"במציאות הסואנת של היום, קל מאד לאבד את היכולת להשאר קשובים לעצמינו, לגופינו ולתודעתינו. בזמן האחרון, יותר ויותר אנשים מחפשים פינה שקטה, אליה ניתן לגשת כדי לברוח מן הגירויים הבלתי פוסקים של העולם סביבינו. אותה פינה בה אנו נמצאים בשלווה מוחלטת עם עצמינו בלבד - המפלט שלנו.
רובינו הגדול מגלה את אותה הפינה דרך פעילויות ספורטיביות או מדיטאטיביות שונות. הרי אז כל הריכוז שלנו מופנה אל נקודה אחת ויחידה - מצב המספק לנו הפוגה, ולו רגעית, מן העולם סביבינו - רגע קטן של אושר אמיתי ונטול עכבות.
דבר נוסף אליו אנו שואפים תמיד להגיע הוא תחושת הסיפוק. לכולנו הזדמן לחוות את התחושה הנפלאה הזו ברמה כזו או אחרת - בכל פעם בה אנו משיגים מטרה אותה הצבנו לעצמינו או מתגברים על מכשול כזה או אחר העומד לפנינו.
כעת נסו לקחת את מצב הנתק מהסביבה וחברו אליו את תחושת הסיפוק החזקה ביותר שחוויתם מעודכם והכפילו אותן באינסוף."
- דן זלגלר, מדריך ומנהל בית הספר לצלילה חופשית "APNEA", כשנשאל איך זה מרגיש לצלול חופשי.
צלילה חופשית
"Apnea" בשמה הלועזי, המגיע מהמילה היוונית "A-Pnoia" שמשמעותה "ללא נשימה" הינה ספורט בו צוללים במים ללא ציוד עזר לנשימה, בנשימה עצורה. הצלילה מתבצעת לעומק גדול ככל האפשר, למרחק ארוך ככל האפשר או לפרק זמן ממושך ככל האפשר - ותמיד עמוק ככל הניתן אל תוך תודעתינו.
צלילה חופשית הינה ספורט חדש יחסית בישראל, אך במדינה בה ארבעה מקווי מים גדולים כמו שלנו, התפתחותו פשוט בלתי נמנעת. ההתעניינות בצלילה חופשית וההתחברות אליה כספורט וכתהליך של התפתחות אישית מצד אנשים להם הספורט חדש, עלתה במאות אחוזים בשנים האחרונות והגיעה לשיא חדש השנה.
נשמע לכם קצת מופרך - ובכן, מסתבר שלא מעט אנשים נמשכים להבטים שונים של ספורט זה: לחלקם צלילה חופשית מהווה דרך נהדרת להנות ממעמקי הים ללא צורך בציוד יקר וכבד. אחרים רואים בצלילה חופשית ספורט אתגרי שהייחודיות בו היא השלווה העמוקה והשקט בניגוד לאדרנלין בכל ספורט אתגרי אחר. יש מי שמשתמש בצלילה חופשית ככלי לציד תת מימי. יש כאלו שרואים בצלילה חופשית צורה של אומנות ואת הדרך להבעה עצמית ויש כאלה שרואים בה את הדרך להפוך לאחד עם הים והטבע בכלל. יתרה מכך, רבים עוסקים בצלילה חופשית מבלי לדעת! צולל חופשי הינו כל אדם העוצר את נשימתו ונמצא מתחת לפני המים; החל ממי שמשתעשע עם הדגים בעומק של שני מטרים וכלה במי שצולל בעזרת משקולת לעומק של מאתיים מטרים. כל עוד הנכם נמצאים מתחת לפני המים בעצירת נשימה ונהנים מזה - אתם צוללים חופשיים. יחד עם זאת, בשביל כל העוסקים בתחום, צלילה חופשית מהווה צורה של מדיטציה עמוקה המובילה לשינוי חיובי במודעות העצמית וביכולת הריכוז. ללא כל צל של ספק, צלילה חופשית משפרת את בריאותם הפיזית והנפשית של אלו העוסקים בה.
קצת היסטוריה
צלילה חופשית הינה אחת הפעילויות המתועדות העתיקות ביותר לאורך תולדות האנושות. העדות העתיקה ביותר לצלילה חופשית נמצאה לחופי אמריקה הדרומית ומשוייכת לצ'נקוריאנים שנהגו לצלול אל מעמקי היום בכדי לשלות קונכיות, סרטנים ושאר יצורים ימיים למאכל. עדויות לציביליזציה בעלת מנהגים דומים נמצאו לחופי הים הבאלטי, אותה ציביליזציה כונתה על ידי הארכיאולוגים "אוכלי הצדפות". במצריים העתיקה, כ 3500 שנים לפני הספירה, נהגו ליצור תכשיטים מפנינים, חומר גלם שיכול היה להגיע אך ורק ממעמקי הים. קיימות הוכחות חותכות גם לכך שרוב התרבויות הקדומות שהתישבו לחופי הים התיכון עסקו בצלילה חופשית. קיימים רישומים רבים וממצאים ארכיאולוגים המצביעים על סחר ב "Porpora", דיו מיוחד בעל צבע סגול שהיה משמש לקישוט תכשיטים של קיסרים ובני מלוכה - הדיו היה מופק מבלוטה שנמצאת בגופן של קונכיות מסויימות.
הצלילה החופשית המתועדת הראשונה התבצעה בשנת 1913 על ידי דייג יווני בשם יורגיוס חאג'י סטאטי. חאג'י, אז בן 35, הוצג בפני רב החובל של ספינת צי איטלקית שעגנה במפרץ פיקדיה. עוגן הספינה ניתק ושקע אל קרקעית הים. משימתו של חאג'י - למצוא את העוגן האבוד על קרקעית הים ולקשור אליו חבל. הוא מבקש סכום כסף זעום תמורת עבודתו ואישור לדוג באמצעות חומר נפץ. לאחר מספר ימים של צלילות לעומקים של 60 - 80 מטרים, מוצא חאג'י את העוגן בעומק של 76 מטרים בצלילה שנמשכה כשלוש דקות.
סגנונות והישגים
קיימים שבעה סגנונות עיקריים בצלילה חופשית. החלוקה לסגנונות מיועדת להבדלה של אופני הצלילה בתחרויות ובאירועים רשמיים ואינה מחייבת מחוצה להם.
משקולות קבועות (Constant Weight)
זהו סגנון הצלילה הנפוץ ביותר בעולם כיום. בסגנון זה כמות המשקולות אותן נושא עמו הצולל קבועה למשך כל זמן הצלילה. לצולל מותר להיעזר בסנפירים או בחד-סנפיר ('מונופין'). השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על עומק של 111 מטרים לגברים (הרברט ניטש) ו 88 מטרים לנשים (מאנדי ריי קרויקשנק).
ללא עזרים (Unassisted)
בסגנון זה הצולל אינו רשאי להשתמש בציוד עזר (כגון סנפירים או חבל) על מנת להעמיק או לעלות בחזרה אל פני המים. גם בסגנון זה תקף עקרון המשקולות הקבועות. השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על עומק של 83 מטרים לגברים (מרטין סטפאנק) ו 55 מטרים לנשים (נטליה מולצ'נובה).
צלילה חופשית (Free Immersion)
בסגנון זה הצולל נעזר אך ורק במשיכה בחבל ואו בכח רגליו על מנת להעמיק ולעלות בחזרה אל פני המים. גם כאן תקף עקרון המשקולות הקבועות. השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על עומק של 106 מטרים לגברים (מרטין סטפאנק) ו 80 מטרים לנשים (נטליה מולצ'נובה).
עצירת נשימה דינאמית (Dynamic Apnea)
בסגנון זה על הצולל החופשי לעבור את המרחק האופקי הגדול ביותר מתחת לפני המים בנשימה אחת תוך שימת דגש על כך שאף חלק בגופו לא יצא מהמים עד לסיום הצלילה. גם כאן תקף עקרון המשקולות הקבועות וקיים גם סגנון בו הצולל אינו רשאי להשתמש בציוד עזר כגון סנפירים. השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על מרחק של 244 מטרים לגברים (דייב מאלינס) ו 205 מטרים לנשים (נטליה מולצ'נובה).
משקולות משתנות (Variable Weight)
בסגנון זה משתמש הצולל במשקולת שמשקלה עשוי להגיע עד לשליש ממשקל גופו על מנת להעמיק ועוזב אותה בהגעתו לעומק הרצוי. את העליה חזרה אל פני המים מבצע הצולל בעזרת סנפירים ואו משיכה בחבל. השיאים בסגנון זה, נכון להיום עומדים על עומק של 140 מטרים לגברים (קרלוס קוסטה) ו 122 מטרים לנשים (טניה סטריטר).
ללא הגבלה (No Limit)
בסגנון זה משתמש הצולל במשקולת, ללא הגבלת משקל, על מנת להעמיק ועוזב אותה בהגיעו אל העומק הרצוי. את החזרה אל פני המים מבצע הצולל בעזרת שיטה לבחירתו - מצוף ממולא אוויר, וסט מתנפח וכו. השיאים בסגנון זה עומדים על עומק של 214 מטרים לגברים (הרברט ניטש) ו 160 מטרים לנשים (טניה סטריטר)
עצירת נשימה סטאטית (Static Apnea)
בסגנון זה על הצולל החופשי לעצור את נשימתו לפרק זמן ארוך ככל האפשר כאשר פניו נמצאות מתחת לפני המים. השיאים בסגנון זה עומדים על 11 דקות ו 35 שניות לגברים (סטפן מיפסוד) ו 8 דקות בדיוק לנשים (נטליה מולצ'נובה).
למה לצלול חופשי?
"התפתחותו של כל צולל חופשי מורכבת משלושה שלבים עיקריים. בראשון הוא מחפש סיבות ותירוצים להגיע אל העומק, כאשר הוא מגיע לשם הוא עובר אל השלב השני בו הוא מחפש הצדקה להמצאותו שם - בעומק. לכשמצא בתוך עצמו את התשובה, עובר הצולל החופשי אל השלב השלישי והאחרון בו הוא מחפש סיבה טובה לעלות בחזרה אל פני המים." - דן זלגלר.
עצירת נשימה
על ידי עצירה מוחלטת של נשימתינו, אנו גורמים למצב של התכנסות חושים. האגו שלנו (האני היום יומי של רובינו, אני החושב, אני המחליט), המהווה את המחסום אל תוך עצמינו - אל התת מודע, נכבה וכל הריכוז והמודעות שלנו מופנים עמוק אל תוך עצמינו, למקום שבדרך כלל, ללא הכשרה מיוחדת אחרת, איננו מצליחים להגיע - בזהה לתהליך מדיטאטיבי עמוק. בצורה זו, ובהדרגה, כל צולל חופשי מתחיל לגלות פנים חדשות של הישות שהיא הוא עצמו, אליהן הוא לא היה מודע בעבר.
בתחילת דרכם, צוללים חופשיים רבים חווים אי נעימות מסויימת או חוסר נוחות הנוצרים עקב מחסום פסיכולוגי כזה או אחר, המונע מהם את הרגיעה המוחלטת הנדרשת לצורך ניתוב הריכוז והמודעות אל תוך עצמם במהלך עצירת נשימה מתחת לפני המים. זו אחת הסיבות שחשוב כל כך להשתתף בקורס צלילה חופשית. במהלך הקורס, המדריך מסייע לצולל החופשי להתמודד עם אותו המחסום ולהסיר אותו בעזרת כלים שונים אותם הוא מקנה לו - כך מתקבלות אותן תוצאות פנומנאליות של צוללים המצליחים לשפר את משך עצירת הנשימה שלהם מחצי דקה לשלוש דקות ביום אחד, או את עומק הצלילה משישה מטרים לשישה עשר. היכולת קיימת בכל אחד, אך יש צורך בהדרכה נכונה כדי ללמוד לנצל יכולת זו. מכאן מגיעה גם האימרה כי "צלילה חופשית הינה 90% בראש".
העמקה
רק ברגע שהצולל התגבר על המחסום הראשוני ורכש את כל הכלים הנחוצים לו לביצוע צלילה בעצירת נשימה בבטחה, הוא יוצא להרפתקה הגדולה הנקראת צלילה חופשית. כעת הצולל רגוע במים ומסוגל לבצע צלילה חופשית לעומק תוך ריכוז בתוך עצמו. נדמה שקיים יחס ישר בין העומק בו נמצא הצולל החופשי במים לבין העומק בו הוא נמצא בתוך עצמו ולבין המחסומים אותם הוא חווה.
מעבר להסתגלות הפיזיולוגית של הגוף למצבי הלחץ הקיצוניים מתחת לפני המים המונעת מהצולל החופשי להעמיק, כל צולל חופשי מגלה, בשלב כזה או אחר, כי קיימים מחסומים רגשיים המונעים ממנו להעמיק. נראה כי עם ההעמקה במים - וההעמקה אל תוך עצמינו במקביל, אנו גורמים ל"הצפה" של חוויות ורגשות מודחקים, ככל שעומק הצלילה גדל, כך צפות חוויות מודחקות ומוקדמות יותר.
כאשר הצולל החופשי נתקל במחסום רגשי כזה, עליו ללמוד להתמודד איתו לפני שיוכל להמשיך ולהעמיק, אחרת הוא ייעצר שוב באותו העומק. ההתמודדות הינה בעצם אקט של חוויה מחדש וקבלה, מה שיכול להיות קשה מאד, בהתאם לאותה החוויה או הרגש הגורמים למחסום. עם זאת, בצורה זו הצולל החופשי מכיר את עצמו מחדש ומנקה אט אט את עצמו מכל המשקעים שהצטברו בו במהלך השנים. קשה לתאר את עוצמת החוויה הזו במילים.
המתנה
אותו "ניקיון" נפשי של הגוף יכול לגרום לשינוי מהותי בהתנהגות ובתפיסה של הצולל החופשי. כל צולל חופשי מפיק מן התהליך הנפלא הזה שאנו קוראים לו צלילה חופשית את מסקנותיו ולקחיו שלו ואת היכולת לעצב את המציאות שלו בהתאם לצרכיו ורצונותיו - זו המתנה שטומנת בחובה הצלילה החופשית לכל אדם המוכן לקבל אותה.
"הצולל החופשי איננו רק צולל חופשי - הוא אדם חופשי" - דן זלגלר.
איפה לומדים?
הגוף הגדול והפעיל ביותר היום, המוקדש לפיתוח ופיקוח על ענף הצלילה חופשית בעולם נקרא AIDA (Association Internationale pour le D?veloppement de l'Apn?e). AIDA נוסדה בשנת 1992 ומאז מנהלת ומשגיחה על ההכרה של שיאים, מארגנת תחרויות וקובעת את הסטאנדרטים לחינוך בצלילה חופשית. AIDA מסמיכה צוללים חופשיים, מדריכים ושופטים.
נכון להיום קיים בארץ רק בית ספר אחד המלמד באופן רשמי קורסים של AIDA - בית הספר APNEA באילת, שהוקם בשנת 2006 על ידי דן זלגלר ומציע בין היתר גם אימוני צלילה חופשית לצוללים בכל הרמות בים או בבריכה והשכרת ציוד לצלילה חופשית.
רובינו הגדול מגלה את אותה הפינה דרך פעילויות ספורטיביות או מדיטאטיביות שונות. הרי אז כל הריכוז שלנו מופנה אל נקודה אחת ויחידה - מצב המספק לנו הפוגה, ולו רגעית, מן העולם סביבינו - רגע קטן של אושר אמיתי ונטול עכבות.
דבר נוסף אליו אנו שואפים תמיד להגיע הוא תחושת הסיפוק. לכולנו הזדמן לחוות את התחושה הנפלאה הזו ברמה כזו או אחרת - בכל פעם בה אנו משיגים מטרה אותה הצבנו לעצמינו או מתגברים על מכשול כזה או אחר העומד לפנינו.
כעת נסו לקחת את מצב הנתק מהסביבה וחברו אליו את תחושת הסיפוק החזקה ביותר שחוויתם מעודכם והכפילו אותן באינסוף."
- דן זלגלר, מדריך ומנהל בית הספר לצלילה חופשית "APNEA", כשנשאל איך זה מרגיש לצלול חופשי.
צלילה חופשית
"Apnea" בשמה הלועזי, המגיע מהמילה היוונית "A-Pnoia" שמשמעותה "ללא נשימה" הינה ספורט בו צוללים במים ללא ציוד עזר לנשימה, בנשימה עצורה. הצלילה מתבצעת לעומק גדול ככל האפשר, למרחק ארוך ככל האפשר או לפרק זמן ממושך ככל האפשר - ותמיד עמוק ככל הניתן אל תוך תודעתינו.
צלילה חופשית הינה ספורט חדש יחסית בישראל, אך במדינה בה ארבעה מקווי מים גדולים כמו שלנו, התפתחותו פשוט בלתי נמנעת. ההתעניינות בצלילה חופשית וההתחברות אליה כספורט וכתהליך של התפתחות אישית מצד אנשים להם הספורט חדש, עלתה במאות אחוזים בשנים האחרונות והגיעה לשיא חדש השנה.
נשמע לכם קצת מופרך - ובכן, מסתבר שלא מעט אנשים נמשכים להבטים שונים של ספורט זה: לחלקם צלילה חופשית מהווה דרך נהדרת להנות ממעמקי הים ללא צורך בציוד יקר וכבד. אחרים רואים בצלילה חופשית ספורט אתגרי שהייחודיות בו היא השלווה העמוקה והשקט בניגוד לאדרנלין בכל ספורט אתגרי אחר. יש מי שמשתמש בצלילה חופשית ככלי לציד תת מימי. יש כאלו שרואים בצלילה חופשית צורה של אומנות ואת הדרך להבעה עצמית ויש כאלה שרואים בה את הדרך להפוך לאחד עם הים והטבע בכלל. יתרה מכך, רבים עוסקים בצלילה חופשית מבלי לדעת! צולל חופשי הינו כל אדם העוצר את נשימתו ונמצא מתחת לפני המים; החל ממי שמשתעשע עם הדגים בעומק של שני מטרים וכלה במי שצולל בעזרת משקולת לעומק של מאתיים מטרים. כל עוד הנכם נמצאים מתחת לפני המים בעצירת נשימה ונהנים מזה - אתם צוללים חופשיים. יחד עם זאת, בשביל כל העוסקים בתחום, צלילה חופשית מהווה צורה של מדיטציה עמוקה המובילה לשינוי חיובי במודעות העצמית וביכולת הריכוז. ללא כל צל של ספק, צלילה חופשית משפרת את בריאותם הפיזית והנפשית של אלו העוסקים בה.
קצת היסטוריה
צלילה חופשית הינה אחת הפעילויות המתועדות העתיקות ביותר לאורך תולדות האנושות. העדות העתיקה ביותר לצלילה חופשית נמצאה לחופי אמריקה הדרומית ומשוייכת לצ'נקוריאנים שנהגו לצלול אל מעמקי היום בכדי לשלות קונכיות, סרטנים ושאר יצורים ימיים למאכל. עדויות לציביליזציה בעלת מנהגים דומים נמצאו לחופי הים הבאלטי, אותה ציביליזציה כונתה על ידי הארכיאולוגים "אוכלי הצדפות". במצריים העתיקה, כ 3500 שנים לפני הספירה, נהגו ליצור תכשיטים מפנינים, חומר גלם שיכול היה להגיע אך ורק ממעמקי הים. קיימות הוכחות חותכות גם לכך שרוב התרבויות הקדומות שהתישבו לחופי הים התיכון עסקו בצלילה חופשית. קיימים רישומים רבים וממצאים ארכיאולוגים המצביעים על סחר ב "Porpora", דיו מיוחד בעל צבע סגול שהיה משמש לקישוט תכשיטים של קיסרים ובני מלוכה - הדיו היה מופק מבלוטה שנמצאת בגופן של קונכיות מסויימות.
הצלילה החופשית המתועדת הראשונה התבצעה בשנת 1913 על ידי דייג יווני בשם יורגיוס חאג'י סטאטי. חאג'י, אז בן 35, הוצג בפני רב החובל של ספינת צי איטלקית שעגנה במפרץ פיקדיה. עוגן הספינה ניתק ושקע אל קרקעית הים. משימתו של חאג'י - למצוא את העוגן האבוד על קרקעית הים ולקשור אליו חבל. הוא מבקש סכום כסף זעום תמורת עבודתו ואישור לדוג באמצעות חומר נפץ. לאחר מספר ימים של צלילות לעומקים של 60 - 80 מטרים, מוצא חאג'י את העוגן בעומק של 76 מטרים בצלילה שנמשכה כשלוש דקות.
סגנונות והישגים
קיימים שבעה סגנונות עיקריים בצלילה חופשית. החלוקה לסגנונות מיועדת להבדלה של אופני הצלילה בתחרויות ובאירועים רשמיים ואינה מחייבת מחוצה להם.
משקולות קבועות (Constant Weight)
זהו סגנון הצלילה הנפוץ ביותר בעולם כיום. בסגנון זה כמות המשקולות אותן נושא עמו הצולל קבועה למשך כל זמן הצלילה. לצולל מותר להיעזר בסנפירים או בחד-סנפיר ('מונופין'). השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על עומק של 111 מטרים לגברים (הרברט ניטש) ו 88 מטרים לנשים (מאנדי ריי קרויקשנק).
ללא עזרים (Unassisted)
בסגנון זה הצולל אינו רשאי להשתמש בציוד עזר (כגון סנפירים או חבל) על מנת להעמיק או לעלות בחזרה אל פני המים. גם בסגנון זה תקף עקרון המשקולות הקבועות. השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על עומק של 83 מטרים לגברים (מרטין סטפאנק) ו 55 מטרים לנשים (נטליה מולצ'נובה).
צלילה חופשית (Free Immersion)
בסגנון זה הצולל נעזר אך ורק במשיכה בחבל ואו בכח רגליו על מנת להעמיק ולעלות בחזרה אל פני המים. גם כאן תקף עקרון המשקולות הקבועות. השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על עומק של 106 מטרים לגברים (מרטין סטפאנק) ו 80 מטרים לנשים (נטליה מולצ'נובה).
עצירת נשימה דינאמית (Dynamic Apnea)
בסגנון זה על הצולל החופשי לעבור את המרחק האופקי הגדול ביותר מתחת לפני המים בנשימה אחת תוך שימת דגש על כך שאף חלק בגופו לא יצא מהמים עד לסיום הצלילה. גם כאן תקף עקרון המשקולות הקבועות וקיים גם סגנון בו הצולל אינו רשאי להשתמש בציוד עזר כגון סנפירים. השיאים בסגנון זה, נכון להיום, עומדים על מרחק של 244 מטרים לגברים (דייב מאלינס) ו 205 מטרים לנשים (נטליה מולצ'נובה).
משקולות משתנות (Variable Weight)
בסגנון זה משתמש הצולל במשקולת שמשקלה עשוי להגיע עד לשליש ממשקל גופו על מנת להעמיק ועוזב אותה בהגעתו לעומק הרצוי. את העליה חזרה אל פני המים מבצע הצולל בעזרת סנפירים ואו משיכה בחבל. השיאים בסגנון זה, נכון להיום עומדים על עומק של 140 מטרים לגברים (קרלוס קוסטה) ו 122 מטרים לנשים (טניה סטריטר).
ללא הגבלה (No Limit)
בסגנון זה משתמש הצולל במשקולת, ללא הגבלת משקל, על מנת להעמיק ועוזב אותה בהגיעו אל העומק הרצוי. את החזרה אל פני המים מבצע הצולל בעזרת שיטה לבחירתו - מצוף ממולא אוויר, וסט מתנפח וכו. השיאים בסגנון זה עומדים על עומק של 214 מטרים לגברים (הרברט ניטש) ו 160 מטרים לנשים (טניה סטריטר)
עצירת נשימה סטאטית (Static Apnea)
בסגנון זה על הצולל החופשי לעצור את נשימתו לפרק זמן ארוך ככל האפשר כאשר פניו נמצאות מתחת לפני המים. השיאים בסגנון זה עומדים על 11 דקות ו 35 שניות לגברים (סטפן מיפסוד) ו 8 דקות בדיוק לנשים (נטליה מולצ'נובה).
למה לצלול חופשי?
"התפתחותו של כל צולל חופשי מורכבת משלושה שלבים עיקריים. בראשון הוא מחפש סיבות ותירוצים להגיע אל העומק, כאשר הוא מגיע לשם הוא עובר אל השלב השני בו הוא מחפש הצדקה להמצאותו שם - בעומק. לכשמצא בתוך עצמו את התשובה, עובר הצולל החופשי אל השלב השלישי והאחרון בו הוא מחפש סיבה טובה לעלות בחזרה אל פני המים." - דן זלגלר.
עצירת נשימה
על ידי עצירה מוחלטת של נשימתינו, אנו גורמים למצב של התכנסות חושים. האגו שלנו (האני היום יומי של רובינו, אני החושב, אני המחליט), המהווה את המחסום אל תוך עצמינו - אל התת מודע, נכבה וכל הריכוז והמודעות שלנו מופנים עמוק אל תוך עצמינו, למקום שבדרך כלל, ללא הכשרה מיוחדת אחרת, איננו מצליחים להגיע - בזהה לתהליך מדיטאטיבי עמוק. בצורה זו, ובהדרגה, כל צולל חופשי מתחיל לגלות פנים חדשות של הישות שהיא הוא עצמו, אליהן הוא לא היה מודע בעבר.
בתחילת דרכם, צוללים חופשיים רבים חווים אי נעימות מסויימת או חוסר נוחות הנוצרים עקב מחסום פסיכולוגי כזה או אחר, המונע מהם את הרגיעה המוחלטת הנדרשת לצורך ניתוב הריכוז והמודעות אל תוך עצמם במהלך עצירת נשימה מתחת לפני המים. זו אחת הסיבות שחשוב כל כך להשתתף בקורס צלילה חופשית. במהלך הקורס, המדריך מסייע לצולל החופשי להתמודד עם אותו המחסום ולהסיר אותו בעזרת כלים שונים אותם הוא מקנה לו - כך מתקבלות אותן תוצאות פנומנאליות של צוללים המצליחים לשפר את משך עצירת הנשימה שלהם מחצי דקה לשלוש דקות ביום אחד, או את עומק הצלילה משישה מטרים לשישה עשר. היכולת קיימת בכל אחד, אך יש צורך בהדרכה נכונה כדי ללמוד לנצל יכולת זו. מכאן מגיעה גם האימרה כי "צלילה חופשית הינה 90% בראש".
העמקה
רק ברגע שהצולל התגבר על המחסום הראשוני ורכש את כל הכלים הנחוצים לו לביצוע צלילה בעצירת נשימה בבטחה, הוא יוצא להרפתקה הגדולה הנקראת צלילה חופשית. כעת הצולל רגוע במים ומסוגל לבצע צלילה חופשית לעומק תוך ריכוז בתוך עצמו. נדמה שקיים יחס ישר בין העומק בו נמצא הצולל החופשי במים לבין העומק בו הוא נמצא בתוך עצמו ולבין המחסומים אותם הוא חווה.
מעבר להסתגלות הפיזיולוגית של הגוף למצבי הלחץ הקיצוניים מתחת לפני המים המונעת מהצולל החופשי להעמיק, כל צולל חופשי מגלה, בשלב כזה או אחר, כי קיימים מחסומים רגשיים המונעים ממנו להעמיק. נראה כי עם ההעמקה במים - וההעמקה אל תוך עצמינו במקביל, אנו גורמים ל"הצפה" של חוויות ורגשות מודחקים, ככל שעומק הצלילה גדל, כך צפות חוויות מודחקות ומוקדמות יותר.
כאשר הצולל החופשי נתקל במחסום רגשי כזה, עליו ללמוד להתמודד איתו לפני שיוכל להמשיך ולהעמיק, אחרת הוא ייעצר שוב באותו העומק. ההתמודדות הינה בעצם אקט של חוויה מחדש וקבלה, מה שיכול להיות קשה מאד, בהתאם לאותה החוויה או הרגש הגורמים למחסום. עם זאת, בצורה זו הצולל החופשי מכיר את עצמו מחדש ומנקה אט אט את עצמו מכל המשקעים שהצטברו בו במהלך השנים. קשה לתאר את עוצמת החוויה הזו במילים.
המתנה
אותו "ניקיון" נפשי של הגוף יכול לגרום לשינוי מהותי בהתנהגות ובתפיסה של הצולל החופשי. כל צולל חופשי מפיק מן התהליך הנפלא הזה שאנו קוראים לו צלילה חופשית את מסקנותיו ולקחיו שלו ואת היכולת לעצב את המציאות שלו בהתאם לצרכיו ורצונותיו - זו המתנה שטומנת בחובה הצלילה החופשית לכל אדם המוכן לקבל אותה.
"הצולל החופשי איננו רק צולל חופשי - הוא אדם חופשי" - דן זלגלר.
איפה לומדים?
הגוף הגדול והפעיל ביותר היום, המוקדש לפיתוח ופיקוח על ענף הצלילה חופשית בעולם נקרא AIDA (Association Internationale pour le D?veloppement de l'Apn?e). AIDA נוסדה בשנת 1992 ומאז מנהלת ומשגיחה על ההכרה של שיאים, מארגנת תחרויות וקובעת את הסטאנדרטים לחינוך בצלילה חופשית. AIDA מסמיכה צוללים חופשיים, מדריכים ושופטים.
נכון להיום קיים בארץ רק בית ספר אחד המלמד באופן רשמי קורסים של AIDA - בית הספר APNEA באילת, שהוקם בשנת 2006 על ידי דן זלגלר ומציע בין היתר גם אימוני צלילה חופשית לצוללים בכל הרמות בים או בבריכה והשכרת ציוד לצלילה חופשית.