להתעורר לקול חבטת הסטירה 

השעה היתה מאוחרת,
היא הגיעה מלאת ביטחון, שופעת עליצות,חייכנית,
מדברת בשטף, בשפה רהוטה, נטולת סלנג
התיישבה בקלילות תוך שהיא מסדרת פעם ועוד פעם את מיקום הכריות על הספה.

מה שלומך - שאלתי

תקשיבי אמרה לי בטון סמכותי , אני פה כדי להוכיח לאחרים שאני בסדר
מי זה האחרים?
בעל, ילדים ..את יודעת.....
מה את רוצה להוכיח..שאלתי
לדעתם, אני כפייתית ...מלחיצה...לא נותנת להם מרחב.. אני בסדר את מבינה?!
אני פשוט נותנת את הנשמה
וכשאני נותנת אני טוטאלית..ככה אני... אני יודעת שאני בסדר...מה את אומרת?

אני מאוד מעריכה את העובדה שבחרת לבוא אלי ,אמרתי
הייתה דממה לרגע ואז היא אמרה:
"נשבר לי... מה הם רוצים ממני ...." ופרצה בבכי......

הרצון שלנו לתת ולהעניק לא תמיד נתפס אצל הצד השני,בעל, חבר, ילדים,משפחה, חברים
באופן שאנחנו תופסים את זה

לא תמיד ה"מה" שאנחנו רוצים לתת בהכרח רצוי לאחר
לא תמיד ה"איך" שאנחנו פועלים עושה טוב לאחר
לא תמיד ה"רגע" שאנחנו בוחרים מתאים גם לאחר
לא תמיד ה"דרך" שאנחנו מעניקים מתאימה לאחר- -

בין תחושת הנתינה לתחושת האכזבה שזורים קורים שקופים שברגע קמים וחוצצים
וכשהם קמים מתחילה תחושת התסכול, תחושה שהאחר מזלזל או לא מעריך-
ברגע, אנחנו לא פעם עוטים על עצמנו את ה"מסכנות", הרחמים העצמיים גוברים,
ואנחנו מחפשים אוזן קשבת שתתמוך בתחושת המסכנות שלנו
אוי..אוי..אוי..אוי כמה נתנו, כמה עשינו, כמה הענקנו, בכל שעה ורגע כשביקשו וכשלא ביקשו מאיתנו.
אוי..אוי..אוי..איך..איך..קיבלנו סטירה ,חבטה לפנים , למה זה מגיע לנו ועוד..ועוד...

תחושת הנתינה מעניקה לא פעם לנותן תחושת קיום, ייעוד,
כשהנותן לומד יום , יום, לפרנס מתוך עצמו את הצורך הזה שמקנן בגופו
מבלי שהוא משאיר לעצמו את היכולת לבחור מתי? למי? עד כמה?
כשהנותן שוכח כי לאחר, למקבל, יש צרכים משלו וזכות לבחור מה, מתי ואיך ואם זה בכלל מתאים ורצוי לו-

הנפילה מגיעה ,
כשהנותן שוכח את עצמו ומתעורר לקול חבטת הסטירה.
כשהנותן מלא כעסים אצורים המתמקמים בתוכו והוא לא משחרר את עצמו להגיע לתובנות המובילות לחיים טובים-

ישנם כאלו ששכחו בנתינתם את עצמם
ישנם כאלו שנתינתם חונקת ומרחיקה את האחרים מסביבתם.
ישנם כאלו שבורכו ביכולת הנתינה לאחר ולעצמם.

מניסיוני, מתאמנים ומצליחים-