הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות 

בג"ץ 1876/08, יהודה ביין נ' רשות שדות התעופה האזרחית

כבוד הרשם יגאל מרזל


16.07.2009

העובדות:
1. ענייננו בבקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות בגין ההליך שבכותרת. עניינה של העתירה בבקשת העותרים לקיים את החלטת ועדת הערר לרישוי של המשיבה 1; אשר הורתה על השבת רישיונות מדריכי הטיס של העותרים. ביום 30.3.09 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמות בין בעלי הדין ובכלל זה חודשו רישיונות ההדרכה של העותרים נותר עניין ההוצאות.

החלטה:
דין הבקשה לפסיקת הוצאות כנגד המשיבים בהליך זה - להתקבל בחלקה. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה. על פי כללים אלו יש לבחון: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים; האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. העתירה דנן עסקה בשאלה אם על העותרים - מדריכי טיס - לעבור מבחן מכשירים, כטענת המשיבים, כתנאי לחידוש רישיונם כמדריכי טיס, והכל בשל הגיעם לגיל 65. ועדת הערר הפועלת מכוח תקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), תשמ"א-1981 החליטה לקבל ערר שהגישו העותרים בנדון ולחדש את רישיונם של העותרים כמדריכי טיס. משלא קוימה החלטת ועדת הערר, פנו העותרים לבית משפט זה וזאת לאחר מיצוי הליכים ותכתובת בנדון. לא נפל שיהוי בפנייתם. הסעד נתקבל ברובו, וזאת רק לאחר הגשת העתירה. אשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה: העותרים טענו כאמור לשיעור שכר טרחה של 80,000 ש"ח (לא כולל מע"מ) ולהוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח. לא צורפו ראיות לעניין התשלום בפועל של שכר הטרחה ולעניין זה יש ליתן משקל בשאלת ההוצאות הריאליות שאכן הוצאו. ההליך עצמו נסתיים בפשרה בלא צורך בקיום דיון במעמד בעלי הדין ועל יסוד עיקר החומר שבעתירה וממילא אין זה מוצדק לפסוק את מלוא הסכום שנתבקש כאילו ההליך הוכרע בפסק-דין לאחר דיון. עוד יצוין, כי אין המדובר בעתירה מורכבת מבחינה עובדתית או משפטית העותרים נדרשו אך לתגובה קצרה נוספת בת 4 עמודים. במובן זה, לא שוכנע ביהמ"ש כי חיוב המשיבים במלוא שכר הטרחה וההוצאות שנתבקשו - וכאמור לא הוכח תשלומם בפועל - הנו הכרחי, מידתי וסביר. על יסוד זה, יעמוד חיובם של המשיבים בהליך זה על שכר טרחה של 25,000 ש"ח וכן הוצאות בשיעור של 3,500 ש"ח.