בני זוג היו מעוניינים להעתיק את מקום מגוריהם מישראל לקנדה, ולשם כך פנו לחברת שילוח בינלאומי לשם רכישת שירות אריזה והובלה לתכולת ביתם. על פי הסכם השירות בין בני הזוג לחברה, השירות כלל ביטוח מטען והיטלים שונים ולשם כך, ערכה החברה רשימה של תכולת הדירה לשם קביעת סכום הביטוח וכן מילאה את טופס הביטוח בו העריכה של שווי התכולה. בני הזוג שילמו סכום של 4590 דולר שזהו הסכום הכולל ביטוח.
בפועל, קרוב למחצית מהארגזים שנשלחו כלל לא הגיעו ליעדם, והתכולה שהגיעה ליעדה ניזוקה במהלך ההובלה. בני הזוג היו מעוניינים להפעיל את הביטוח שלטענתם היה באחריות החברה.
בעקבות פניית בני הזוג לחברה, טענה החברה כי קיימת השתתפות עצמית המוטלת על בני הזוג. בהמשך טענה החברה, כי העובדה שבהסכם השירות הופיע כי השירות כולל ביטוח, הינה הוספה שנעשתה שלא בנוכחות החברה או בהסכמתה, והעובדה שמילאה את טופס הביטוח הינה רק לשם מתן סיוע לבני הזוג ולא לשם הטלת חובת הביטוח על החברה. בני הזוג טענו, מצידם, כי החברה התחייבה בהסכם השירות כי היא מבטחת את תכולת הדירה.
בית המשפט קיבל את עמדת בני הזוג. אשר לעובדה שמדובר בתוספת בכתב יד קבע בית המשפט שבעת סתירה בין חלק מודפס של חוזה ובין חלק הכתוב בכתב יד, יש להעדיף את החלק הכתוב בכתב יד כמשקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. בית המשפט הוסיף כי אין להתעלם מהעובדה שהחברה דרשה השתתפות עצמית לאחר פנייתם של בני הזוג, ומהעובדה שהחברה מילאה בהסכם השירות שהחיוב בגין הביטוח הינו בשיעור של 2% משווי המטען ולשם כך אף ערכה רשימת מלאי תכולת הדירה לשם חישוב השווי. בהתאם לכך חייב בית המשפט את המשלח לפצות את בני הזוג בגין החוסר בטובין (ופיצויים אחרים נוספים).
ת"א (רמלה) 1571/07 בילץ שטפן ואח' נ' גאמא שיפינג (ישראל) בע"מ (פס"ד מיום 13.5.09), לתובעים עו"ד אבו סלים , למשלח - עו"ד מצלאווי.
בפועל, קרוב למחצית מהארגזים שנשלחו כלל לא הגיעו ליעדם, והתכולה שהגיעה ליעדה ניזוקה במהלך ההובלה. בני הזוג היו מעוניינים להפעיל את הביטוח שלטענתם היה באחריות החברה.
בעקבות פניית בני הזוג לחברה, טענה החברה כי קיימת השתתפות עצמית המוטלת על בני הזוג. בהמשך טענה החברה, כי העובדה שבהסכם השירות הופיע כי השירות כולל ביטוח, הינה הוספה שנעשתה שלא בנוכחות החברה או בהסכמתה, והעובדה שמילאה את טופס הביטוח הינה רק לשם מתן סיוע לבני הזוג ולא לשם הטלת חובת הביטוח על החברה. בני הזוג טענו, מצידם, כי החברה התחייבה בהסכם השירות כי היא מבטחת את תכולת הדירה.
בית המשפט קיבל את עמדת בני הזוג. אשר לעובדה שמדובר בתוספת בכתב יד קבע בית המשפט שבעת סתירה בין חלק מודפס של חוזה ובין חלק הכתוב בכתב יד, יש להעדיף את החלק הכתוב בכתב יד כמשקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. בית המשפט הוסיף כי אין להתעלם מהעובדה שהחברה דרשה השתתפות עצמית לאחר פנייתם של בני הזוג, ומהעובדה שהחברה מילאה בהסכם השירות שהחיוב בגין הביטוח הינו בשיעור של 2% משווי המטען ולשם כך אף ערכה רשימת מלאי תכולת הדירה לשם חישוב השווי. בהתאם לכך חייב בית המשפט את המשלח לפצות את בני הזוג בגין החוסר בטובין (ופיצויים אחרים נוספים).
ת"א (רמלה) 1571/07 בילץ שטפן ואח' נ' גאמא שיפינג (ישראל) בע"מ (פס"ד מיום 13.5.09), לתובעים עו"ד אבו סלים , למשלח - עו"ד מצלאווי.
עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
מידע על ספרים מפרי עטו של עו"ד גיל נדל ניתן למצוא באתר האינטרנט: http://www.tradelibrary.co.il
מידע על ספרים מפרי עטו של עו"ד גיל נדל ניתן למצוא באתר האינטרנט: http://www.tradelibrary.co.il