מהי אהבה? מדוע כל כך קשה לנו לאהוב? מדוע אנחנו כל כך פוחדים להישאר פתוחים ואוהבים, להביע אהבה? מדוע אנחנו בוחרים להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים במקום להישאר אוהבים למה שאנחנו עושים ברגע זה, להישאר אוהבים ליד אדם שאינו מראה לנו יחס של אהבה?
האמת היא שאיננו בוחרים, אנחנו מגיבים. ניתן לדבר על בחירה רק כאשר היא מודעת. כל השאר זה פעולות מכאניות, להן אנחנו קוראים בטעות "בחירה". זו מכאניות מכיוון שאנו מגיבים בדיוק כפי שהמערכת שלנו למדה על אהבה עוד מהילדות המוקדמת. סביב המהות האוהבת המולדת שלנו התארגנה מערכת הגנות, הבנות מסולפות, זיכרונות כואבים מודחקים, דעות ואמונות - שכל הקשר בינם לבין אהבה הוא מקרי בהחלט, דמיוני ואשלייתי.
במקום להישאר פתוחים ואוהבים, אנחנו עסוקים באופן לא מודע לחלוטין בלהגן על עצמנו ועל דעותינו מפני כל מה שנראה לנו כסכנה על קיומנו.
מכיוון שתחושת האני שלנו זזה מהמרכז, מהמהות, אל עבר הפריפריה, אל האישיות המגוננת, כל מה שמערער את אותה אישיות נחווה כסכנת חיים. וכל שנשאר לנו זה לשלוף חרבות ולהילחם ללא הרף על חיינו הדמיוניים.
אין לזלזל באישיות. היא חיונית לחיינו על פני האדמה, וככל שפיתחנו אישיות בריאה וחזקה יותר, כך ניטיב לנהל את חיינו על הצד הטוב יותר. ככל שרב כוח הרצון והנחישות שלנו כך נוכל לעמוד במסע הזה ביתר קלות. לעיתים קרובות יש להתחיל בפיתוח כוח רצון חזק, יציבות ואחידות פנימיים לפני שניתן ללכת עמוק יותר.
אולם בתוך מרכיבי האישיות השונים שלנו נמצא גם כאב, כעס, צרכים שלא באו על סיפוקם, בלבול, ייאוש, בדידות ועוד כהנה וכהנה. וכל פעם שננסה לעשות פעולה אוהבת, הם יעלו על פני השטח ולא יאפשרו לנו להיות אוהבים באמת. בכל פעם שנפתח את דלת האהבה, נמצא את שומרי הסף הללו וחרבותיהם שלופות בידם, לכאורה רוצים את טובתנו.
לפתוח את הלב לאהבה מחדש, להיפתח שוב אל מהותנו האולטימטיבית, ידרוש מאיתנו לפגוש שומרי סף אלה פנים אל פנים, ולמרות הקשיים לבחור כל פעם מחדש באהבה.
כשנרצה לחיות מהמהות הרכה והאוהבת שהיא אנחנו, לא נוכל לעשות זאת מבלי לעבור דרך שכבות הכאב והפחד. אולם לעבור דרך זה לא לחטט או לנסות להבין. לעבור דרך זה בדיוק כמו שזה נשמע: לעבור דרך ולהמשיך הלאה, אל הליבה שבפנים.
הדרך הטובה, המהירה והיעילה ביותר שאני מכירה היא שיטת סדונה. יותר ויותר נבין שהרגשות, המחשבות והתחושות שלנו אינם הזהות שלנו. תחושת האני שלנו תשוב למקורה, והיא שתעשה את העבודה עבורנו בזמן המתאים. סמכו על זה. בטחו בתהליך לחלוטין.
אתה שבחרת לאהוב מוצא את הדרך אל האהבה כי כך בחרת, כי אתה רוצה אהבה יותר משאתה רוצה סבל וכאב. זה הכול. למעשה, אתה הוא האהבה הזו, ואין שום מאמץ כפוי שיש לתרגלו על מנת להיות באהבה.
האהבה היא טבענו, היא במהותנו. שחרור בעזרת שיטת סדונה יפתח בפנינו מיד את המקום הנפלא הזה. וזה הרבה יותר קל משאתם חושבים.
האמת היא שאיננו בוחרים, אנחנו מגיבים. ניתן לדבר על בחירה רק כאשר היא מודעת. כל השאר זה פעולות מכאניות, להן אנחנו קוראים בטעות "בחירה". זו מכאניות מכיוון שאנו מגיבים בדיוק כפי שהמערכת שלנו למדה על אהבה עוד מהילדות המוקדמת. סביב המהות האוהבת המולדת שלנו התארגנה מערכת הגנות, הבנות מסולפות, זיכרונות כואבים מודחקים, דעות ואמונות - שכל הקשר בינם לבין אהבה הוא מקרי בהחלט, דמיוני ואשלייתי.
במקום להישאר פתוחים ואוהבים, אנחנו עסוקים באופן לא מודע לחלוטין בלהגן על עצמנו ועל דעותינו מפני כל מה שנראה לנו כסכנה על קיומנו.
מכיוון שתחושת האני שלנו זזה מהמרכז, מהמהות, אל עבר הפריפריה, אל האישיות המגוננת, כל מה שמערער את אותה אישיות נחווה כסכנת חיים. וכל שנשאר לנו זה לשלוף חרבות ולהילחם ללא הרף על חיינו הדמיוניים.
אין לזלזל באישיות. היא חיונית לחיינו על פני האדמה, וככל שפיתחנו אישיות בריאה וחזקה יותר, כך ניטיב לנהל את חיינו על הצד הטוב יותר. ככל שרב כוח הרצון והנחישות שלנו כך נוכל לעמוד במסע הזה ביתר קלות. לעיתים קרובות יש להתחיל בפיתוח כוח רצון חזק, יציבות ואחידות פנימיים לפני שניתן ללכת עמוק יותר.
אולם בתוך מרכיבי האישיות השונים שלנו נמצא גם כאב, כעס, צרכים שלא באו על סיפוקם, בלבול, ייאוש, בדידות ועוד כהנה וכהנה. וכל פעם שננסה לעשות פעולה אוהבת, הם יעלו על פני השטח ולא יאפשרו לנו להיות אוהבים באמת. בכל פעם שנפתח את דלת האהבה, נמצא את שומרי הסף הללו וחרבותיהם שלופות בידם, לכאורה רוצים את טובתנו.
לפתוח את הלב לאהבה מחדש, להיפתח שוב אל מהותנו האולטימטיבית, ידרוש מאיתנו לפגוש שומרי סף אלה פנים אל פנים, ולמרות הקשיים לבחור כל פעם מחדש באהבה.
כשנרצה לחיות מהמהות הרכה והאוהבת שהיא אנחנו, לא נוכל לעשות זאת מבלי לעבור דרך שכבות הכאב והפחד. אולם לעבור דרך זה לא לחטט או לנסות להבין. לעבור דרך זה בדיוק כמו שזה נשמע: לעבור דרך ולהמשיך הלאה, אל הליבה שבפנים.
הדרך הטובה, המהירה והיעילה ביותר שאני מכירה היא שיטת סדונה. יותר ויותר נבין שהרגשות, המחשבות והתחושות שלנו אינם הזהות שלנו. תחושת האני שלנו תשוב למקורה, והיא שתעשה את העבודה עבורנו בזמן המתאים. סמכו על זה. בטחו בתהליך לחלוטין.
אתה שבחרת לאהוב מוצא את הדרך אל האהבה כי כך בחרת, כי אתה רוצה אהבה יותר משאתה רוצה סבל וכאב. זה הכול. למעשה, אתה הוא האהבה הזו, ואין שום מאמץ כפוי שיש לתרגלו על מנת להיות באהבה.
האהבה היא טבענו, היא במהותנו. שחרור בעזרת שיטת סדונה יפתח בפנינו מיד את המקום הנפלא הזה. וזה הרבה יותר קל משאתם חושבים.