כשפקחתי את העיניים בפעם הראשונה, המבט נדד מעצמו אל הנוף שמסביב. העצים, האור, הדשא והפרחים - הכול נראה מאוד חי, כאילו הראייה השתפרה בבת אחת. חשתי עצמי כחלק אורגני מהסביבה ומהאנשים, שישבו על הדשא בזוגות ותרגלו את מה שאני בדיוק סיימתי לתרגל. כל ההוויה שלי הפכה להיות רגועה ושלווה, אך יחד עם זאת מלאת חיות ובהירות. הלב היה פתוח וחם ורגשות מעודנים התפשטו בזרמים נעימים לגוף כולו. תשובות ותובנות עלו אל תודעתי מעצמן, ללא שום מאמץ חשיבתי מצידי. הכול נהיה ברור, וידעתי בדיוק מה עלי לעשות, ועוד יותר חשוב, שזה באפשרותי. זו אני, אמרתי לעצמי, ובמהותי אני שמחה וחופשייה ואוהבת, נטולת דאגות ובוטחת בעצמי ובחיים. ולמה זה מרגיש כאילו תמיד ידעתי...
ואז הוא הופיע. גדול, קולני ומאיים, וכל כך מוכר. כן, אדון פחד בכבודו ובעצמו. מה הוא עושה כאן, תמהתי. לפתע הכתה בי ההכרה, כמה פחד יש בי מהמקום הזה, שהוא כולו שיר הלל לחיים, ואולי החיים עצמם בזרימתם דרכי. זהו האבא של כול הפחדים, ממנו נולדו הסיפורים, ההתניות והתירוצים, הכאבים והמאבקים כולם. הפחד וההתרגשות מעוצמת החוויה התערבבו בתוכי. מספר נשימות עמוקות ועבודת שחרור נוספת ברוח השיטה, שחררה אותי ממנו לעד.
כזו היא "שיטת סדונה" (Sedona Method) - קלה ליישום, פשוטה ובעלת תוצאות מיידיות. וכפי שאומר דייויד אלזי (David Ellzey), מנחה הסדנה, שהגיע במיוחד מניו-יורק: "למיינד קשה לקבל פשטות, כי הוא אוהב מורכבות וסיבוכים. אם זה לא קשה, זה לא נחשב בעיניו".
במאמר הקודם, המופיע באתר, סיפרתי על "שיטת סדונה" ועל העקרונות העומדים מאחוריה. במאמר זה ברצוני לשתף אתכם בחוויות האישיות שלי, כפי שעלו במהלך סדנה בהולנד, בה נטלתי חלק, ועל ההשפעה המכרעת שיש לה על חיי.
כשמונים איש ואישה התאספו בבית מלון כפרי, הממוקם בלב פארק ירוק ושקט בעיר ווחט (Vught) שבדרום הולנד, בסוף שבוע אביבי במיוחד. את הסדנה אנחנו פותחים מהסוף: על כל אחד לשתף את בן הזוג בהצהרה על הנושא ששחרר מחייו, כאילו היה כבר בסוף הסדנה. זו הזדמנות נהדרת לחוות ולבדוק כמה באמת אני מוכנה לשחרר כשאני מצהירה בקול ובפני אנשים אחרים: "אני, שובל אלוני, שחררתי בסוף שבוע זה את כל הספקות והפחדים שהיו לי לגבי יצירת החיים שאני רוצה ומתכוונת לחיות".
אז מדוע איננו מצליחים, ומדוע זה כרוך בכל כך הרבה מאבקים פנימיים?
דייויד מצייר על הלוח עיגול גדול, שמייצג את ההווה. בהדרגה הוא ממלא אותו במושגים כמו פחדים, שליטה, ספקות, בדידות, בושה, כעס, עצב ועוד, שאנחנו מעלים בפניו. "אלו הם קולות שקשורים לעבר ולעתיד" הוא מסביר, "ומקורם ברצון שלנו לשנות את המציאות ולשלוט בה. אולם כשאנו מבקשים לשלוט במשהו, אנחנו למעשה נותנים לו את הרשות לשלוט בנו. הפחד אומר: אל תשחרר כי זה יכאב. אבל אם איננו משחררים, זה בדיוק מה שקורה, וזהו השקר הגדול של הרגשות שלנו ושל הרצון לשלוט בהם. מכיוון שאלה הרעשים שעוטפים אותנו, ולא מי שאנחנו באמת, כשהם משוחררים, נוצר מרחב של חופש ליצור כל מה שאנו רוצים".
רעיון השחרור אינו חדש, אבל הטכניקה חדשנית בכך שהיא פשוטה, מובנית וקלה ליישום. ישנם דברים שעוזבים אותך לעולם, וישנם כאלה שדורשים עבודת שחרור נוספת. החוויה היא אישית לכל אחד, ואינה תלויה בניסיון או בהבנה קודמים.
לשחרור נחוצים מודעות ומיומנות של שחרור, ואז ניתן לנטרל את כל מה שמכביד. התוצאה היא חופש פנימי ומרחב נקי דרכו כוח החיים זורם בטבעיות. ההזדהות המוחלטת שיש לנו עם הרגשות והתחושות שלנו גורמת לנו להיות עסוקים בהם כל הזמן, אם זה בצורת דיכוי, ביטוי או הגנה. במקום זה אנחנו לומדים לשחרר את ההיצמדות, ואז מוצאים איכויות חדשות.
"כשמחשבה מודעת עולה אל תודעתנו" ממשיך דייויד, "אנחנו מאוד אוהבים אותה. עד כדי כך, שנעשה הכול כדי להצדיק אותה, גם במחיר מאבק וסבל. היא זו שתקבע את התנהגותנו, שבתורה תיצור את עולמנו. המיינד לא ייתן לנו לשחרר אותה כי זה מסוכן עבורו.
"מתחת לרובד המודע קיים הרובד של התת-מודע, שממנו עולות וצצות כל המחשבות, בהתאם לנסיבות. הוא זה שמפעיל אותנו למעשה, לא חשוב מה נאמר לעצמנו ברובד המודע. זהו הרובד שמושך אלינו דברים. מתחת לרובד הזה קיים רובד עמוק יותר. ברובד זה נמצא את הרצון לנפרדות, הרצון לביטחון, הרצון לשליטה והרצון לאישור".
לפי "שיטת סדונה", כל המחשבות והרגשות שלנו נוצרו על ידי הרצונות האוניברסאליים הללו, שנולדו יחד עם היווצרות תפיסת ה"אני" של הילד. כשמשחררים אחד או יותר מרצונות בסיסיים אלה, הם נעלמים מעצמם. ברמה הרוחנית העמוקה, גם התת- מודע נרגע.
לכן, ב"שיטת סדונה" איננו מנסים להבין ולחטט ברגשות ובמחשבות. במקום זאת אנחנו לומדים להביא את המודעות למה שקורה בתוכנו ואז משחררים את "הרוצה", וזה כבר נמצא שם! "רוצה" מעיד על תחושת חוסר, וכשנתנו לתחושת החוסר ללכת, אנחנו חשים מלאות, ביטחון בחיים ובעצמנו, והכי חשוב - נעשינו זמינים לפעול למען מטרותינו, והפעם בלי המשקל העודף של הרגשות וההתנגדויות הפנימיות. בשל כך נקראת שיטת סדונה "דרך נטולת מאמץ להשגת מטרות ויעדים".
אז מי אני אם לא הרגשות והמחשבות שלי?
מי שאני זה דף חלק, שעליו צצה פתאום מחשבה, ואז אני נצמדת אליה. מאות ואלפי נתונים מגיעים אלינו כל הזמן, ואנחנו מנסים לשלוט בהם כל הזמן, וזה פשוט בלתי אפשרי. מחשבה מגיעה אל המרחב הפתוח, ואז אנחנו אוחזים בה ובונים סביבה מגדלים ומבנים ונתקעים איתה. אבל אין שם שום דבר מלבד מה שיצרתי, והסיפור שלי הוא הוא המגבלות שלי.
כשאני מגלה מה נמצא לפני, אני יכולה לשחרר, כי אני גם זו שיצרה את זה. השמחה אינה תלויה בדברים שאנו יוצרים; השמחה כבר שם! איננו צריכים לעשות דבר כדי להרגיש טוב. איננו צריכים להתאמץ כדי להיות נוכחים, להיות כאן. ככל שאנו משחררים, אנו מגלים שאנו המודעות שמתחת לרגשות, ולא הרגשות עצמם.
אחד הדברים שתרגלנו בסדנא זה, היכולת לקבל ולפתוח את עצמנו לקבל ולהכיל יותר ממה שאנחנו מעיזים. בקשו ממישהו להחמיא לכם ובדקו את התגובה שלכם. כעת רק היו נוכחים ואמרו תודה. כמה פעמים אנחנו דוחים את המתנה הזו ע"י התנצלות וסיפורים.
דייויד, שחקן וקומיקאי בעברו, משלב את הלימוד בהמון הומור, ואנחנו לא מפסיקים לצחוק, ובעיקר על עצמנו. אני מוצאת את זה מאוד משחרר. "התפתחות רוחנית" לא צריכה להיות כל כך רצינית, מסתבר...
ולגבי ההצהרה שלי מתחילת הסדנה: האם עמדתי בה, אתם בוודאי שואלים. ובכן, כן! גיליתי כמה פחד יש בנו מאובדן שליטה ומשחרור רגשי, אבל השליטה הזו היא אשליה ותחושת הכוח שהיא נותנת באה רק בגלל האחיזה ולא בגלל כוח אמיתי. וכשמשחררים מתגלה רובד יפהפה מלא עוצמה, חופש וחיוניות.
ברצוני להזמין אתכם לתרגיל פשוט וקל ליישום. אשמח לענות ולהגיב לשאלותיכם בפורום "מדיטציה ומודעות" כאן באתר, ואף לשמוע על החוויה האישית שלכם.
•
שב בשקט, והפנה את תשומת הלב פנימה.
•
האם יש נושא שמעסיק אותך ברגע זה?
•
מהי הרגשתך לגביו ברגע זה? הייה מודע לכל התחושות והתמונות הקשורות לרגש שלך.
•
האם אתה מוכן לאפשר לעצמך רק להיות מודע לזה מבלי להתערב או לשנות?
•
כעת אפשר לעצמך לשחרר כל תחושה, רגש ותמונה השורים לזה.
•
האם אתה חש שקט או רגוע יותר, ולו במעט?
•
מהי הרגשתך כעת כלפי הנושא שלך?
חזור מספר פעמים עד שתחוש הקלה או שחרור מלא.
בהצלחה נטולת מאמץ...
לאתר של דייויד אלזי:
(מאמר זה פורסם לראשונה באתר מהות החיים)
