עת"מ 124/09, כרסטני יעקב נ' עיריית עפולה ואח'
כב' השופט ארבל בנימין
14.06.2009
העובדות:
1. נגד אביו המנוח של המשיב 7 אסף כרסנטי הבעלים מכח ירושה של המבנה, הוגש כתב אישום בגין בניה לא חוקית. ביום 02/10/2000 הוצא לחלקו של המבנה צו הריסה שיפוטי ע"י בית משפט השלום בבית שאן. בשנת 2007, הוגשה, פעם נוספת, כנגד כרסנטי וכתבן, בקשה לצו הריסה ללא הרשעה, בגין תוספות בניה ללא היתר, אשר התישנו מבחינת מועד ביצוען.
החלטה:
1. תקנה 7[2] לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, מורה כי בית המשפט לעניינים מנהליים רשאי "למחוק או לדחות עתירה - כולה או מקצתה - על הסף, על פי כתב העתירה בלבד, או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, העתירה מגלה עילה להתערבות בית המשפט". המקרה דידן הולם הוראה זו.
2. העותר מונע מטעמים כלכליים גרידא, של תחרות עסקית בין שני בעלי עסקים, כאשר אין האינטרסים הציבוריים, של שמירה וקיום הוראות החוק, מהווים את המנוע שהניעו להגיש עתירה זו.
3. השאלה בדבר זכות העמידה של "מתחרה עסקי" וזכאותו לפנות לערכאות, כאשר אינו תובע דבר לעצמו, וכל מבוקשו הוא לתקוף ולבטל החלטה של רשות, הבאה להיטיב עם מתחרהו, ולטענתו ניתנה שלא כדין; איננה חדשה, וכבר נדונה בפסיקת בתי המשפט.
4. בבג"צ 292/78 אולפני הרצליה בע"מ נ' שר האוצר. פ"ד לג(2), 739, 747 (1979), נדונה טענתו של גוף עסקי כנגד מתן הטבות למתחרהו. בפרשה זו נקבע חריג להלכה, לפיה מתחרה עסקי הינו חסר מעמד כנגד מתן הטבות לאחר. הלכה זו חידשה דבר באומרה, כי דלתות בית-משפט אינן נעולות לחלוטין בפני עותר, אשר הענקת הטבה שלא כדין למתחרהו שברה את מטה לחמו. במקרה כזה, במידה ויהיה בידי העותר להצביע על פגיעה בזכות, הנוגעת לחופש העיסוק, יקנה לו מעמד מהותי.
5. מגמת הפסיקה השתנתה עם השנים, כך שזכות העמידה של מתחרה עסקי, הנפגע מהפרות הוראות חוקיות של מתחרהו הורחבה, וזאת כאשר הוא נפגע "פגיעה ממשית", או כי קיימת סכנה של ממש לפגיעה שכזאת. במקרה דנן, לא הרים העותר נטל זה. לפיכך אין לעותר זכות עמידה, ובהתאם אין הוא זכאי לסעד מבית המשפט.
6. אף אין לעותר זכות עמידה כעותר ציבורי. אומנם בשנים האחרונות הורחבה זכות העמידה של עותר ציבורי בפסיקתו של בית משפט, והיא מתפרשת גם על מי שאינו נפגע במישרין מפעולה של הרשות. אולם על "העותר הציבורי", המבקש לתקן מה שנראה בעיניו כעוול, להראות "דבר מה" נוסף; כמו חשיבותו הציבורית של הנושא, חומרת הפגם שנפל במעשה הרשות - כגון, פגיעה מהותית בשלטון החוק - או בהיות הפעולה המותקפת בעלת חשיבות מיוחדת. נראה כי העותר הונע משיקולים אישיים - כלכליים, בהיותו בעל בית עסק מתחרה, ולא שיקולי מנהל תקין עמדו נגד עיניו.
כב' השופט ארבל בנימין
14.06.2009
העובדות:
1. נגד אביו המנוח של המשיב 7 אסף כרסנטי הבעלים מכח ירושה של המבנה, הוגש כתב אישום בגין בניה לא חוקית. ביום 02/10/2000 הוצא לחלקו של המבנה צו הריסה שיפוטי ע"י בית משפט השלום בבית שאן. בשנת 2007, הוגשה, פעם נוספת, כנגד כרסנטי וכתבן, בקשה לצו הריסה ללא הרשעה, בגין תוספות בניה ללא היתר, אשר התישנו מבחינת מועד ביצוען.
החלטה:
1. תקנה 7[2] לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, מורה כי בית המשפט לעניינים מנהליים רשאי "למחוק או לדחות עתירה - כולה או מקצתה - על הסף, על פי כתב העתירה בלבד, או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, העתירה מגלה עילה להתערבות בית המשפט". המקרה דידן הולם הוראה זו.
2. העותר מונע מטעמים כלכליים גרידא, של תחרות עסקית בין שני בעלי עסקים, כאשר אין האינטרסים הציבוריים, של שמירה וקיום הוראות החוק, מהווים את המנוע שהניעו להגיש עתירה זו.
3. השאלה בדבר זכות העמידה של "מתחרה עסקי" וזכאותו לפנות לערכאות, כאשר אינו תובע דבר לעצמו, וכל מבוקשו הוא לתקוף ולבטל החלטה של רשות, הבאה להיטיב עם מתחרהו, ולטענתו ניתנה שלא כדין; איננה חדשה, וכבר נדונה בפסיקת בתי המשפט.
4. בבג"צ 292/78 אולפני הרצליה בע"מ נ' שר האוצר. פ"ד לג(2), 739, 747 (1979), נדונה טענתו של גוף עסקי כנגד מתן הטבות למתחרהו. בפרשה זו נקבע חריג להלכה, לפיה מתחרה עסקי הינו חסר מעמד כנגד מתן הטבות לאחר. הלכה זו חידשה דבר באומרה, כי דלתות בית-משפט אינן נעולות לחלוטין בפני עותר, אשר הענקת הטבה שלא כדין למתחרהו שברה את מטה לחמו. במקרה כזה, במידה ויהיה בידי העותר להצביע על פגיעה בזכות, הנוגעת לחופש העיסוק, יקנה לו מעמד מהותי.
5. מגמת הפסיקה השתנתה עם השנים, כך שזכות העמידה של מתחרה עסקי, הנפגע מהפרות הוראות חוקיות של מתחרהו הורחבה, וזאת כאשר הוא נפגע "פגיעה ממשית", או כי קיימת סכנה של ממש לפגיעה שכזאת. במקרה דנן, לא הרים העותר נטל זה. לפיכך אין לעותר זכות עמידה, ובהתאם אין הוא זכאי לסעד מבית המשפט.
6. אף אין לעותר זכות עמידה כעותר ציבורי. אומנם בשנים האחרונות הורחבה זכות העמידה של עותר ציבורי בפסיקתו של בית משפט, והיא מתפרשת גם על מי שאינו נפגע במישרין מפעולה של הרשות. אולם על "העותר הציבורי", המבקש לתקן מה שנראה בעיניו כעוול, להראות "דבר מה" נוסף; כמו חשיבותו הציבורית של הנושא, חומרת הפגם שנפל במעשה הרשות - כגון, פגיעה מהותית בשלטון החוק - או בהיות הפעולה המותקפת בעלת חשיבות מיוחדת. נראה כי העותר הונע משיקולים אישיים - כלכליים, בהיותו בעל בית עסק מתחרה, ולא שיקולי מנהל תקין עמדו נגד עיניו.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
