היקום המתנדנד 

היקום המתנדנד


היקום המתנדנד הוא מודל קוסמולוגי לפיו היקום מתפשט ומתכווץ חליפות (במחזורים הנמשכים מיליארדי שנים).

מאז החלה הקוסמולוגיה לעסוק במפץ הגדול, תאוריה שממנה נבעה המסקנה בדבר התפשטות היקום, נשאלה השאלה הבלתי נמנעת: האם היקום ימשיך להתפשט לנצח או שהתפשטותו תיעצר בשלב כלשהו, והוא יחזור ויתכווץ שוב לנקודה ממנה התחיל מה שמכונה "הקריסה הגדולה".

הפתרון לדילמה זו נעוץ לדעת הקוסמולוגים בכמות החומר הקיימת ביקום. אם יש ביקום די חומר, מסה אשר עשוייה בכח המשיכה שלה לעצור את ההתפשטות, הרי שבבוא הזמן עשוי היקום לחזור ולהתכווץ לנקודתו ההתחלתית. תרחיש אחר: אם אין כמות חומר מספקת הרי שהיקום יתפשט לעד.

ברור שדילמה זו הביאה את הקוסמולוגים לחשב את כמות המסה ביקום, ומטרתם היתה למצוא את כמות המסה שתכריע את היקום, ותביאו לקריסה. כמות מסה זו מכונה המסה הקריטית, ומסומנת באות היוונית אומגה.

הקוסמולוגים מאמינים כי ביקום קיימת מסה קריטית, אלא שהיא מצוייה במה שמכונה החומר האפל. חומר זה, המורכב מחורים שחורים וגז בינגלקטי, אינו ניתן לצפייה, וכאן נולד שוב מושג קוסמולוגי: בעיית המסה החסרה.


אם היקום ימשיך להתפשט סופו יהיה ב"מוות קוסמי", תרחיש שהקוסמולוגים "לא בדיוק אוהבים". זו הסיבה שממניעים פסיכולוגיים ופילוסופיים הם חותרים בלי לאות למצוא את המסה החסרה ש"תסגור את היקום" (ראה: פרדיגמה).

אם אכן יתממש התרחיש שהיקום יקרוס חזרה למצבו הבראשיתי, נשאלת השאלה, מה יקרה אז? התשובה המקובלת היא יקום הפועל במחזוריות של התפשטות וקריסה, מה שמוגדר בשם היקום המתנדנד. יקום כזה הוא אינסופי, חסר תכלית, אבל יותר "מקובל" מאשר יקום שסופו מוות קר ואפל (המכונה "מוות תרמודינמי").