שיטת סדונה – אומנות השחרור : ראיון עם דייויד אלזי (David Ellzey)
אתה יותר מהמחשבות ומהרגשות שלך
כשא' ידידי הזמין אותי לפני שנים מספר ל'סדונה', אריזונה, לא ידעתי שכך יתגלגלו העניינים. בסדונה התאהבתי מיד, ולכן כששמעתי על "שיטת סדונה", היה לי ברור שאני רוצה לשמוע במה מדובר. וכך, בארוחת ערב אצל חברים בהולנד, פגשתי את דייויד אלזי (David Ellzey), מהמורים המובילים בשיטה מזה כ-12 שנה, ומי שמתרגל אותה בעצמו כבר 22 שנים תמימות, שהגיע מניו יורק במיוחד כדי להעביר סדנא בנושא.
אקדים את המאוחר ואומר ללא הגזמה, שחיי השתנו ללא הכר מאז התחלתי לתרגל את 'טכניקת סדונה', שעיקרה - כיצד לשחרר עצמנו משליטת הרגשות המגבילים. או בקיצור: אומנות השחרור. מצאתי דרך פשוטה, מהירה ויעילה לגילוי הידיעה האינטואיטיבית הפנימית והבהירות השכלית, שני הענקים הפוסעים לצידנו להדריכנו בדרך הייחודית לנו: בעזרת הבנה להתנהלות הרגשית שלנו וסדרת שאלות מובנית, המובילות לשחרור מיידי והתמרה רגשית.
"הגוף הוא נהר של תנועה מולקולארית", אומר דייויד אלזי, שחקן ופנטומימאי לשעבר, "לא מכונה קבועה וגמורה. יש לנו הרגל להאט את הנהר הזה ע"י הדחקה של הרגשות, וכך אנחנו מקטינים ומגבילים את היופי ואת הכוח שלו".
כיצד זה קורה?
"כשהרגשות עולים, זוהי אנרגיה ראשונית שנעה בגוף, עוד לפני שהסיפור מקבל כותרת. במקום פשוט לאפשר לגל הזה לנוע ולסיים את מסלולו באופן טבעי, אנחנו גורמים לו להישאר יותר מהרגע ע"י זה שאנו נצמדים אליו ומתייגים אותו. כך זה נשאר בגוף, יחד עם הסיפור שמאחוריו. וכעת לא נותר לנו אלא להגן על הרגשות שלנו ולהצדיקם, יחד עם הסיפורים הנלווים אליהם. וכך אנו סובלים לעד, מבלי להיות מודעים לזה.
"הסבל שלנו הוא לא מודע" ממשיך דייויד, "זה לא שאין דברים כואבים - אולם כמה זמן הם יכולים להישאר? אם איננו נותנים להרגשה שלנו סיפור וכותרת, היא נעלמת. אנחנו יכולים ליצור מחדש את הרגש בלי לדעת, שוב ושוב.
"וכאן נכנסת 'שיטת סדונה', כטכניקה לשחרר ולפתח את עצמנו".
ומהי הטכניקה עצמה?
"הטכניקה בנויה על סדרת שאלות הנוגעות ברגשות הפונדמנטליים של תחושת הנפרדות ושל כל ההתנהגות שבאה בעקבותיה. היא חותכת, בעזרת סדרה של שאלות מובנות, את השורשים של כל הרגשות המגבילים, ובכך מאפשרת לנו להיפתח אל האומץ והחופש הפנימי לחיות את החיים שאנו ראויים להם. זוהי הדרך המערבית לחוות את הלימוד של המזרח.
"שאלות השחרור הבסיסיות הן: מה אני מרגיש ביחס לנושא? איזה רגש בסיסי יושב מתחת? האם אני יכול לקדמו בברכה? האם אני יכול לשחרר? האם אני מוכן לשחרר? מתי?
"כשאנו מוצאים את שורש העניין שמתחת לבעיה, אנחנו משחררים את המחסומים ליופי ולכוח שלנו. השיטה צוללת אל שורש הרגש - השורש האוניברסאלי האנושי, לא השורש ההיסטורי. האירוע ההיסטורי גרם לי להבין שאני נפרד מהיקום ושנשארתי לבד, האני הקטן, ועד מותנו האני הקטן פוחד שלא ישרוד. כך אנחנו חיים בנפרדות, כשכל דבר הוא האויב שלנו, אבל זו אשליה, כי במציאות כל החיים מחוברים וקשורים ביניהם. זוהי אשליה כואבת, והיא שיוצרת את הסבל שלנו. השחרור מהסבל קורה, כשאנחנו פותרים את תחושת הנפרדות שלנו".
לסטר לווינסון, ממציא השיטה, היה מדען, שכשבהיותו בן 40 (היה זה בשנת 1952), לאחר שני התקפי לב, שישה התקפי אולקוס, לחץ דם גבוה ועוד כל מיני, נשלח ע"י הרופאים הביתה עם הבשורה, שנותרו לו עוד שבועיים לחיות. הוא הלך הביתה, והשקיף על חייו לאחור. הוא נוכח שיש בו הרבה כאב רגשי שהתכחש אליו כל ימיו, והפך להיות המעבדה הניסויית של עצמו: במשך שלושה חודשים חקר וחקר, ושחרר את כל הרגשות שלו.
הוא שאל את עצמו: מהו אושר? הוא גילה, כפי שהסביר אחר כך, שהוא מאושר כשהאהבה שלו באה מבפנים החוצה, כשהוא חש אהבה לעולם, ולאו דווקא מהחוצה פנימה. כך הוא מצא את העקרונות של האהבה, וכל הכאב נעלם.
הגוף שלו נרפא, והוא חי עוד ארבעים שנה. הוא חלק את הסוד עם אחרים, ובמשך כעשרים שנה לימד קבוצות קטנות ובודדים כיצד שלום ושמחה חיים מתחת לסבל.
בשנת 1974 הוא פיתח את השיטה כיצד להשקיט את המיינד ואת הרגשות, כיצד לרפאם ולמצוא שלום. הוא עבר מניו יורק לסדונה, אריזונה (ומכאן גם שם השיטה), ושם נפטר בשנת 1996. כיום נלמדת השיטה בכל העולם - ארה"ב, אוסטרליה ואירופה.
האם אנחנו יכולים לחיות ללא רגשות?
"איננו יכולים ואיננו אמורים לחיות ללא רגשות", ממשיך דייויד, "מכיוון שאנרגיה זו היא פונקציה בסיסית של חיים. הדחף של ברח-או-הילחם נמצא במוח הלימבי, שהוא המכניזם של ההישרדות. זוהי הרמה של המוח האמצעי, מקום מושבם של הרגשות והתשוקה לשייכות חברתית. זהו המוח של היונקים, שחיים בקבוצות, והוא קשור גם להגנה ולמלחמה. אלא שאנו עושים שימוש בחלק זה של המוח ע"י התנגדות או היצמדות, הדחקה או התפרצות של הרגשות ושל הסיפורים הנלווים אליהם, בחפשנו אחר ביטחון ונחמה.
"בקליפת המוח החדשה, שזהו חלק המוח האחרון להתפתח, יש את היכולת להשפיע מחדש על ההתנהגות שלנו. יש שם חלק שתמיד מודע לחוויה".
כיצד זה נעשה?
"לחופש רגשי נחוצים שני דברים: מודעות ומיומנות של שחרור. לדוגמא, אם אני כועס, עלי להיות מודע לכך שאני כועס. ואז קיימת היכולת לשחרר, והרגשות פשוט יוצאים. במקום שליטת הרגשות בנו, כפי שזה נעשה רוב הזמן, אנחנו מתחילים לשלוט ברגשות, ואז אנחנו חופשיים.
"בסדנאות אני נוהג לשאול: 'כמה מכם מודעים לכך שהרגשות שולטים בהם?', ואז: 'מי היה רוצה לשלוט ברגשות שלו?'. אני מאפשר לאנשים לבחור, והם בוחרים בחופש, כי 'טכניקת סדונה' היא טכניקה נגד שליטה כדי לחוש שלום, שלווה ושחרור.
"בעולם הפיזי קיימים כל הזמן איזון והרמוניה. זה מבוסס על חוק: דומה מושך דומה. אם תיקח רעל, לדוגמא, הגוף יעשה הכול כדי לחזור לאיזון ולשחרר את הרעל. מה שקורה בגוף הרגשי זה, שיכול להיות לנו כאב בגוף, ואנחנו נסתכל החוצה בניסיון לרפא את מה שנמצא בפנים. אולם למזלנו, עולמנו הפנימי הוא באחריותנו. אם זה לא היה כך, היינו ממשיכים להאשים ולהיות קורבנות של נסיבות ואנשים אחרים. כשאנחנו נוהגים כך, אנחנו מכניעים את הכוח הפנימי שלנו.
"הטכניקה הזו מלמדת אותנו כיצד להיות הבעלים של כל מה שקורה לנו וכיצד לפתור את הסערה הרגשית ולהגיע לשלום פנימי.
"צחוק, לשם דוגמא, מאוד משחרר: הוא משקיט את המיינד ופותח את הלב להיות חופשי. כשאני מלמד, אני משתמש הרבה בהומור, צחוק וחוכמה".
איך ניתן ללמד על שלום פנימי?
"אני מלמד את הטכניקה, אבל החוכמה והאמת העמוקה נמצאים כבר בפנים. אני משתמש בטכניקה כדי לעזור לך לדעת את החוכמה הפנימית שלך, אך אינני יכול לפתח אותה עבורך. אתה כבר החוכמה, החופש והאהבה, רק שזה מכוסה ע"י רגשות ואמונות. אנחנו פותחים ומגלים את מה שכבר נמצא שם. המטרה אינה להכניס פנימה רעיונות חדשים, אלא פשוט כיצד לשחרר את המיותר, שמונע מאיתנו את השמחה ואת החופש הפנימיים. ישנו המוח וישנו אני כמדריך, והרבה אנשים נפתחים כך".
"איך אתה מרגיש ביחס לסיפור, לא מה אתה חושב או רוצה", מסכם דייויד אלזי, שמקרין שקט יחד עם עוצמה פנימית והרבה קשב ואהבה לסביבה ולאנשים, "העכשיו הוא החלון היחידי אל החופש, וטכניקת סדונה היא דרך חזקה ויעילה שמובילה לרגע ההווה".
(פורסם לראשונה באתר "מהות החיים")
