נשים מאולפות 

משחר ההיסטוריה נשים אולפו לנתינה, ציות, צניעות, קבלה והכלה,

דאגה לבית ולצרכיו של הגבר ובעיקר אולפו לשתיקה.

נשים רבות חיות גם היום תחת אותו אילוף המושרש בהתניות הבסיסיות עליהן הן חונכו ועל פיהן מחנכות.

כאשר אנו בוחנים את נושא האגו המנהל אותנו, אפשר לראות קו מנחה, שבו נבדק האגו הגברי מזווית המדברת

על התבוננות בהתפארותו וניפוחו, ויש המנסים לראות דרכים להתנהלות צנועה ומוסרית יותר.

בתהליך זה נשכח האגו האחר, האגו הנשי.

מוסכמות החברה וחוקי הדתות בכל העולם דאגו לעוות אותו ולהפנימו.

נשים מורגלות בדרישה לצניעות וכללי המוסר שלהן כתובים בצורה מפורטת במקומות רבים,

כך שכל חריגה הניראת לעין גוררת אחריה תגובות חברתיות קשות.

בשביל להצליח בגישור על הפערים בין הנשים לגברים, יש להפנים את העובדה שהאגו הנשי

פועל בדרכים שונות לחלוטין מהאגו הגברי, כחלק מהתניות בנות דורות.

גברים מודעים הרואים את האגו שלהם משתדלים לרסנו, מאחר ומצאו בו פגמים המפריעים להתפתחותם התקינה.

נשים, לעומת זאת, מגלות כי על מנת להתפתח ולצמוח הן זקוקות לאגו חזק ומבוסס וכך מוצאות את הדרך למנף

אותו לכדי עשייה מבורכת, בהכללה.

עשייה זו, אמורה להיות מבוססת על כללי מוסר עקרוניים, היכולת הנשית לנהל את האגו שלהן מגיע ממקום מוסרי של נתינה,

רגישות ופתיחות לצרכי הזולת כהתניה בסיסית, התנועה שלהן במערך זה הפוכה לחלוטין מתנועת הגבר.

הנשים לומדות לראות את עצמן כמקור התפתחותי, שאינו תלוי בגבר שלצידן או במוסכמות חברתיות.

הן לומדות לבסס את האגו הרמוס שסוף סוף מצליח להרים את ראשו, ולהוציאו לחרות,

אך נזכור שגם תנועה זו מבוססת על פרדיגמות.