[נכתב במקור במרץ 2009 ].
היום החלטתי לקנות עיתון.
וסדר המילים במשפט הזה חשוב לפחות כמו התוכן, שכן הדגש הוא על העיתון, ולא על היום, שהיה סתם עוד יום, וזהו, ואילו העיתון, הוא משו אחר לגמרי, והוא אחד מן הצירים של הסיפור הזה שלי, שיש בו לפחות עוד שניים.
היו שתי סיבות עיקריות להחלטה הזאת לקנות עיתון, וסיבה אחת משנית, שהן משהו כמו שתיים וחצי סיבות ביחד, שאילו הן לא היו שלי, אלא של הממשלה שלנו נניח, הן היו מספיקות כדי להחזיר את שליט הביתה, וגם 450 אנשים קצת פחות נחמדים, לזרועות המשפחות שלהם, וגם קצת, אולי, לאלה של הטרור, שאמנם גם הן פחות סימפטיות, אבל לפי מה ששמעתי, הן לא פחות חמות וגורמות למחובק להרגשה טובה, כמעט כמו החיבוק של אמא, שאמנם הוא מחניק פחות, אבל לא פחות אינטנסיבי במובן של נזק.
כמו כל החלטה צרכנית שלי, אני מקדים את הביצוע בסקר שוק מעמיק, שהיום, לצורך העניין, הוא כלל את הכותרות בשלושת העיתונים הגדולים, העיתונים האמיתיים, כלומר אלה שצריך לשלם בעדם, ולא אלה שדוחפים לך בחינם, וכוללים הרבה יותר רעיונות זדוניים, וכיתובים עילגים, מאלה של אחיהם הקנויים, שצריכים לפחות לכאורה, להצדיק את ההוצאה הכספית שלך, על ידי סייגים לכמות העילגות, שלא תעלה על-80% מנפח העיתון, שזה יחסית לא הרבה, אם הבסיס למדד שלך, הוא רעיון עם מגה סלב אצל ליאור שליין נניח.
ואילו סיבות, ליתר דיוק, שתיים וחצי הסיבות קדמו להחלטה הזאת?
ראשית, באופן כזה או אחר, רציתי להתעדכן בנעשה בעולם שלנו, שכן אם יש דבר שמסקרן אותי כל בוקר מחדש, זו הידיעה בדבר סגירתה של אמריקה, או לפחות פשיטת הרגל שלה, שתהיה מלווה בהרבה מאוד אמירות של אוי ווי, וגוואלט, וגם כמה לא בעברית, מילים מקבילות, בסינית בניבים שונים, קצת באורדו אולי, וגם בכמה שפות שמשתמשים בהם במקומות יותר קרובים אלינו.
הסיבה השנייה קשורה לסוגיית שליט, או להעדר סוגית שליט, שכן אם יש דבר שהוא נעדר סוגיות לגמרי, זה עיניינו של החייל השבוי הזה, שכל המורכבות שבו אומרות כך: "צריך להחזיר חייל אחד שנפל בשבי, בתמורה ל - 450 יצורים בלתי סימפטיים, שאנחנו קוראים להם רוצחים עם דם על הידיים, ובני העם שלהם קוראים להם, לוחמי חופש, שכן כאשר מדובר בחופש של העם שלך, חייו של העם ה"זולתי" עוברים פיחות טוטאלי, ואינם שווים יותר, מקליפת השום נניח".
הסוגיה הזאת מונחת לפתחה של ממשלה אחת בישראל, אותה ממשלה, שבראשה עומד אולמרט, ולמרות שבכל מרכיבי הסוגיה הזאת לא השתנה כלום מאז שהיא נולדה והפכה לסוגיה, הממשלה הזאת לא ממש דנה בה, אלא השאירה את הדיון לרחוב ולכל בית בישראל, וגם קצת לתקשורת, שתפקידה כמו ברוב תחומי חיינו, להסיח את דעתנו מסוגיות קיומיות על אמת, שנוגעות ליותר ממשפחה אחת בארצנו, (ותהיה המשפחה הזאת משפחה סימפטית ככל שתהיה, ואגב, יאמר לזכותם של החמאס והחיזבאללה, שעשו עבודת מודיעין מאוד מוצלחת, ובכל המקרים האחרונים הם בחרו מה זה משפחות סימפטיות, שרק מסבכות את המסובך ממילא, שכן כל עניין שבו ממשלה נבחרת שלנו, צריכה להחליט בכוחות עצמה, בלי עזרים חיצוניים כמו קסמים נניח, היא מתקשה מאוד לעושת זאת, ולהגיד מתקשה, זה להשתמש בסופרלטיבים וזה עדיין גם בחזקת אנדרסטייטמנט), אלא נוגעות ממש לכולנו, יהודים וערבים כאחד, שכן, לי נדמה, שלפי הניסיון המצטבר, קרינה רדיואקטיבית אינה מבדילה בין בניו של אברהם לבין אלה של ישמעאל נניח.
ובכל הכותרות בקיוסקים, ראיתי רק משפט אחד של אנשי היח"צ של אולמרט, שהתחילו באופן אינטנסיבי מידי לנהל לנו את העסק, בהתחלה עם "חבלים שהם גם חבל תליה וגם חבל הצלה", עלאק של נשיאנו מספר שמונה, ואתמול זה היה "גם לנו יש קווים אדומים", מפיו של אולמרט, שאילו רק אימץ את הסלוגן הזה מקודם, וגם באופן אישי, ולא רק קולקטיבי, יכול להיות שהיה חוסך מאתנו את ליברמן ונתניהו, ולו לעצמו, את ביקורי סוף השבוע של צוות החקירה המיוחד של המשטרה.
מאחר וראיתי שבכל העיתונים הכותרות מאוד דומות, ואין אף מילה על סגירתה של אמריקה, נרגעתי, וקניתי לי באותו סכום במבה, כי זה המעדן היחיד שמקובל על כל בני ביתי החביבים יותר, שזה כולל את זליג הכלב, את מיה הכלבה, את חברתה טסה, וכמובן את ברטה, התוכית ואותי כמובן, שזה בסהכ"ל, 5 נשמות, שמבלות את רוב הזמן בתוך הבית יחד, בניגוד לעוד שניים, ניידים הרבה יותר, ואני לעיתים מצר על כך שהם לא ניידים עוד קצת.
אבל הבטחתי שתיים וחצי סיבות, ועד עכשיו הזכרתי רק אחד שלמה, ואחת חצי, כי היא זכתה לאיזכור קצת אגבי, אחרי העניין של סגירתה של אמריקה, והיא כמובן הסוגיה של שליט, שאני מתרשם שלפחות חלקכם מקבלים שהיא לא ממש סוגיה, על כן שווה רק חצי. (במובן של להחליט עליה, ולא במובן ההומאני).
אז מה הסיבה השנייה:
זו השלמה דווקא.
היא קשורה לנוהליו של זליג, כלב השנאוצר הבינוני שלי.
על שנאוצרים כתוב שהם כלבים מאוד אינטליגנטיים, שניתנים לאילוף בקלות יחסית, והם נטולי ריח לחלוטין.
אז זה כתוב, אבל מה שבטוח שזליג לא קרא מעולם את התכנים שאנשים טרחו לכתוב על בני הגזע שלו.
כי הוא מצחין במיוחד, בלתי ממושמע לחלוטין, וגם אין לי מושג אם הוא אינטליגנטי, שכן הפוני הקבוע שלו, מסתיר לגמרי את עיניו, ובהעדרם, אם לשפוט רק לפי ההתנהגות שלו, הוא לא בדיוק ניחן בהרבה קבין של חוכמה, וגם אם כן, אז הוא מצליח להסתיר את חוכמתו בצורה מושלמת. מאידך הוא ממש כוסון, הזליג הזה, ובעת שאני הולך איתו ברחוב, לא תעבור כוסית לידינו, בלי להגניב סוג של חיוך אליו, וזאת תוך התעלמות מוחלטת ממי שאוחז בו, וזה רק אומר, שבמצבים מסוימים, מי שנחשב זה לא מי שאוחז ברצועה, אלא מי שמושך בו.
אז איך מתקשר זליג לקניית עיתון, אתם שואלים.
בקלות, שכן זליג כמובן זכר, בהתאם לשמו, שהוא שם של גבר, אמנם נעדר מאצ'ו, {אני לא הכרתי אף זליג בחיי, שהקפיד להבליט את היותו גבר, (ואילו היה כזה, היה מיד עם הגיעו לבכרות, מחליף את שמו אצל הפקיד של השמות במשדר הפנים), ומרביתם היו בדיוק להיפך, כולל גיבור סרטו של וודי אלן}. אבל גם את הכלל הזה שהנחה אותי בבחירת שמו, זליג מבטל בכלום זמן, וכל התנהלותו מתרכזת בפן הזכרי שלו, וזה אומר לסמן את הטריטוריות שלו בבית מספר רב של פעמים בכל יום, לרבוץ רק במקומות המרבץ שלי, גם אם יש לו מרבץ פרטי משלו, שנרכש בהרבה מאוד כסף, וכמובן בראש העניין הזה, (שאינו מזכיר כלל את ההתנהלות של בעליו בתחום זה), זה רצונו לזיין כל הזמן, וכל דבר שזז, וזה ממש לא חשוב לו, אם זה בני הבכור, חברי הפסל, כלבים בכל הגדלים, ולעיתים, כנראה בעת שהוא מאוד מיואש, זה יכול להיות גם ספסל בשדרות חן, השדרה הקרובה לביתי, שנמצאת במסלול היומי שלנו.
אבל מה לעיתונים ולכל זה?
ובכן, זה פשוט מאוד, כל סימון של זליג בתוך הבית שווה השתנה באותו מקום, וכדי להספיג את הנזק, אנחנו משתמשים בעיתונים בדרך כלל, ובאופן יותר ספציפי, בעיתון הארץ, שאנחנו מנויים עליו בימים כתיקונם. אבל המחלק המנייק שכח אותנו היום, ובגללו כמעט קניתי עיתון, והסיפור הזה נגמר בלא עיתון אבל עם פוסט, והנה הוא לפניכם, לראשונה לא מציק במיוחד, ממש לא מלנכולי, ללא שמץ דיכאון, בעיקרו של דבר הוא סתם הגיגיו של קוטר.
ומה המסקנות, או מוסר ההשכל של הפוסט הזה?:
1 - ממשלת אולמרט אינה מוצלחת במיוחד בפתרון סוגיות.
2 - שקית במבה שווה יותר מעיתון.
3 - שנאוצרים בינוניים הם בעיקר צרות.
4 - יש עדיין שימוש חיוני לעיתונים
5 - השם לא קובע.
6 - גם אורך החבל לא.
7 - גם לא מי שאוחז בו.
8 - כן מי שמושך בו.
9 - בנפול עליך זקנה, העזר בכלב. (הוא יעזור לך להפוך לאלמוני לגמרי).
10 - ממשלת אולמרט לא תחזיר את שליט הביתה.
11 - גם לא של נתניהו. (זה לא קשור לפוסט, זה סוג של אכסיומה, שכן ממשלת נתניהו לא תיגרום לשום דבר חיובי אצלנו).
12 - כל המסקנות נכונות, למעט אלה שאינן. (כך זה אצלי בפוסטים).
,
