"יחידות איסוף המודיעין" של ערוצי החדשות פועלות מאז פרוץ המלחמה במרץ רב לאתר עוד ועוד "מומחים" "פרשנים" אנשי לוחמה בטרור ואנשי צבא לשעבר כאלו ואחרים אשר לא נמצאים בעניינים זמן רב על מנת להצליח למלא את כל שעות הערב והלילה בדברי פרשנות ולהתחרות אלו באלו על הרייטינג.
כל מי שרגלו דרכה בלבנון והיה "מישהו" בשמונה עשרה השנים בהן התבוססנו בבוץ הלבנוני מאותר ומובא לאולפנים ולאולפנים המאולתרים בשטח לשאת את דבריו ולהעביר ביקורת על הקברניטים המובילים את מלחמת לבנון 2.
בעוד גופות שמונת חיילי גדוד 51 של גולני עדיין מוטלות בשטח אויב וחבריהם שומרים עליהן עד לפינוי תחת אש, יושבים באולפנים הממוזגים פרשנים לכאורה ומנתחים קרב שעדיין מתנהל כאשר אין בידיהם את הפרטים והנתונים שהיו ונמצאים בידי מנהלי המלחמה בטרם ותוך כדי הקרב, משיאים עצות מותחים ביקורות ועונים ברוב חשיבות לשאלות מכוונות של מגישי התוכניות המחפשים "דם" וכותרות כאילו לא נשפך גם ללא עזרתם דם רב באדמת לבנון.
המרוץ המטורף בין ערוצי החדשות והתחרות בין הכתבים הצבאיים "לספק את הסחורה" מביאה את התקשורת לשדר חומר מסוכן לכוחות ולאזרחים ומשרת את האויב אשר יושב רואה מאזין ומכלכל את דרכיו ודרך פעולתו ע"פ האינפורמציה הרבה והגלויה המשודרת בתקשורת הישראלית, הכול כמובן בשם הדמוקרטיה, אבל אם דמוקרטיה פירושה לתת לאויב נ.צ לגבי מיקומי פגיעות הרקטות לקציני הטיווח של יחידות שיגור האויב ואם דמוקרטיה פירושה מתן כוונות צה"ל לגבי המשך ודרך הפעולות והכוונות במלחמה וסדר הכוחות הפועלים והמגויסים, הרי שדמוקרטיה ומלחמה כנראה לא הולכים יחד ואפשר להתגעגע לתקופות בהן בעת מלחמה הייתה תקשורת מטעם וצנזורה קשוחה.
בחלק ניכר מזמן השידור כאשר לא מוטחת ביקורת בצה"ל עוסקים אותם "מומחים" בשאלות וניחושים לגבי המתרחש בחיזבאללה , מה כוונותיו כמה מכוחותיו נפגעו והיכן מסתתרת ההנהגה, מהם סוגי הטילים שיש בידיו והאם ישגר או לא ישגר לכיוון תל אביב, האויב אשר משכיל לשמור את כל אותם פרטים שאנחנו הישראלים החכמים "רצים לספר לחברה" עושה זאת בצורה מרשימה ולא נותר לנו אלא ללמוד.
כאשר תסתיים המלחמה ויתפזר העשן חובה רצוי וראוי שהתקשורת תקיים דיון מעמיק בטעויות ובמחדלים שלה עצמה בעת האירועים ויקבעו כללים נוקשים למותר ואסור, הנזק הנגרם בשם הדמוקרטיה לצה"ל ולנו האזרחים אדיר ואינו מחויב המציאות.
כל מי שרגלו דרכה בלבנון והיה "מישהו" בשמונה עשרה השנים בהן התבוססנו בבוץ הלבנוני מאותר ומובא לאולפנים ולאולפנים המאולתרים בשטח לשאת את דבריו ולהעביר ביקורת על הקברניטים המובילים את מלחמת לבנון 2.
בעוד גופות שמונת חיילי גדוד 51 של גולני עדיין מוטלות בשטח אויב וחבריהם שומרים עליהן עד לפינוי תחת אש, יושבים באולפנים הממוזגים פרשנים לכאורה ומנתחים קרב שעדיין מתנהל כאשר אין בידיהם את הפרטים והנתונים שהיו ונמצאים בידי מנהלי המלחמה בטרם ותוך כדי הקרב, משיאים עצות מותחים ביקורות ועונים ברוב חשיבות לשאלות מכוונות של מגישי התוכניות המחפשים "דם" וכותרות כאילו לא נשפך גם ללא עזרתם דם רב באדמת לבנון.
המרוץ המטורף בין ערוצי החדשות והתחרות בין הכתבים הצבאיים "לספק את הסחורה" מביאה את התקשורת לשדר חומר מסוכן לכוחות ולאזרחים ומשרת את האויב אשר יושב רואה מאזין ומכלכל את דרכיו ודרך פעולתו ע"פ האינפורמציה הרבה והגלויה המשודרת בתקשורת הישראלית, הכול כמובן בשם הדמוקרטיה, אבל אם דמוקרטיה פירושה לתת לאויב נ.צ לגבי מיקומי פגיעות הרקטות לקציני הטיווח של יחידות שיגור האויב ואם דמוקרטיה פירושה מתן כוונות צה"ל לגבי המשך ודרך הפעולות והכוונות במלחמה וסדר הכוחות הפועלים והמגויסים, הרי שדמוקרטיה ומלחמה כנראה לא הולכים יחד ואפשר להתגעגע לתקופות בהן בעת מלחמה הייתה תקשורת מטעם וצנזורה קשוחה.
בחלק ניכר מזמן השידור כאשר לא מוטחת ביקורת בצה"ל עוסקים אותם "מומחים" בשאלות וניחושים לגבי המתרחש בחיזבאללה , מה כוונותיו כמה מכוחותיו נפגעו והיכן מסתתרת ההנהגה, מהם סוגי הטילים שיש בידיו והאם ישגר או לא ישגר לכיוון תל אביב, האויב אשר משכיל לשמור את כל אותם פרטים שאנחנו הישראלים החכמים "רצים לספר לחברה" עושה זאת בצורה מרשימה ולא נותר לנו אלא ללמוד.
כאשר תסתיים המלחמה ויתפזר העשן חובה רצוי וראוי שהתקשורת תקיים דיון מעמיק בטעויות ובמחדלים שלה עצמה בעת האירועים ויקבעו כללים נוקשים למותר ואסור, הנזק הנגרם בשם הדמוקרטיה לצה"ל ולנו האזרחים אדיר ואינו מחויב המציאות.
