על ממשלת ישראל - לחרוג מהשגרה ומהגישה הקלאסית, של ניהול מו"מ מדיני במעטפת הקלישאות המיושנות של: "בלי תנאים מוקדמים".
על נתניהו להציג תכנית ובה קווים ויסודות בלתי הפיכים, לא ניתנים לוויכוח ומיקוח, תוך מתן עליונות לביטחון ישראל ותושביה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הגיע העת, להפסיק את המשחק הדיפלומטי הקלאסי של ניהול מו"מ חשאי, לא לפרסום תוך הצהרות, שהכל נושא לדיון וללא תנאים מוקדמים.
צורת ניהול זו של משאים ומתנים - היתה ועודנה מקובלת בעולם, אך מתברר יותר ויותר שיש מקרים ומצבים ששיטה זו לא עוברת ולא עובדת.
מה שטוב ופועל במקומות אחרים בעולם, לא בהכרח עובד ומצליח במזרח התיכון. כל ממשלות ישראל עד כה - עסקו בדרך זו או אחרת, ובמיוחד מאז 1967, בדיונים ובניסיון להגיע להסדר, עם הרשות הפלסטינית, קודמתה וגם זו שבתקופת עראפת ובמיוחד אחריו עם אבו-מאזן.
כל הניסיונות לא צלחו. לא בדרך המלך, לא במחשכים, בתיווכים, בוועידות למיניהן, ובתכניות חדשות לבקרים, מבית היוצר של ארה"ב. היו מספר וועידות מרשימות, מבחינת המשתתפים, הנציגים הבינלאומיים, ונציגי מדינות ערב - שבאמת רצו וקיוו להסדר, שיביא רגיעה ושקט לאיזור, דבר שהוא טוב לא רק לנו, אלא גם לפלסטינאים ולארצות ערב סביב, במיוחד - מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואפילו בעקיפין סוריה.
תכנית "מפת הדרכים" - מבית היוצר של ארה"ב, היתה הטובה והיצירתית ביותר עד כה - בתחום הזה, אבל במציאות הסבוכה והסוערת של האיזור - כמעט לא נשאר ממנה זכר. תכנית זו - אושרה למעשה ע"י ממשלת ישראל, לפני ממשלת נתניהו-ליברמן - ולמרבה הפלא הם מוכנים לקבל אותה, כניסיון להגיע להסדר בר-קיימא או לפחות לטווח ארוך.
אך דא-עקא - התנאים המוקדמים בתכנית להתקדמות כמו: פירוק ארגוני המחבלים וביטולם, אסוף הנשק הלא חוקי (פרט לשוטרים וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינאית), הפסקת ההסתה נגד ישראל וכו', לא מקובלים ולא יכולים להיות מיושמים ע"י אבו-מאזן - כמו קודמו עראפת.
אם נוסיף לכך את השתלטות החמאס על עזה והקמת מדינה אלטרנטיבית ליהודה ושומרון, לרבות עומק השנאה וההבדלים בין עזה לרמאללה, נראה שהתכניות להסדר - הולכות ומתרחקות לדורות הבאים.
גם תכניות ביניים כושלות, כמו "הסכם אוסלו" - אבי אבות הטומאה של הסכסוך ישראלי פלסטיני, "תכנית ג'נבה" של יוסי בילין או הניסיון הנואש של "המפקד הלאומי" - בראשות האלוף עמי אילון, רק הוכיחו שהסדר עם אבו-מאזן או יורשיו, לא יהיה בדור הזה.
ההצהרה של הנשיא אובמה שתוך שנתיים יהיה הסדר באיזור, נראית בשלב זה, בלתי מציאותית, שאפתנית מדי, ובעיקר תמימה. מתוך ההצהרה הזו ברור, שממשל אובמה לא מבין את המזרח התיכון, את המנטאליות, בעיות החברתיות, דתיות, של הצדדים בסכסוך, וכפי שכשלו קודמיו, גם הוא יכשל. לא יעזרו הלחצים ולא האיומים, הבעיה סבוכה מדי, בכדי לפתור אותה ע"י לחצים דיפלומטיים או כלכליים או ערעור יחסינו עם ארה"ב.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לביטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון - הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להמעיט את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג תכנית מדינית חד צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
בתכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים:
א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלסטינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. איזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלסטינאים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י נציגי כל הדתות בפיקוח בינלאומי. במידה רבה תהיה זו נוסחת מדינת הוותיקן ברומא.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האיזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של איראן והשלכותיה על הגולן.
הצגת תכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באיזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו. או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות. יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלסטינאים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלסטינאים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן.
התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד משמעית.
ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
להערכתי - הצגת תכנית, גם אם היא חד צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באיזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
נקודות למחשבה והרהורים: (מומלץ לקרוא את הראיון המלא עם אבו-מאזן).
1. ביום רביעי 27.5.09 נתן אבו-מאזן ראיון בשפה האנגלית לג'קסון דיהל, עורך חדשות של הוושינגטון פוסט, במלון ריץ בוושינגטון, בנוכחות שני אנשים נוספים.
2. לאחר פרסומו ביום שישי 29.5.09, לא באה הכחשה מטעם אבו-מאזן או עוזריו, לגבי דיוקם או תכנם.
3. לגבי הראיון התייחס כבר העיתונאי בן-דרור ימיני במעריב מיום 19.6.09.
4. עמדת אבו-מאזן לגבי ההצעה הנדיבה מאד של אולמרט שספק אם היתה עוברת בממשלה או בציבור או במשאל עם, היתה שלילית לפי עמדתו והחלטתו.
5. ובכן, הצעת אולמרט מספטמבר 2008, ישראל היתה מוכנה להעביר לרשות 97% משטחי הגדה, להכיר עקרונית בזכות השיבה בצורה מוגבלת, מעבר בטוח לעזה. פירוש הדבר היה פינוי של לפחות 60,000 מתנחלים.
6. תשובת אבו-מאזן - סירוב עקב פערים גדולים וכן הוסיף שהסכמה מעין זו - תימנע שיבה המונית של פלסטינאים - כלומר, אבו-מאזן מתנגד לשתי מדינות לשני עמים.
7. זאת העמדה הפלסטינית הברורה - ואיפה ההצעות שלנו, ואיפה ההסברה שלנו, כלפי פנים וכלפי חוץ - מגמגמת וישנונית.
