הבוקר קמנו סימתי ואני בשעה חמש וקצת. כן, כמעט כרגיל זו השעה שבה אנו מתעוררים לקראת היום החדש.כרגיל, נשיקת בוקר טוב, צחקנו מעט, החלפנו חוויות על הלילה שעבר.לפתע שאלה אותי סימה שאלה פשוטה: אבי ,נכון שהזמן עובר מהר מידי? בורח לנו בין האצבעות. היום כבר יום שני, לפני מספר רגעים היינו בשבת. הוא, הזמן עובד מהר מידי בסביבה שלנו.רוצה לעצור אותו.
צחקתי, חיבקתי אותה קלות ותוך כדי הגילוח חשבתי לעצמי על דבריה. תהיתי עד כמה היא צודקת בהבחנתה וניסיתי לשחזר את יום האתמול. העבודה שלי, ההגעה הביתה בשעה שש וחצי בערב באמת לא משאירה הרבה זמן ליחד.אולי זה בגלל שכל כך טוב לנו, אולי האמרה המפורסמת :"כאשר טוב לנו הזמן חולף מהר וכאשר רע לנו הזמן עומד מלכת", נכונה?
אז זהו, היא נכונה לחלוטין.זוכר תקופות ולא מהעבר הרחוק שלי שבו לא ידעתי כיצד אעביר את יומי וכל שכן את לילותיי.ימים לא פשוטים בלשון המעטה.לילות לבנים, לילות נודדי שינה. ימים שבהם חישבתי לעצמי מה אעשה בכל שעה נתונה.ימים ללא מנוח, מעין רצון לנוע כל הזמן כי חוסר המנוחה פשוט מצוי בעצמותיך.תמיד אודה לאותה אישה אשר בביתה הצלחתי, לראשונה לישון לילה שלם .אז הבנתי שהפתרון נמצא בידי.אני האחראי על גורלי. אני האחראי על הנעשה איתי. אני הקובע את מהלך הזמן.
זו הייתה תקופה מרתקת,קשה ונוראית.זו הייתה תקופה שבה למדתי על עצמי יותר ממה שלמדתי כל חיי לפני כן.זו הייתה תקופה שבה לא שלטתי בזמן.להיפך, הזמן שלט בי והכתיב לי את מהלכי.זו הייתה תקופה נטולת זמן.
היום, המצב הוא כה שונה עד שלעתים אני חייב לזכור את אותה תקופה אפלה בחיי.חייב לזכור לא בגלל היותה רעה .חייב לזכור אותה בשל התובנות שנחשפתי אליהן.אל המחשבות החדשות והטהורות. אל אותן מחשבות שהביאו אותי לידיעה עד כמה הייתי לא נכון במערכות הזוגיות.לא נאמן לבת הזוג.
היום הזוגיות המדהימה שיש לי עם סימה שטיין המצב השתנה מהקצה אל הקצה. מאה ושמונים מעלות של שינוי.הזמן מצוי בידי ובידה וביחד.כל יום שעובר הואט יום שונה ומיוחד ואהוב ומרגש.כל יום נושא בחובו את ההבטחה הטמונה בשנינו ליצירה ושותפות. לזוגיות מפרה ולריגושים חדשים.
מסתבר שגם במושג הזמן אנשים יכולים ליצור לעצמם מעין "חור שחור" שבו הזמן עומד מלכת עבור השוהים בתוכו .זוגיות מעולה היא המרשם הטוב ביותר ליחסיות הזמן.הוא שם עבורנו.רק עבורנו.
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
