השכל מול הרגש 

כולנו נתקלים בחיי היום יום שלנו בקונפליקטים ובלבולים בתחומים רבים, ומוטלת עלינו האחריות לבחור איזה צד ינצח בקונפליקט. המטרה שלנו בעולם הזה, היא להתגבר על היצרים והתאוות. אך משום מה, משהו תמיד משתבש וזה לא הולך חלק כל כך כמו שאנחנו מתכננים. ברגעי חולשה אנו מטילים פתאום ספק אם בכלל כדאי להתאמץ ללכת על הדרך הטובה, או שמא נלך על הדרך הפשוטה והנוחה, זו שהרבה יותר טובה בשבילנו ברגע הזה, אפילו אם היא הרסנית לעתיד לבוא. מה גם שברוב הפעמים יש הרבה צדדים טובים ורעים לכל צד בתוך הבלבול, ואנו כלל לא בטוחים מה היא הדרך הנכונה והטובה ביותר. אז מה בעצם ניתן לעשות בעניין?

הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לתכנן מראש. לנסות לצפות מראש כל מאורע שעלול להתרחש, ולהתכונן אליו בהתאם. למשל, אם אנחנו נוטים להתעצבן כשאנו בכביש, אז אנו צריכים לחשוב על כך מראש ולנסות להתכונן לכך שיתכן שיחתכו אותנו, יעקפו אותנו, ייסעו לאט לפנינו או כל דבר אחר שגורם לנו לתסכול בד"כ, וזה בסדר גמור וטבעי שדבר כזה יקרה ואין בכך כל סיבה להתעצבן. כאשר אנו חושבים על כך בכובד ראש, אנו מכינים את עצמנו לקרב האמיתי. לאחר מכן, כשבאמת עוקפים אותנו ואנחנו מתעצבנים, בתוך שניות אנו חושבים על כל העניין ועל כל התכנונים שלנו במשך היום, ואז בדרך כלל נוכל רק לצחוק מהעניין, ובטח שלא להתעצבן. אילו לא היינו מתכוננים לכך, כנראה שהיינו מאוד נפגעים מכך, וזה היה גורם לכעס אדיר. ההתכוננות גם מראה לנו שאין מקריות בעולם. אם מישהו עוקף אותי, זה לא במקרה "רק בגלל שיש לי מזל רע", אלא זה משהו מתוכנן שאני יכול לבחור איך להגיב אליו.

הדבר השני שעלינו לעשות הוא להתמיד, וכאן לכאורה טמונה בעיה. נכון שזה מאוד יעזור להתכונן, אבל איך נעשה זאת כל יום במשך כל החיים? והריי יש לנו עוד נושאים להשתפר בהם, אז איך נתכונן לכולם? בדיוק לשם כך אנו צריכים להקנות לעצמנו הרגלים חדשים. שימו לב, רוב הקונפליקטים שנוצרים אצלנו, מתרחשים בין השכל והרגש. השכל וההיגיון הם הכלים שניתנו לנו על מנת לחשוב ולבדוק דברים לעומקם ולא לעשות דברים באינסטינקטיביות כמו חיות. את הרגש לעומת זאת, ניתן לשנות.

נשמע לא מציאותי? ייתכן. אבל הנושא הזה בדוק. נכון שרוב האנשים בטוחים שאין מה לעשות מול הרגשות, נכון שלא מעט אנשים חושבים שאם משהו מסוים עושה להם רע ומשהו אחר עושה להם טוב, אז הם כלואים בתוך הרגש הזה לנצח, אבל הדבר בהחלט לא כך. תשאלו את הקופירייטרים שמדברים עם התת מודע של האנשים שלא קולטים למה הם כל כך זקוקים בפתאומיות מוחלטת לשתות דווקא ממותג מסוים ולא שום דבר אחר. תשאלו את אנשי המכירות שגורמים לאנשים להיות החברים הכי טובים שלהם לאחר 2 דקות של היכרות. תשאלו אפילו את עצמכם אם הטעם שלכם בדברים שונים נשאר אותו דבר מרגע הולדתכם. ואם לא, אז מה גרם לו בעצם להשתנות?

לכל רגש יש ניצוץ כלשהו הטמון בנשמה. אין ספק שיש דברים שאנו רגישים אליהם יותר וכאלו שפחות לטוב או לרע. אבל את רוב העבודה, עושה המחשבה שלנו. למעשה, בשביל רגש מסוים כלפי דבר כלשהו, יש נוסחה ברורה שדי פשוט להגיע אליה:
1. צריך כמובן את הניצוץ הראשוני הטמון בנשמה (בין אם לרגש חיבה ובין אם לרגש עוין, תלוי במטרה שלנו).
2. צריך את ההתמדה שלנו במשך תקופה כלשהי, לאו דווקא ארוכה מדי.
3. לסיום, צריך לחשוב על הרגש שאנו רוצים לחוש בעתיד באותו נושא, ולנסות להרגיש אותו.

כלומר, אם מישהו ירצה לקום כל יום ב5 בבוקר, ואותו אדם בטוח שזה הדבר הכי קשה ונורא בעולם, כל מה שהוא צריך לעשות זה לקום כל יום ב5 במשך כמה שבועות בודדים, ברגע שהוא קם, לחשוב על היופי בכך, ועל זה שהוא נהנה מהקימה המוקדמת, ולאחר זמן לא יותר מדי ארוך, לא רק שיהיה לו קל יותר לקום, אלא שהוא גם ממש יהנה מכך.

במשך התהליך יש להיזהר רק מדבר אחד, הייאוש. כאשר עושים את התהליך במשך כמה ימים, בהחלט יגיע מתישהו רגע המשבר, "אולי כדאי לוותר? הריי בשביל מה כל הטרחה הזו?" ואז המחשבות הטובות שאנו חושבים הופכות להיות לחסרות אמונה "מה יפה בזה? על מי אני עובד? לקום מוקדם בבוקר זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות", ואז אנו נשיג בדיוק את הרגש ההפוך מזה שאנו רוצים. אבל שימו לב, אם אנחנו חזקים, מתמידים ומצליחים להתגבר על המשבר הזה, אנו סוללים לנו את הדרך אל הניצחון. יש לזכור שתהליך ההתמדה נשמע אולי מסובך, אבל זהו תהליך של הסתגלות למצב חדש במשך מספר שבועות. אם לא נעשה זאת, זה יהיה הרבה יותר מסובך משום שההרגל הלא טוב ילווה אותנו לכל המשך חיינו.

לאחר שאנו מנסים זאת ורואים שזה עובד, קנינו לנו את כרטיס הכניסה אל החופש האמיתי. לא אותו החופש שכולם בטוחים שיש להם בכך שהם עושים דברים שהם רוצים לעשות. כי כולנו יודעים שברוב היום אנו עושים את הדברים הנוחים יותר באותו רגע. מה שהחברה מכתיבה לנו, מה שהרגש אומר לנו או מה שהאינסטינקטים שלנו בוחרים בשבילנו. זהו לא חופש אמיתי. החופש האמיתי הוא לעשות את מה שההיגיון הנקי שלנו והשכל הישר אומרים לנו לעשות. לא מעט אנשים היו רוצים עוד מיליון דולר בחשבון הבנק שלהם. ישנן 2 גישות להשגת החופש במקרה הזה, הדרך הראשונה היא להשיג מיליון דולר, אבל הדרך השנייה והקלה יותר היא הבנה אמיתית שאני לא באמת צריך אותם. בכל אחת מהגישות, אנו נשיג את החופש הרצוי, אבל ההבדל הוא שאת הגישה השנייה ניתן ליישם תמיד, בעוד שאת הגישה הראשונה כמעט אף פעם אי אפשר ליישם. גם אם השגנו מיליון דולר, נשארו עוד מיליארדי דברים אחרים שלעולם לא נשיג. למעשה הגישה השנייה היא פשוט שינוי הרגש בקשר לדבר כלשהו, ממש כמו שהצגנו כאן על ידי מחשבה שהכסף הוא כלל לא חשוב והתנהגות בהתאם לכך שהכסף הוא לא חשוב במשך תקופה כלשהי(המשתנה מאדם לאדם).

ניתן לשנות את כל חיינו, לעשות כל מה שנרצה בכמה מהלכים פשוטים. וככל שנתאמן עליהם בדברים שונים, יהיה לנו יותר קל לחזור עליהם בהמשך. רק לחשוב על הנושא ולתרגל אותו. לחשוב לכיוון המטרה, כאילו שכבר השגנו אותה. נוכל להפסיק כל הרגל רע שנטמע בתוכנו, נוכל לעשות מעשים טובים יותר, גם אם לא תמיד הרגשנו שלמים עם זה. נוכל לאמן את עצמנו לאהוב דברים שאנו חושבים שראוי לאהוב, ולעזוב את האהבות שאנו יודעים שהן משפיעות עלינו לרעה. לקיים את המצוות יהיה פשוט הרבה יותר, ולא נשתמש שוב בתירוצים כמו "אני רוצה לשמור שבת, אבל אני מרגיש שזה לא בדיוק אני", או "אני יודע שצריך להניח תפילין, אבל אני עדיין לא מרגיש שלם ומוכן לכך". אם לא נדחוף את עצמנו, לעולם לא נגיע למוכנות. אנחנו אלו שיוצרים את המוכנות הזו. ההקשבה שאנו צריכים לעשות היא בהחלט אך ורק לשכל. את הרגש אנו מתכנתים לפי מה שנרצה. חשוב לזכור שאם לא נתכנת את הרגש, אז יהיו גורמים חיצוניים שיתכנתו אותו בשבילנו.