מאת: צבי גיל
משהו קורה בפולין של היום,והוא קשה להגדרה,שכן הוא מורכב מגורמים שונים ומשונים,ומדובר במדינה שהיא בית העלמין היהודי הגדול ביותר בעולם.
בפולין של טרום המלחמה חיו שלושה וחצי מיליון יהודים.בערים הגדולות הם הוו 40% מן האוכלוסייה,והיו מעורים היטב בחיי הכלכלה,התרבות וחברה.90% מיהודי פולין הושמדו בשואה
ו- 10% כלומר 350,000 נותרו לפליטה.זה עדיין מספר גדול מאוד,ואלמלא הרדיפות האנטישמיות של הפולנים אחרי המלחמה,שכללו רצח יהודים בכמה קהילות והמשטר הקומוניסטי שהתחיל להתבסס,אפשר מאוד שהקהילה,לפחות השלד ממנה, הייתה שורדת.
אולם השרידים הגיעו למסקנה שלא יוכלו להמשיך בישיבה בפולין.הנימוק הראשי היה ש"אם אני רוצה להישאר יהודי אני חייב לעזוב את פולין". ובשנים 1948 ,1956 וב 1969 הרוב המכריע עזב את המדינה,רובם עלו לישראל וחלקם הגרו למערב.
כאשר אני חזרתי לפולין בשנת 1986 ,עדיין במשטר הקומוניסטי,ואחר כך בשנת 1994 בעידן הפוסט קומוניסטי,לא היו,למעשה, קהילות יהודיות בפולין. פה ושם היו כמה שרידים
לרבות אי אלה יו"ר קהילות, בתואר, שהיו פיקציה שכן לא היו קהילות. משום כך היה מאלף לשמוע את הרב הראשי של יהודי פולין,הרב מיכאל שודריך יליד ארה"ב ,על "יהדות פולין כיום" בסקירה לפני כמה ימים במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. עצם הכותרת של ההרצאה, הייתה מסקרנת,כאשר מדובר ב"יהדות" ולא ביהודים. יהודים,כפרטים, היו בפולין,גם כאשר ביקרתי,אך הם היו בחזקת אפיזודה שתיעלם יחד עם אותם יהודים קשישים ברובם.אך "יהדות" זה סיפור אחר.
אחת האינדיקציות להעדר קהילה משמעותית כיום בפולין היא שבין אלפי הפרסומים, ספרים, מסות,מחקרים,מאמרים על פולין של פעם יש רק קומץ רשימות על יהודים בפולין כיום וגם זאת בהקשר לנושאים כמו הנצחה,רכוש וכיו"ב. בספרו האחרון של אהרון אפלפלד (בהוצאת כתר 2005) "פולין ארץ ירוקה" מתוארת פולין ככה בפי יעקוב גיבור הספר ושכנו לטיסה של המחבר:
"פולין היא בית קברות שחרשו אותו.קשה להתפלל בבית קברות כזה.הירוק הדשן מטרף את הדעת".
מסתבר כי בפולין לא קרה מה שקרה בגרמניה,כלומר הגירה של יהודים מברה"מ לגרמניה לאחר המלחמה ואף גם של ישראלים חוזרים ממוצא גרמני. לפי הרב שודריך התופעה היא פנימית,כלומר היהודים צצו מבפנים. מאז 1989 הלך וגדל מספר האנשים שגילו את מוצאם היהודי. מדובר בילידי אמצע שנות השלושים אשר קבלו חינוך יהודי, ובצאצאים צעירים,ילידי פולין שלא קבלו שום חינוך יהודי,ואף לא חיפשו שורשים בתקופת המשטר הקומוניסטי.
מספר גדל והולך הופיעו אצל הרב שודריך שהיה באותה עת רבן של קהילות וורשה ולודז' , וכיום רבה הראשי של פולין,בהודאה ובהודעה: "אני יהודי" ." במקרה אחד, סיפר הרב שודריך, הופיעה אצלי נערה צעירה שסבתה נהרגה בתאונת דרכים,והיא חיפשה מסמכים ומצאה שסבתה הייתה יהודייה.הנערה שאלה את אימה האם זה נכון שאימה שלה הייתה יהודייה,וזאת התחילה להתפתל,אך משלחצה הבת אמרה לה האם: שששששש , אבא לא יודע על כך... במקרה אחר הופיעה אצלי אישה צעירה בת 23 והצהירה שהיא רוצה להיות יהודיה.היא אוהבת את המסורת היהודית, של הדלקת נרות שבת,של חגים ומועדים. בעלה מוכן לכך אלא שהוריו מתנגדים בכל תוקף. העניין נמשך חדשים והיא חזרה אלי שוב ושוב. לבסוף כאשר גבר לחץ הבעל על הוריו אלה התוודעו בפניו שהם יהודים. במילים אחרות,וזאת ההערכה שלי,גם כאשר תם העידן הקומוניסטי, יהודים רבים לא גילו את דתם,הן כדי למנוע מעצמם מבוכה כלפי מכריהם הפולנים,ואולי כדי שלא לעבור טראומה של שיבה אל המקורות.
הרב שודריך הביא עוד סיפורים אשר המכנה המשותף שבכולם הוא חיפוש וגילוי שורשים יהודיים.פעם בבתי כנסת בקהילות גדולות קשה היה לאסוף מניין לתפילה, היום זה קל יותר.היה וחסר יהודי ובחור שנמצא אצל הרב ותוהה אם הוא יהודי, הוא מצטרף למניין ברצון.דומה הדבר לדעתי לשכבות ארכיאולוגיות שאנשים בעצמם חופרים בעזרת הרב שודריך או אחרים ומגלים את יהדותם.אחת הסיבות לשיבה ליהדות של אנשים צעירים היא שפולין של ימינו היא מדינה דמוקרטית והסובלנות למיעוטים ולתרבותם היא גדולה יותר מכפי שהייתה אי פעם כולל בפולין העצמאית בין שני מלחמות העולם.גורם אחר הוא ביקור מכרים או קרובים מחוץ לארץ,אשר בפניהם אנשים חושפים את זהותם היהודית.לכך ניתן להוסיף את התכונה של צעירים למרוד בהורים ובמקרה זה לחפש שורשים כאשר אלה מעורפלים-סבור הרב שודריך.
עם זאת קשה מאוד לאמוד את מספר היהודים כיום בפולין .בשעתו הועלתה סברה כי יש פולנים שמתחפשים ליהודים,כדי לזכות בתמיכה של ארגונים יהודיים. דעה אחרת הייתה ואני שותף לה שפולין מעוניינת בהצבת סטטיסטים כיו"ר קהילות כדי שאלה יוכלו לטעון לבעלות על נכסים יהודיים ציבוריים,ואני עוד אתייחס לכך בקצרה.
יחסי יהודים פולנים.
לדעת הרב שודריך ניתן לומר שבפולין של היום מספר האנטישמים הוא כמספר הפילושמיים. בפולין של פעם אחוז האנטישמיים הגיעה ל- 90 .השלטון מצדו עושה מאמצים כדי להצטייר בעיני העולם ובעיקר אמריקה,כממשל אוהד כלפי היהודים ופועל להנצחת זכרה של הקהילה במשך אלף שנים.אחד הפרויקטים החשובים הוא שיקום בתי עלמין שנאמדים ביותר מארבעת אלפים,ואשר רובם הושחתו ללא הכר.גורם קרדינאלי לשינוי הדימוי של היהודים בפולין הייתה השפעתו של יוחנן פאולוס השני,יליד פולין שקרא ליהודים "אחנו הבכור", וביקר ב"יד ושם" וביקש סליחה בשם הכנסייה שעשה רבות לצמצום האנטישמיות.סיבה נוספת ליחס שהשתנה היא שהאנטישמיות שוב אינה באופנה.עד כדי כך שרבבות תלמידים כתבו עצומה נגד שר החינוך של פולין רומן גטריך שמייצג את "ליגת המשפחות הפולניות" צרוף של כמה מפלגות לאומניות- שמרניות ואנטישמיות.
בריאיון עם אביבה לורי(הארץ 25.7.2006 ) הוא הביע פליאה שיהודים לא אוהבים אותו שכן הוא אוהב את העם היהודי. שגריר ישראל בפולין דוד פלג התבטא בעת הפסטיבל היהודי בקרקוב ש"אני עם האדם הזה לא אפגש ולא יהיה לי שום סיג ושיח איתו". הסייג מדברי השגריר נשמע יותר במסגרת התייחסות דיפלומטית מאשר ציבורית. רבים בפולין חושבים על שר החינוך שלהם כמו השגריר פלג.
ויש עוד גורם,שהוא חף משיקולים כלכליים או פוליטיים.הגורם הזה הוא רגשי,נוסטלגי. במידה מסוימת יש בו ערגה לפולין של פעם המולטי דתית ותרבותית התוססת שהיהודים מלאו בה תפקיד רב ערך,במוסדות המפוארים שהקימו,בעיתונות שהוציאו, בסופרים ובאומנים שהשפיעו על החיים.פולין מרגישה חובה וזכות להנציח את המורשת היהודית בלי כול קשר לגודל הקהילה היהודית שבה כיום.פולין, לדעת הרב שודריך,אינה יותר הומוגנית בכל הקשור ליחסים בין יהודים לפולנים.אפשר למצוא אנטישמים רבים שהשופר שלהם הוא "רדיו מאריה" ביטאון לאומני אנטישמי גלוי.כנגדם תומכים ביהודים ולא רק מקרב האינטליגנציה הפולנית. כול זאת כאשר המצב הפוליטי הוא כמעט כאוטי,וקשה להרכיב משלה.ואם מצליחים חייבים לשלב גורמים לאומניים ואנטישמיים.
הרכוש היהודי שנשכח.
הרב שודריך, בהרצאתו, לא התייחס להיבטים אחרים של פולין ויהודים, לרבות יחסי פולין וישראל, או הרכוש היהודי בפולין.חוששני שהעלאת העניין הייתה נושקת לסוגיית קיומה של קהילה יהודית בפולין.ואולי נוח היה לרבה של פולין שלא לגעת בצלקת זאת שלא הגלידה.לקהילה היהודית בפולין היה רכוש רב לפני המלחמה,פרטי וציבורי,אשר לפי ההערכה הווה כשליש מכלל הנדל"ן במדינה.במאמר שפרסמתי באתר זה ב 12.2.2004 תחת הכותרת "השוד הגדול" אני סוקר בהרחבה את הסוגיה.רכוש זה נאמד בעשרות מיליארדי דולרים ומעמיד בצל תביעות רבות של פיצויים מן המערב, לרבות חברות ביטוח.
אניגמה-השאלה היהודית בפולין 2006
מאת :צבי גיל
סוגיה זאת קשורה גם בפן הכלכלי וגם בפן המוסרי.ממשלות פולין,החל בשלטון הקומוניסטי וכלה בשלטון הקיים, מבססים ,למעשה,את ההשתלטות על הרכוש היהודי על חוקי נירנברג הנאציים אשר בשמם הכובש הנאצי הלאים את הרכוש של היהודים, הקהילתי והפרטי.מאז שהנושא עלה לטיפול בעיקר על ידי איל"ר- ארגון יהודי להחזרת רכוש ציבורי,שלטונות פולין ללא יוצאים מן הכלל נהגו בכחש,במרמה ובעזות מצח,תוך טעונים לגאליסטיים כביכול,מעשיים וטיעוני סרק אחרים כדי לאחוז בשוד הגדול.מי שנחשב ידיד ישראל הנשיא לשעבר אלכסנדר קוואשנייבסקי אמר בעת ביקורו בארץ כי "בעיית הרכוש היהודי הפרטי בפולין היא חלק מבעיה כוללת של הפרטה". אז מה? אז הבעיה מכשירה את השרץ?
אולם שותפים למחדל הגדול הזה הם המוסדות והארגונים היהודיים בעולם ובארץ,ובכלל זה מרכז הארגונים של ניצולי השואה, אשר לקו באלם,ואיתם גם ממשלת ישראל. ארה"ב היא אמנם המנוף הגדול בנושא פיצויים והחזרת רכוש, והנשיא קלינטון חתם על חוק( 14.2.2000 ) שאמור לסייע לניצולי השואה לקבל בחזרה את רכושם השדוד, אך בפועל לא קרה כלום.כאן נכנס השיקול המדיני.פולין נחשבת כחביבת הממשל באיחוד האירופי ובנאט"ו,והיא אף תומכת נמרצת במלחמה בעיראק,ולכן אמריקה שמה את המוסריות בנפטלין,כדרכן של מעצמות מאז ומעולם.
התוצאה היא שהרכוש היהודי העצום בפולין אבד יחד עם בעליו. הפולנים שדדו וגם ירשו.עצרות זיכרון ביידוובנה, שיהודיה נרצחו על ידי פולנים, ופסטיבל תרבות יהודית בקראקוב לא יכסו על עובדה מבישה וזועקת זאת.
.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
