דב מורן הוא איש בעל זכויות בתעשיית ההייטק הישראלית. האיש שהמציא את הדיסק און קי. שעשה את אחד האקזיטים המרשימים בהיסטוריה של מדינתנו הקטנה. האיש שהופך את חייו של כל יועץ תקשורת לקשים ומורכבים עד מאוד. בהזדמנות זו, אני רוצה לבקש ממנו סליחה.
סליחה על כל אותם שיהוקים בלתי נשלטים ואובדן אחיזה באי אילו מכשירים. מקווה ששום דבר ממה שנפל לא פגע או ניפגע. סליחה, כי תסמינים אלה מופיעים, כך לפי הסבתות, בכל פעם שמישו מדבר עליך. ואני דיברתי.. כן, דב, היית נוכח לא נוכח בלא מעט פגישות עם לקוחותיי.
היית נוכח, אם כי לא תמיד בהקשר חיובי. אני חושבת שההתנהלות התקשורתית שלך, גם אם הביאה לך חשיפה תקשורתית חינמית בשווי מיליוני ש"ח, היתה טעות בסיסית אחת גדולה.
ההשקה (הרכה) של מודו השבוע בסלקום היא ההוכחה שאני צודקת. לפני שנתיים (בערך) כשהחלטת לחשוף את ההמצאה החדשה שלך, העמדת את העיתונאים בתור. ג'יגלת אותם כמו שרק מישו שמכיר היטב את חוקי המשחק יכול לעשות (כן, הרבה עיתונאים בכו על כתפי. קבלו על היחס. על האולטימטומים. על האמברגואים. על ההבטחות שהופרו ואח"כ הוכחשו). יורים ובוכים. הם התלוננו ואתה המשכת לככב. על שערים. בכתבות. בחדשות. למרות שבפועל היה לך רק חזון, הם עמדו אצלך בשלשות ועשו בדיוק את מה שביקשת מהם לעשות. להתלהב.
עבדתי ועובדת לאורך השנים עם מנהלים מצוינים. מבריקים. מנהלים עם יכולת מוכחת אבל עם כמה בעיות קשות - הם סובלים מאמינות יתר וגם קצת מפחדים מהצל של עצמם.
באמת שאי אפשר לספור כמה פעמים נשאלתי איך יכול להיות שהעיתונים מלאים בסיפורי מעשיות, תיאורי הישגים והצלחות בעוד בפועל הקבלות עוד רחוקות מלהיחתם. "תראי את דב מורן, תראי את שי אגסי (כן, גם הוא אשף תקשורת), עוד אין להם כלום, אבל לא מפסיקים לראיין אותם". "אנחנו כבר סגרנו את העסקה. עושים מהפכה של ממש. תראי כמה לקוחות הצטרפו רק בחצי השנה האחרונה.."
"אתם צודקים", אמרתי ולא, לא כי הלקוח תמיד צודק, אלא כי במרבית המקרים הם באמת צדקו. החברות שהם עמדו בראשן הרוויחו כסף מעבודה. מלקוחות משלמים. משיתופי פעולה. הם לא קיבלו שקל מקרן השקעות או אנג'ל. הם הצליחו למכור, בכסף אמיתי את הרעיונות שלהם, את הטכנולוגיה שפיתחו והתפרנסו יפה. למרות זאת, כשפגשו בעיתונאי לטובת שיחת הכרות או ראיון של ממש, הם הפכו פתאום לנזירים. צנועים. שתקנים.
מנהלים שמגלגלים מיליוני דולרים בעסקאות עם כרישי עסקים בארץ ובחו"ל, פתאום, מול העיתונאי כאילו השתנקו. החדשנות המלהיבה שלהם תוארה בפשטות, בקצרה. על תוכניותיהם סרבו להרחיב כי "נספר כשיקרה..". כשנשאלו עם איזה לקוחות הם עובדים ככה בשקט, מתחת לשפם נזרק שם של לקוח, לא לפני שהזהירו את העיתונאי שלא יצטט כי הלקוח לא אוהב שמדברים עליו. על לקוחות שכן אפשרו שיחה מיעטו להרחיב כי "מה, נספר עכשיו שהוא החברה מס' 1 בתחומה, עזבי, העיתונאי בטח יודע" ו"אם הוא לא יודע?" הקשתי, "נו בחייך, "עיתונאי שלא ידע את זה?"
אתה, בשונה, שיחקת אותה. כשהיית רק בשלבי התכנון, הצגת מוקאפים לתקשורת. לחשת בשקט בשקט לאחד שחברה אחת כבר מעוניינת, ולאחר סיפרת על התעניינות מצידה של חברה אחרת. תיארת איך הטסת את כל העובדים, על חשבונך כדי להשתלט על תערוכת ה-GSM בברצלונה, תוך כדי שאתה חושף השקעות כספיות שבוצעו בחברה. לא פחדת לספר איך אתה מגייס עוד ועוד עובדים וכשהמשבר הכלכלי לא דילג מעליך, הסברת באותה הרציונאליות מדוע אתה נאלץ להיפרד מחלק גדול מהם. לטוב ולרע, שיתפת את התקשורת בכל דבר שקרה, גם אם בפועל, שנינו יודעים, הוא לא היה מחויב המציאות.
השבוע, עם תחילת ההשקה שלך בסלקום התקשורת הגיבה בקרירות יחסית. כן, התייחסו. סיקרו. צילמו וציטטו אותך בהרחבה, אבל כותרות מפרגנות כבר לא היו. ברשת לעומת זאת כמות האזכורים עם הכותרת השלילית "מדוע אני לא אוהב את מודו" היתה עצומה (בסדר, במונחי נישה ישראלים).
אני לא יודעת אם מודו הוא ה-דבר. אין לי מושג אם שוב, כמו עם הדיסק און קי, הקדמת את זמנך. אני רק יודעת שבקיצוניות שבין לקוחות שמסרבים לדבר עם התקשורת בפתיחות ובהתלהבות על מהלכים עסקיים, אם מטעמי צניעות ואם מטעמי חוסר נוחות, והדרך שלך שחושפת הרבה, הרבה מדיי, גם אם מדובר בשלבים הראשוניים רק בתוכניות ושאיפות "כי התקשורת צריכה כותרת", דפוס הפעילות שלך שגוי בתכלית.".
אם על עיתונאים עובדת הפתיחות המושלמת, הנלהבת והלא מסתירה, הרי שעל הציבור היא עובדת קצת פחות. במילייה חברי הרשת שלי, כמה מאות אנשים, ההתייחסות להשקת מודו היתה שלילית. ייחסו לך זחיחות. התנשאות. בלוגרים שנענים בד"כ בהתלהבות לכל גחמה שיווקית אפילו לא מוכנים לנסות את מודו. להתרשם. לבדוק אם יש בו משו. חשיפה תקשורתית בשווי מיליוני ש"ח והשורה התחתונה - אכזבה.
למרות שתיק עיתונות עב כרס הוא בהחלט מוצר אידילי ולמרות שנהוג לחשוב שלא חשוב מה כותבים עלייך העיקר שמאייתים את השם שלך נכון, אני שמחה על הדרך הסיזיפית שעושה עם לקוחותיי הנחבאים אל הכלים. בתקשורת, ממש כמו באופנה לפעמים Less is more.
* הכותבת מנהלת את מירון תקשורת משווקת המתמחה בעבודה עם חברות טכנולוגיה ו-IT www.meyron-mc.com
סליחה על כל אותם שיהוקים בלתי נשלטים ואובדן אחיזה באי אילו מכשירים. מקווה ששום דבר ממה שנפל לא פגע או ניפגע. סליחה, כי תסמינים אלה מופיעים, כך לפי הסבתות, בכל פעם שמישו מדבר עליך. ואני דיברתי.. כן, דב, היית נוכח לא נוכח בלא מעט פגישות עם לקוחותיי.
היית נוכח, אם כי לא תמיד בהקשר חיובי. אני חושבת שההתנהלות התקשורתית שלך, גם אם הביאה לך חשיפה תקשורתית חינמית בשווי מיליוני ש"ח, היתה טעות בסיסית אחת גדולה.
ההשקה (הרכה) של מודו השבוע בסלקום היא ההוכחה שאני צודקת. לפני שנתיים (בערך) כשהחלטת לחשוף את ההמצאה החדשה שלך, העמדת את העיתונאים בתור. ג'יגלת אותם כמו שרק מישו שמכיר היטב את חוקי המשחק יכול לעשות (כן, הרבה עיתונאים בכו על כתפי. קבלו על היחס. על האולטימטומים. על האמברגואים. על ההבטחות שהופרו ואח"כ הוכחשו). יורים ובוכים. הם התלוננו ואתה המשכת לככב. על שערים. בכתבות. בחדשות. למרות שבפועל היה לך רק חזון, הם עמדו אצלך בשלשות ועשו בדיוק את מה שביקשת מהם לעשות. להתלהב.
עבדתי ועובדת לאורך השנים עם מנהלים מצוינים. מבריקים. מנהלים עם יכולת מוכחת אבל עם כמה בעיות קשות - הם סובלים מאמינות יתר וגם קצת מפחדים מהצל של עצמם.
באמת שאי אפשר לספור כמה פעמים נשאלתי איך יכול להיות שהעיתונים מלאים בסיפורי מעשיות, תיאורי הישגים והצלחות בעוד בפועל הקבלות עוד רחוקות מלהיחתם. "תראי את דב מורן, תראי את שי אגסי (כן, גם הוא אשף תקשורת), עוד אין להם כלום, אבל לא מפסיקים לראיין אותם". "אנחנו כבר סגרנו את העסקה. עושים מהפכה של ממש. תראי כמה לקוחות הצטרפו רק בחצי השנה האחרונה.."
"אתם צודקים", אמרתי ולא, לא כי הלקוח תמיד צודק, אלא כי במרבית המקרים הם באמת צדקו. החברות שהם עמדו בראשן הרוויחו כסף מעבודה. מלקוחות משלמים. משיתופי פעולה. הם לא קיבלו שקל מקרן השקעות או אנג'ל. הם הצליחו למכור, בכסף אמיתי את הרעיונות שלהם, את הטכנולוגיה שפיתחו והתפרנסו יפה. למרות זאת, כשפגשו בעיתונאי לטובת שיחת הכרות או ראיון של ממש, הם הפכו פתאום לנזירים. צנועים. שתקנים.
מנהלים שמגלגלים מיליוני דולרים בעסקאות עם כרישי עסקים בארץ ובחו"ל, פתאום, מול העיתונאי כאילו השתנקו. החדשנות המלהיבה שלהם תוארה בפשטות, בקצרה. על תוכניותיהם סרבו להרחיב כי "נספר כשיקרה..". כשנשאלו עם איזה לקוחות הם עובדים ככה בשקט, מתחת לשפם נזרק שם של לקוח, לא לפני שהזהירו את העיתונאי שלא יצטט כי הלקוח לא אוהב שמדברים עליו. על לקוחות שכן אפשרו שיחה מיעטו להרחיב כי "מה, נספר עכשיו שהוא החברה מס' 1 בתחומה, עזבי, העיתונאי בטח יודע" ו"אם הוא לא יודע?" הקשתי, "נו בחייך, "עיתונאי שלא ידע את זה?"
אתה, בשונה, שיחקת אותה. כשהיית רק בשלבי התכנון, הצגת מוקאפים לתקשורת. לחשת בשקט בשקט לאחד שחברה אחת כבר מעוניינת, ולאחר סיפרת על התעניינות מצידה של חברה אחרת. תיארת איך הטסת את כל העובדים, על חשבונך כדי להשתלט על תערוכת ה-GSM בברצלונה, תוך כדי שאתה חושף השקעות כספיות שבוצעו בחברה. לא פחדת לספר איך אתה מגייס עוד ועוד עובדים וכשהמשבר הכלכלי לא דילג מעליך, הסברת באותה הרציונאליות מדוע אתה נאלץ להיפרד מחלק גדול מהם. לטוב ולרע, שיתפת את התקשורת בכל דבר שקרה, גם אם בפועל, שנינו יודעים, הוא לא היה מחויב המציאות.
השבוע, עם תחילת ההשקה שלך בסלקום התקשורת הגיבה בקרירות יחסית. כן, התייחסו. סיקרו. צילמו וציטטו אותך בהרחבה, אבל כותרות מפרגנות כבר לא היו. ברשת לעומת זאת כמות האזכורים עם הכותרת השלילית "מדוע אני לא אוהב את מודו" היתה עצומה (בסדר, במונחי נישה ישראלים).
אני לא יודעת אם מודו הוא ה-דבר. אין לי מושג אם שוב, כמו עם הדיסק און קי, הקדמת את זמנך. אני רק יודעת שבקיצוניות שבין לקוחות שמסרבים לדבר עם התקשורת בפתיחות ובהתלהבות על מהלכים עסקיים, אם מטעמי צניעות ואם מטעמי חוסר נוחות, והדרך שלך שחושפת הרבה, הרבה מדיי, גם אם מדובר בשלבים הראשוניים רק בתוכניות ושאיפות "כי התקשורת צריכה כותרת", דפוס הפעילות שלך שגוי בתכלית.".
אם על עיתונאים עובדת הפתיחות המושלמת, הנלהבת והלא מסתירה, הרי שעל הציבור היא עובדת קצת פחות. במילייה חברי הרשת שלי, כמה מאות אנשים, ההתייחסות להשקת מודו היתה שלילית. ייחסו לך זחיחות. התנשאות. בלוגרים שנענים בד"כ בהתלהבות לכל גחמה שיווקית אפילו לא מוכנים לנסות את מודו. להתרשם. לבדוק אם יש בו משו. חשיפה תקשורתית בשווי מיליוני ש"ח והשורה התחתונה - אכזבה.
למרות שתיק עיתונות עב כרס הוא בהחלט מוצר אידילי ולמרות שנהוג לחשוב שלא חשוב מה כותבים עלייך העיקר שמאייתים את השם שלך נכון, אני שמחה על הדרך הסיזיפית שעושה עם לקוחותיי הנחבאים אל הכלים. בתקשורת, ממש כמו באופנה לפעמים Less is more.
* הכותבת מנהלת את מירון תקשורת משווקת המתמחה בעבודה עם חברות טכנולוגיה ו-IT www.meyron-mc.com
משרד יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי ושיווקי הוקם באוקטובר 2005 ומשרת מאז חברות טכנולוגיה מובילות וסטארטאפים בראשית דרכם המקצועית. המשרד מתבסס על ראייה שיווקית רחבה המחברת בין כל פעילויות השיווק והתקשורת הנדרשות לארגון. את המשרד מנהלת עינת מירון, בעלת ניסיון עשיר של למעלה מ-16 שנים בכל ערוצי המדיה השונים.
