עבודה-חיים-חופש! מאמר מאת צופית שפאן
עבודה -
אין ספק שמקום העבודה שלנו הוא המקום בו אנו מבלים הכי הרבה את חיינו.
החברים מהעבודה הם החברים אותם אנו רואים הכי הרבה ומכירים הכי טוב.
אף אחד מהמשפחה שלנו או מהקרובים ביותר אלינו - אין לו שמץ של מושג איך אנחנו נראים בעבודה - איך אנחנו מתפקדים בלחץ,איך אנחנו נראים ומרגישים כשהולך לנו ואיך חלילה כשנכשלנו.
בעבודה אנחנו חושפים צדדים מאוד מסויימים שלנו ושומרים בקנאות על הצדדים האחרים.
בעבודה אנחנו עסוקים בלהיות מוצלחים כל הזמן,יוזמים,חרוצים,תחרותיים ומצד שני עוזרים לזולת כשצריך. אנחנו משתדלים להוכיח את עצמנו רוב הזמן. תמיד יהיה שם מישהו שיצפה בנו כשאנחנו לא רואים. האחריות על כתפנו גדולה - שיתוף הפעולה הוא הכרחי וגם אם אנחנו אינדיבידואליסטים באופיינו - אנחנו נאלצים להתקפל לפי דרישות המערכת.
בעבודה אנחנו משתדלים לשמור על יחסים טובים או לפחות סבירים עם עמיתנו גם אם לא היינו בוחרים בו להיות חבר שלנו בכל קומבינה אחרת. להתחנף קצת פה , להתחנף קצת שם.בעבודה אנחנו מחוייבים לשעות מסויימות,לתפוקה מסויימת ליחסי אנוש ולשיתוף פעולה.
חיים -
הבית - המקום לפרוק את כל המחוייבויות האלה מעלינו - לנער את המוח, לשחרר את הגוף מתוך חליפות הלחץ, לשחרר קולות לא מנומסים - להיות קצת חסרי אחריות,פורקי עול לזרוק את הפוליטיקלי קורקט לפינה (כמובן לא לשכוח אותו ביציאה בבוקר). להיות קצת עצלנים קצת לא מסודרים ,לא לנסות לזכור כלום , להפוך לבטטה רופסת מול מכשירי חשמל ולתת לראש ולגוף לנוח לנוח לנוח.
עמאמה - בבית מחכה לנו המשפחה - בן/בת הזוג, ילדים ,כלב, תוכי - כל אלה חכו שנחזור מהעבודה כדי לקבל קצת תשומת לב. בבית מחכים החברים הקרובים שמתלוננים שלא רואים אותנו מספיק. האישה או הבעל שתמיד מקבלים אותנו עייפים ומרוטים - חסרי אנרגיה ורצון לשקט לשקט. בבית מחכה לנו לתלות,לתקן, לקדוח, לגרף, לבשל,לנקות, לחבק ,לנשק ,לקחת לטיול ,לעשות ספורט,לריב להתווכח לעשות קניות ולבלות מדי פעם. שוב מטלות שוב מחוייבויות - ואז עולה בנו הרצון הבלתי נדלה ל- חופש חופש חופש!!!!
והנה מגיע לו החופש הנכסף - אם זה חופש מהעבודה - סופש פה או סופש שם - טיול למערות אלו או למדבר זה או לחוף זה או אולי לבית מלון כאן או שם. לפעמים חו"ל לפעמים בארץ.
גונבים רגעים של שקט של שלווה לכאורה . גם החופש הופך להיות עבודה - למצוא מקום מתאים במחיר מתאים, למצוא טיסה זולה וחזרה נוחה למצוא אטרקציות לילדים ,אטרקציות לעצמנו - הרי לא טרחנו כל כך בשביל לקרוא ספר במיטה במלון - לאן עכשיו - קמים מוקדם בבוקר - כדי לא לפספס ארוחת בוקר, חוזרים בזמן כדי לא לפספס ארוחת צהריים - להספיק להגיע לטיול ג`יפים שלא ייצא בלעדינו, להספיק לקנות בקניון - כי שם אין מע"מ. לצאת בערב לדיסקוטק ולמצוא סידור לילדים להתלבש ללובי, להתלבש לבריכה, לארוז לים, לדפוק פן קטן בפן של המלון, לראות הופעות,לדפוק הופעות .
לרכל עם החבר`ה על החבר`ה - ולנסות לקבל החלטות כשמתוך 10 אנשים יש 15 דעות. לשבת רגע ולא לעשות כלום ולא להחליט כלום? ואז ההכרה ששילמנו כל כך הרבה כסף על החופשה הזאת - הרי לא נבזבז את זה על התלבטויות - צריך לנצל כל שקל וכל רגע. ושוב קמים מהמרבץ - מה לעשות עכשיו?
החופש -
כולנו באותה סירה - כולנו חיים באותו עולם - על כולנו עוברים אותם דברים.
החופש האמיתי של האדם הוא בתוכו. החופש לבחור. - האדם הוא סה"כ הבחירות שלו!
אנחנו לא ממש זקוקים לעזרים חיצוניים כדי להרגיש את החופש האמיתי. בכל מקום שנימצא בו,או בכל פעולה שנבחר ,אנחנו יכולים להתחבר לתחושת החופש - שהכל תלוי בנו - הכל מתחיל ונגמר בנו!!!
המקום או התפאורה או החברה שסביבנו לא אמורים לגזול את תחושת החופש האישית שלנו.
בכל רגע ורגע אדם יכול לבחור להרגיש חופשי - חופשי במחשבותיו, בהחלטותיו,בבחירותיו.
כל אחד מאיתנו יודע מתי אנחנו מרגישים טוב ומתי פחות טוב - והחופש האמיתי הוא לבחור בטוב, ללא פשרות,ללא פחדים - לקחת סיכונים כל הזמן! התנסות בדברים חדשים פותחת ערוצים חדשים ומעלה מחדש את שאלת - ה-מי אני? - כמה מתוך האני שלי - אני מנצל?
איפה אני היום בהשוואה לחלומותיי כילד?
כילדים אנחנו מעזים לחלום ולחלום בגדול - אנחנו רוצים את הכי גדול את הכי שווה - אין לנו שום בעיה להאמין שאכן נשיג זאת. ככל שאנו גדלים החלומות הולכים ומצטמצמים ולא בגלל שהגשמנו את כולם - אלא כי ההכרה הבוגרת מכבה חלומות. ההכרה הבוגרת מחשבת: סיכונים,עלויות,חרדות,התחשבות בגורמים אלו או אחרים - הליכה על בטוח וידוע - המקום בו אנו מגנים על עצמנו מפני חשיפה, מפני כישלון מפני החרדה שלא יאהבו אותנו. הצורך לרצות, הצורך להיות כמו כולם. עסוקים לשמור על מה שהשגנו, ולפעמים זה בא על חשבון מה שאנחנו עדיין רוצים להשיג.
לתחושת החופש אין גיל או מעמד או כסף!!!
בואו ניקח את החלומות שלנו - נרשום אותם על דף נייר - נתבונן בהם!
נסדר אותם לפי סדרי עדיפויות - וננסה להגשימם לאט לאט בזה אחר זה.
יש לנו יכולות-על כשאנחנו באמת רוצים משהו!!!!
התנסויות חדשות, שינויים בהרגלים, לזרוק דעות קדומות לפח - אנחנו במילא לא יודעים כלום על אף אחד( רק נדמה לנו) - אנחנו רק חושבים ומתפקדים מתוך פילטרים המוכרים לנו.
אני מזמינה אותכם להתנסות במשהו חדש. אימפרוביזציות- אומנות האילתור.
המקום בו אין - לאגו ולמוח הקטן שמגן עלינו מפני חשיפה - מקום!
בואו נשתעשע במשחקים שמוציאים מאיתנו "אני" נוסף שאנחנו לא מכירים בעצמנו - בואו נצחק על עצמנו יחד עם כולם - בואו נראה כמה רחוק אפשר להגיע בלי לחשוב ולו לשניה אחת, בלי לתכנן, בלי לפחד לקחת סיכונים - בלי לחשוב לרגע על מה יגידו עלי או איך אני נראה!
ב ה צ ל ח ה !!!
עבודה -
אין ספק שמקום העבודה שלנו הוא המקום בו אנו מבלים הכי הרבה את חיינו.
החברים מהעבודה הם החברים אותם אנו רואים הכי הרבה ומכירים הכי טוב.
אף אחד מהמשפחה שלנו או מהקרובים ביותר אלינו - אין לו שמץ של מושג איך אנחנו נראים בעבודה - איך אנחנו מתפקדים בלחץ,איך אנחנו נראים ומרגישים כשהולך לנו ואיך חלילה כשנכשלנו.
בעבודה אנחנו חושפים צדדים מאוד מסויימים שלנו ושומרים בקנאות על הצדדים האחרים.
בעבודה אנחנו עסוקים בלהיות מוצלחים כל הזמן,יוזמים,חרוצים,תחרותיים ומצד שני עוזרים לזולת כשצריך. אנחנו משתדלים להוכיח את עצמנו רוב הזמן. תמיד יהיה שם מישהו שיצפה בנו כשאנחנו לא רואים. האחריות על כתפנו גדולה - שיתוף הפעולה הוא הכרחי וגם אם אנחנו אינדיבידואליסטים באופיינו - אנחנו נאלצים להתקפל לפי דרישות המערכת.
בעבודה אנחנו משתדלים לשמור על יחסים טובים או לפחות סבירים עם עמיתנו גם אם לא היינו בוחרים בו להיות חבר שלנו בכל קומבינה אחרת. להתחנף קצת פה , להתחנף קצת שם.בעבודה אנחנו מחוייבים לשעות מסויימות,לתפוקה מסויימת ליחסי אנוש ולשיתוף פעולה.
חיים -
הבית - המקום לפרוק את כל המחוייבויות האלה מעלינו - לנער את המוח, לשחרר את הגוף מתוך חליפות הלחץ, לשחרר קולות לא מנומסים - להיות קצת חסרי אחריות,פורקי עול לזרוק את הפוליטיקלי קורקט לפינה (כמובן לא לשכוח אותו ביציאה בבוקר). להיות קצת עצלנים קצת לא מסודרים ,לא לנסות לזכור כלום , להפוך לבטטה רופסת מול מכשירי חשמל ולתת לראש ולגוף לנוח לנוח לנוח.
עמאמה - בבית מחכה לנו המשפחה - בן/בת הזוג, ילדים ,כלב, תוכי - כל אלה חכו שנחזור מהעבודה כדי לקבל קצת תשומת לב. בבית מחכים החברים הקרובים שמתלוננים שלא רואים אותנו מספיק. האישה או הבעל שתמיד מקבלים אותנו עייפים ומרוטים - חסרי אנרגיה ורצון לשקט לשקט. בבית מחכה לנו לתלות,לתקן, לקדוח, לגרף, לבשל,לנקות, לחבק ,לנשק ,לקחת לטיול ,לעשות ספורט,לריב להתווכח לעשות קניות ולבלות מדי פעם. שוב מטלות שוב מחוייבויות - ואז עולה בנו הרצון הבלתי נדלה ל- חופש חופש חופש!!!!
והנה מגיע לו החופש הנכסף - אם זה חופש מהעבודה - סופש פה או סופש שם - טיול למערות אלו או למדבר זה או לחוף זה או אולי לבית מלון כאן או שם. לפעמים חו"ל לפעמים בארץ.
גונבים רגעים של שקט של שלווה לכאורה . גם החופש הופך להיות עבודה - למצוא מקום מתאים במחיר מתאים, למצוא טיסה זולה וחזרה נוחה למצוא אטרקציות לילדים ,אטרקציות לעצמנו - הרי לא טרחנו כל כך בשביל לקרוא ספר במיטה במלון - לאן עכשיו - קמים מוקדם בבוקר - כדי לא לפספס ארוחת בוקר, חוזרים בזמן כדי לא לפספס ארוחת צהריים - להספיק להגיע לטיול ג`יפים שלא ייצא בלעדינו, להספיק לקנות בקניון - כי שם אין מע"מ. לצאת בערב לדיסקוטק ולמצוא סידור לילדים להתלבש ללובי, להתלבש לבריכה, לארוז לים, לדפוק פן קטן בפן של המלון, לראות הופעות,לדפוק הופעות .
לרכל עם החבר`ה על החבר`ה - ולנסות לקבל החלטות כשמתוך 10 אנשים יש 15 דעות. לשבת רגע ולא לעשות כלום ולא להחליט כלום? ואז ההכרה ששילמנו כל כך הרבה כסף על החופשה הזאת - הרי לא נבזבז את זה על התלבטויות - צריך לנצל כל שקל וכל רגע. ושוב קמים מהמרבץ - מה לעשות עכשיו?
החופש -
כולנו באותה סירה - כולנו חיים באותו עולם - על כולנו עוברים אותם דברים.
החופש האמיתי של האדם הוא בתוכו. החופש לבחור. - האדם הוא סה"כ הבחירות שלו!
אנחנו לא ממש זקוקים לעזרים חיצוניים כדי להרגיש את החופש האמיתי. בכל מקום שנימצא בו,או בכל פעולה שנבחר ,אנחנו יכולים להתחבר לתחושת החופש - שהכל תלוי בנו - הכל מתחיל ונגמר בנו!!!
המקום או התפאורה או החברה שסביבנו לא אמורים לגזול את תחושת החופש האישית שלנו.
בכל רגע ורגע אדם יכול לבחור להרגיש חופשי - חופשי במחשבותיו, בהחלטותיו,בבחירותיו.
כל אחד מאיתנו יודע מתי אנחנו מרגישים טוב ומתי פחות טוב - והחופש האמיתי הוא לבחור בטוב, ללא פשרות,ללא פחדים - לקחת סיכונים כל הזמן! התנסות בדברים חדשים פותחת ערוצים חדשים ומעלה מחדש את שאלת - ה-מי אני? - כמה מתוך האני שלי - אני מנצל?
איפה אני היום בהשוואה לחלומותיי כילד?
כילדים אנחנו מעזים לחלום ולחלום בגדול - אנחנו רוצים את הכי גדול את הכי שווה - אין לנו שום בעיה להאמין שאכן נשיג זאת. ככל שאנו גדלים החלומות הולכים ומצטמצמים ולא בגלל שהגשמנו את כולם - אלא כי ההכרה הבוגרת מכבה חלומות. ההכרה הבוגרת מחשבת: סיכונים,עלויות,חרדות,התחשבות בגורמים אלו או אחרים - הליכה על בטוח וידוע - המקום בו אנו מגנים על עצמנו מפני חשיפה, מפני כישלון מפני החרדה שלא יאהבו אותנו. הצורך לרצות, הצורך להיות כמו כולם. עסוקים לשמור על מה שהשגנו, ולפעמים זה בא על חשבון מה שאנחנו עדיין רוצים להשיג.
לתחושת החופש אין גיל או מעמד או כסף!!!
בואו ניקח את החלומות שלנו - נרשום אותם על דף נייר - נתבונן בהם!
נסדר אותם לפי סדרי עדיפויות - וננסה להגשימם לאט לאט בזה אחר זה.
יש לנו יכולות-על כשאנחנו באמת רוצים משהו!!!!
התנסויות חדשות, שינויים בהרגלים, לזרוק דעות קדומות לפח - אנחנו במילא לא יודעים כלום על אף אחד( רק נדמה לנו) - אנחנו רק חושבים ומתפקדים מתוך פילטרים המוכרים לנו.
אני מזמינה אותכם להתנסות במשהו חדש. אימפרוביזציות- אומנות האילתור.
המקום בו אין - לאגו ולמוח הקטן שמגן עלינו מפני חשיפה - מקום!
בואו נשתעשע במשחקים שמוציאים מאיתנו "אני" נוסף שאנחנו לא מכירים בעצמנו - בואו נצחק על עצמנו יחד עם כולם - בואו נראה כמה רחוק אפשר להגיע בלי לחשוב ולו לשניה אחת, בלי לתכנן, בלי לפחד לקחת סיכונים - בלי לחשוב לרגע על מה יגידו עלי או איך אני נראה!
ב ה צ ל ח ה !!!
צופית שפאן היא שחקנית מקצועית,מורה למשחק ומנחה מסיבות משחקים וסדנאות .
בוגרת סמינר הקיבוצים במגמת משחק , השתלמויות בסדנאות הבמה, התמחות באימפרוביציות ומשחקי תאטרון . מלמדת משחק בבית הספר לביטוי בימתי "הדרך".השתתפה בהצגות,סרטים,טלוויזיה - נסיון של כמעט 20 שנה מול קהל. אנרגטית,רגישה ומלאת אהבה לפועלה!!!
בוגרת סמינר הקיבוצים במגמת משחק , השתלמויות בסדנאות הבמה, התמחות באימפרוביציות ומשחקי תאטרון . מלמדת משחק בבית הספר לביטוי בימתי "הדרך".השתתפה בהצגות,סרטים,טלוויזיה - נסיון של כמעט 20 שנה מול קהל. אנרגטית,רגישה ומלאת אהבה לפועלה!!!
