שתי האופציות העיקריות לדיור מוסדי עבור האכלוסיה המבוגרת הן דיור מוגן או בית אבות.
אלא שלמרות ששניהם מעניקים פתרון דיור לזקן, פונה כל אחד מהם לקבוצה אחרת באוכלוסיה ומציע שירותים שונים.
דיור מוגן מיועד לאכלוסיה מבוגרת עצמאית אשר לא נזקקת לטיפול רפואי צמוד. בדיור מוגן מנהלים הדיירים חיים עצמאיים ונהנים מחיי חברה פעילים בסביבה בטוחה ומוגנת. דיור מוגן מעניק שירותים רפואיים מינימליים לדייריו. עם זאת במידת הצורך הצוות דואג לאספקת הטיפול הדרוש או לוקח חלק בהעברת הזקן למקום בו יקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק.
בחלק מבתי הדיור המוגן פועלת מחלקה לדיירים שחלה התדרדרות במצבם והם מתקשים בביצוע חלק מהמטלות הימיומיות ("דיור תומך"). במסגרת זו האדם הזקן מקבל את כל הדרוש לו על מנת להמשיך ולהתגורר במקום שמוכר לו.
בתי אבות מיועדים לאכלוסיה מבוגרת שלא מסוגלת להמשיך לגור בקהילה מסיבות שונות. מאחר וקיימות רמות שונות של מצבי תפקוד (גופניים), רוב בתי האבות מציעים מספר סוגים של מחלקות לזקנים: מחלקת תשושים, המיועדת לזקנים שנזקקים לעזרה חלקית בתפקודי היומיום, מחלקת סיעודיים, בה מתגוררים זקנים שנזקקים לעזרה קבועה ברוב או בכל פעולות היומיום, ומחלקת תשושי נפש, שנועדה לזקנים הסובלים מירידה ביכולות שכליות (למשל חולי אלצהיימר).
בית האבות מעניק לדייריו את כל מה שהם זקוקים לו, זאת בהתאם למצבם הפיזי והנפשי. השירותים הניתנים לזקן מעוגנים בחוזה שנחתם עם בית האבות.
ההבדל בתשלום בין בית אבות לדיור מוגן
מגורים בבית אבות כרוכים בתשלום חודשי המקנה לדייר בד"כ את כל השירותים הקיימים במקום.
בדיור מוגן נקבע המחיר על פי מספר פרמטרים וביניהם שטח יחידת הדיור ורמת השירותים שמציע המקום. קיימים מספר מסלולי תשלום אופייניים. אפשרות אחת היא לרכוש את יחידת הדיור. במקרים אחרים הזקן נדרש לשלם בעת הכניסה למקום תשלום("דמי פקדון") אשר ינוכה לרוב בשיעור של 2.5% בשנה, כשההפרש הנותר יוחזר לו עם עזיבתו או ליורשיו במקרה של פטירה. אפשרות נוספת היא תשלום "דמי כניסה". מדובר על סכום חד פעמי שמשלם הדייר במעמד המעבר. רוב דמי הכניסה (בד"כ כ-80%) מתכלים במשך 4 שנים והשאר מוחזרים בתום תקופת ההתקשרות לדייר או ליורשיו.
פרט לתשלום פיקדון, דמי כניסה או קניית יחידת דיור, נדרש הדייר בדיור המוגן לשלם תשלום חודשי קבוע עבור השגחה רפואית, פעילויות תרבות, חשמל, מים, ארנונה, ניקיון וכו'. תשלום זה לא כולל בתוכו טיפול רפואי במקרה של החמרה במצב.
ההבדל בסיוע המדינה במימון
קיימת אופציה לקבל עזרה מהמדינה במימון מגורים בבית אבות. מימון זה מותנה במצב הכספי של הזקן ובני משפחתו. במקרה שמדובר בבית אבות סיעודי או במוסד לתשושי נפש, יש אפשרות לזכות בסיוע המדינה במימון האשפוז. לצורך כך צריך הזקן לקבל "קוד סיעודי" ממשרד הבריאות, המאפשר לו מימון באשפוז סיעודי במוסד המוכר על ידי משרד הבריאות. התנאי לקבלת מימון זה היא עמידה בקריטריונים כלכליים של הזקן ומשפחתו. גם במחלקות לתשושים ניתן לעיתים לקבל עזרה במימון דרך משרד הרווחה, בהתאם ליכולות הכלכליות של הזקן.
בתי דיור מוגן פרטיים לעומת זאת מיועדים לאוכלוסיה מבוגרת שיש לה יכולות כלכליות, והמדינה לא עוזרת במימון מגורים בהם. דיור מוגן ציבורי מיועד אף הוא לאוכלוסייה עצמאית במחינה תפקודית, אך להבדיל מהדיור המוגן הפרטי, פה מדובר על אוכלוסייה בעלת קשיים כלכליים ועל כן הדייר נדרש לשלם רק דמי השתתפות עצמית והמדינה לוקחת על עצמה את מימון רוב העלויות הכרוכות במגורים במקום. מאחר ודיור מוגן מוגדר כמגורים בקהילה, הדיירים בו רשאים לזכות בהטבות להן זכאים בני גיל הזהב שמתגוררים בביתם, כמו לדוגמא עזרה של מטפלת במסגרת חוק ביטוח סיעוד שבאחריות הביטוח הלאומי.
