על אישיות אינטלקטואלית אקלקטית. אקלקטיות היא שם המשחק. לשיטתי, לאחר שהמגשר שמע את הצגת המקרה ע"י המגושרים, הבין את הנושאים שעל הפרק ואת האינטרסים של הצדדים והתרשם התרשמות ראשונית מאישיותם של המגושרים, עליו להחליט באיזו גישה מהגישות עליהן הוא אמון, ינקוט במקרה שלפניו.

ההחלטה שיקח אסור שתהיה בבחינת קבעון. עליו להיות ער למתרחש בחדר הגישור ולהיות פתוח לאפשרות לשנות אסטרטגיה וטקטיקה, בהתאם לתוספת המידע האנושי התנהגותי המתקבלת בחדר כל עת.

גשר מוקם בין שתי נקודות ומעל תהום הנפרשת מתחתן. גשר טוב הינו גשר גמיש היכול לעמוד בתנודתיות הקרקע בעת רעידת אדמה. ואין זה דימוי מופרך. לקוחותינו המגושרים, מגיעים טעוני רגשות בדר"כ, ממש כמו מים סוערים. אישיותו של כל אחד מהצדדים מתגלית לעיני המגשר אט אט ובשלבים. מגשר מנוסה שדרכו אינה אצה למציאת פתרון, מבין כי יש לתת די זמן לתהליך ולבסס את יכולת הצדדים להדבר.

גם פגישות נפרדות אינן מטה קסם להוצאת כל המידע הנדרש. איש מהצדדים אינו ממהר להתפרק מסודותיו, במודע ושלא במודע.

ברור לעין כל, כי כשמשתנים גורמי הפונקציה, משתנה התוצאה. אם כן כשמשתנה בסיס המידע, יתכן כי גם אסטרטגית הטיפול והטקטיקה צריכות להשתנות. אין הכרח ודאי בכך, אך יש הכרח כי המגשר ישאיר מקום לאפשרות שכזאת. וככל שהדבר נכון, הוא נכון שבעתיים במקרה של גירושין.

להבדיל ממקרים אחרים, גישורי גירושין כמעט בכל במקרים (לשון המעטה) טעוני רגשות וזכרונות מרים,
אשר בינם לבין המחלוקות המוצהרות, אין כמעט ולא כלום. בהרבה מהמקרים רכיב הנקמה לוקח חלק מכריע.
חילוקי הדעות וניגודי האינטרסים, נוצרים פעמים רבות, או לפחות מלובים ע"י עורכי-דין וטוענים רבניים הנותנים את עיניהם בעוגת הרכוש המשותף (ואין אני יוצא כאן חלילה כנגד כלל עורכי הדין והטוענים הרבניים).

אין דין זוג המגיע לגישור לפני שראה עורכי דין (ושוב הבהרה, אין כאן אצבע מכוונת לעורכי דין מגשרים, שהרי הללו פועלים כמגשרים האמונים על החוק, ולא כעורכי דין המייצגים צדדים) מייצגים, כדין זוג הבא לאחר שפגש עורכי דין לייצגו.

מגשר שאינו ער למורכבות העצומה, הרגישה וטעונת חומר הנפץ שבגישור גירושין, יחטא לאמת המקצועית, ובודאי שיזדרז משהו, ברצון להגעה להסדר (אין זאת דרך המקרה כי אותיות גישור, הן אותיות גירוש).

אין דרך חוקית לכפות חובה על עורך הדין המגשר להיות גם יועץ/מטפל זוגי, כשם שאין דרך לכפות על יועץ/מטפל זוגי להיות גם עורך דין. המגשר הקלאסי לדעתי, צריך היה שיוסמך כמגשר, כמטפל וכעורך דין יחדיו. אך במציאות החוקית כיום וכפי הנראה גם העתידית, מצב אידאלי זה לא יתגשם. נראה אם-כן כי נדרשת ותדרש גם בעתיד גמישות מחשבתית גם מהיבט זה.

וזאת היא על רגל אחת "תיאורית הגמישות המחשבתית" של אורי"ה זמיר.