פיצוי קונה שהתנגשה בחלון חנות 

"האור הוא השלד האמיתי של האדריכלות והזכוכית היא הפונדקאית של האור. היא מביאה למעמקי החלל תחושה של מרחב", כך נוהגים להתבטא אדריכלים בני ימינו.

אשר על כן, אדריכל המעריך את עצמו, משתמש בפרויקטים שלו בכל הזכוכית שהוא יכול לגייס.

עד כאן הכול טוב ויפה. עם אדריכלים, אין טעם להתווכח.

אולם אליה וקוץ בה. דווקא בתחושת המרחב שהזכוכית מעניקה, טמון פוטנציאל של סכנה. פוטנציאל זה התממש, למרבה הצער, במקרה של דבורה פטינקין, פנסיונרית בת 80.

באחד הימים, נכנסה פטינקין לחנות לבגדי אופנה "הגרה". היא הסתגרה בתוך אחד מתאי המדידה והחלה למדוד פריטי לבוש. בין לבין, הגיעה שעת סגירת החנות. הזבנית ניגשה לדלתות הזכוכית בכניסה לחנות וסגרה אותן.

חלפה רבע שעה נוספת. פטינקין סיימה את מדידותיה וניגשה לקופה. שם התאכזבה לגלות, כי דווקא אותו פריט, אשר ליבה כה חפץ בו, אינו במבצע.

פטינקין ויתרה על הפריט ופנתה לצאת מהחנות. היא לא הבחינה כי דלתות הזכוכית נסגרו בינתיים. הן היו שקופות לחלוטין. שום סימן אזהרה לא היה מודבק עליהן. פטינקין נתקלה בהן בחוזקה, נפלה ונחבלה. מומחה רפואי קבע כי היא נותרה עם 10% נכות לצמיתות.

חברת הביטוח שומרה, שביטחה את חנות "הגרה", סירבה לפצות את פטינקין. בפעם הבאה, התריסה שומרה כנגדה, תסתכלי לאן שאת הולכת.

המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני שופט בית משפט השלום בירושלים, ארנון דראל.

בעלי חנות, חייבים לעשות את כל הדרוש, כדי שהלקוחות יצאו מהחנות ללא פגע. במיוחד, מדגיש השופט, כאשר הלקוחות נכנסים דרך דלתות פתוחות לרווחה והן נסגרות עליהם בעודם בתוך החנות.

בעלי החנות חייבים לנקוט באמצעים, כדי להזהיר את הלקוחות, בדבר שינוי מצב הדלתות. השופט נותן דוגמאות לאמצעים שכאלה: הצבת עובד בפתח החנות, שיזהיר את הלקוחות בצאתם, או הדבקת מדבקות בולטות ובעלות נוכחות על הזכוכית, שיבהירו את ההבדל בין הדלתות הסגורות לדלתות הפתוחות.

בעלי חנות "הגרה" כשלו בנקיטת צעדים אלה, פוסק השופט. על שומרה, כחברת הביטוח שלהם, לפצות את הלקוחה שנחבטה בדלת הזכוכית בסכום של 70,000 ש"ח בתוספת מלוא הוצאות המשפט.

השופט גם סירב להיענות לבקשת נציגי שומרה להפחית מהפיצויים, בשל "אשם תורם", שחל לדעתם על פטינקין.

אכן, מסכים השופט, פטינקין הייתה חייבת להיזהר בעת צאתה מהחנות. למרות זאת, "מידת האשם המוסרי שדבקה בה נמוכה ומזערית לעומת מידת האשם המוסרי שדבקה בבעלי החנות. האשם המוסרי החל על גוף עסקי, המעוניין למכור את המוצרים המצויים בחנותו, נראה בעיני כה משמעותי עד שאין מקום להתחשב באשמתה של הלקוחה".

במקרה זה, מנתח השופט, בעלי החנות הותירו את הדלתות פתוחות דרך קבע. הקונים הנכנסים רשאים היו להניח כי כך יהיה גם בצאתם. במהלך שהות הקונים בחנות, נסגרו הדלתות ללא כל הודעה וללא כל אזהרה. הדלתות עצמן אינן מצופות במדבקות או בסממנים המראים באופן בולט כי הן סגורות. המוכרת בחנות לא הזהירה את הלקוחה כי הדלתות נסגרו.

אל מול כל אלה, מסכם השופט, "חלקה של הלקוחה באחריות למה שאירע קטן יותר ונדחה מפני חלקה המכריע של אחריות בעלי החנות".

מסמך מספר 735