חינוך ילדים באור הקבלה 

מאמר 1 בסדרה - תחילתה של סדרת מאמרים שמטרתם לפתוח מספר נקודות מאוד חשובות ועקרוניות לחינוך ילדים באור הקבלה. הפעם על העקרון הנצחי "יד ימין מקרבת, יד שמאל דוחה".

עקרונות יסוד בחינוך ילדים לאור הקבלה - סדרת מאמרים
חינוך ילדים הוא נושא מורכב המכיל בתוכו דקויות רבות, קושי רגשי והתמודדות לא פשוטה הנדרשת מההורים במקביל למהמורות החיים בעידן הטכנולוגי עמוס הדרישות. אם כך, מדוע בכדי לנהוג על רכב אנו נדרשים לעבור מבחנים ובכדי להיות הורים לא נדרש דבר? מי, אם כך, ילמד אותנו איך עושים זאת נכון?
עיון מעמיק בכתבי היהדות והקבלה מגלה משנה חינוכית סדורה ומפוארת. המעניקה כלים ועקרונות יסוד לכל הורה כיצד לחנך בצורה נכונה את ילדיו.
בסדרת מאמרים זו, אנו מעוניינים לגלול את התורה המופלאה הזו ולפשט, עד כמה שניתן, את העקרונות הרוחניים לכדי מעשים בפועל.

מאמר 1: "שמאל דוחה וימין מקרבת"
תורת הקבלה מלמדת אותנו שימין מיצג את הכוח של החסד, הנתינה, הזרימה והאמונה ושמאל מייצג את הכוח של הגבורה והדין, העצירה והביקורת.
כוח הימין בנפש האדם בא לידי ביטוי בהסתפקות ושמחה במה שיש, שמחה שאינה תלויה בדבר, האדם מרוצה ממצבו וטוב לו. קו ימין מביא את האדם לשמחה, "איזהו עשיר - השמח בחלקו" (אבות ד' א').
כוח השמאל בנפש האדם בא לידי ביטוי בחוסר שביעות רצון, בביקורת עצמית וביקורת על הסביבה. מי שנוהג עם עצמו בקו שמאל - יכול להגיע ח"ו למצב של ייאוש. למה? כי הוא כל הזמן רואה את חצי הכוס הריקה.
אמנם אנשים בעלי קו שמאל שליט הם בלתי נסבלים כלפי עצמם וכלפי הסביבה, אולם, בעיני המקובלים, גם קו ימין לבדו אינו טוב. אם האדם רק בקו ימין זה מביא אותו להתנוונות - הוא לא שואף להתקדם. אין לו רצון להשתנות ולכן הוא לא מתפתח. קו שמאל הוא שמניע את האדם לרצות לשנות את עצמו או את המציאות בה הוא חי.
האיזון הנכון הוא החיבור של שתי התכונות האלה בכל רגע ורגע. כמו בכל גילוי של אמת - שני הכוחות, שני הניגודים, צריכים לפעול ביחד, באופן סימולטאני, על מנת שיתגלה קו האמצע, הלא היא דרך המלך. אמנם למוח שלנו קשה לתפוס איך שתי תנועות הפוכות יכולות לפעול ביחד, אבל זה הכרחי ללמוד את האומנות הזו ולעזור לילדינו ללמוד אותה.

איך עושים זאת בפועל?

כמובן שבכדי שהאיזון הזה יעבור לילד הוא צריך להתקיים קודם בנו, כמאמר הכתוב "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא), כי אם ההורה בעצמו לא עושה את האיזון בצורה נכונה, למשל, כל הזמן בביקורת, תסכול וחסרונות, הילד יתקשה לאזן את הכוחות בתוכו.
התשובה היא בראש ובראשונה - באיזון הנכון שבין חופש ובין גבולות. בדור שלנו ישנם הורים שנוטים להיות "סחבקים" של הילדים. זו טעות! זה לא טוב! הקבלה מלמדת על סדר רוחני של השתלשלות בעשר הספירות והסדר הזה פועל גם בעולם שלנו. הורים צריכים להיות מעל הילדים - לא מתחת ולא בשווה. מחנך צריך להיות מעל הילד שלו. "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ' י"א) זה אומר לכבד את מי שמעליך. ילד מחויב לכבד את ההורה והורה אסור לו לרדת לרמתו של הילד אלא להיות לו סמכות. ילד הוא ענף של ההורה והענף נתלה בשורש. אם אין לילד על מי להתלות הוא מרגיש חוסר בטחון, כמעט אבוד ממש.
האיזון הנכון נוצר כאשר מצד אחד (ימין מקרבת) נותנים לילד אהבה וחיבה, מספקים לו את מה שהוא צריך ומצד שני (שמאל דוחה), באותו הזמן, גם שומרים על מרחק וקובעים לילד גבולות. חייבת להיות מערכת יחסים אשר בה ההורה הוא זה שאומר את המילה האחרונה בבית וזה בהחלט מטיל אחריות מאוד כבדה על ההורים, מחייב אותם להיות בוגרים בנפשם וחזקים בתודעת עצמם.

למה הכי קשה זה לשים גבולות?

בכל חינוך צריך להיות חלקים מותרים וחלקים אסורים. הסוד בחינוך נכון הוא שעל מה שאסור- לא מתווכחים! אם הילד מגיע לגבול ומנסה לעבור אותו ההורה עומד שם כמו אריה. עד שם אתה אוהב אותו ללא גבול וכאן אם לא תשים גבול - הרסת את הילד!
למה זה קשה? כי לצערנו, לא תמיד ברור להורה מה הם הגבולות שהוא עצמו מאמין בהם. מה הם הקווים האדומים? על מה נלחמים ועל מה לא? צריך להיות ברור שעל מה שלא - אין אפילו ויכוח, לא מדברים על זה בכלל בבית. למשל, אם אני רוצה לחנך את ילדיי להתחשבות בזולת, אז כתוצאה מזה אני מחליט שכשהם קמים בבוקר הם מסדרים את המיטה, למה? כי אם הם לא יסדרו אחריהם מישהו אחר בבית יסדר בשביל כולם. מאותו הרגע אני עומד שם ולא זז. עד שהנושא יהפוך אצלם לטבע. ניתן ליצור זאת לגבי כל נושא שאתה מאמין בו ומאמין שזה לטובת הילד ולא סתם קפריזה שלך.
הטעות הנפוצה היא שההורה לא עומד כמו אריה אלא כמו כבשה. החלטתי, לדוגמא, שהילד לא מקבל שוקולד אחרי ארוחת ערב כי היום הוא כבר אכל יותר מדי שוקולד. הילד מבקש, ההורה מסרב ואז הילד מתחיל להשתולל, לבכות וכו', ההורה החלש אומר "טוב טוב, קח שוקולד ותפסיק לבכות", בכך הוא מלמד את הילד "עברית לא נכונה" - 'כן' פירושו - אני מבקש ומקבל מיד, 'לא' - פירושו - אני צריך לעשות בלאגן כדי לקבל.

לסיכום

הרב יהודה אשלג "בעל הסולם" אומר שצריך להיות רוב היום בקו ימין, בשמחה, ורק חצי שעה ביום להיות בקו שמאל - לבחון במה אני לא שלם. אם אדם פועל כך הוא מאזן בצורה נכונה בין הימין והשמאל. חשוב מאוד שההורה יתנהג כך בבית שלו ויקרין את הדרך המאוזנת הזאת: בקשר שלו עם אשתו, בניהול הבית ובחינוך ילדיו. הילד ילמד מתוך הדוגמא האישית של ההורה לעשות את האיזון הנכון בין מה ש"מתחשק לו" לבין מה ש"צריך".