השאלה היא כמובן מהו התהליך המגדיר את 'הטוב ביותר' ואת הניתוב אל הטוב ביותר?

שיטת כתב אלפבתית עמומה, כמו עברית לא מנוקדת, היא מערכת המייצגת חוקיות חלקית. עקביות הקשר בין מרבית אותיות העיצור לצליליהן היא דוגמה לכך. אך ישנה גם חוקיות נוספת - חוקיות סטטיסטית שאנו מודעים לה פחות ואף לא ערים באופן מיידי לנתוני הבסיס היוצרים אותה.

ניסוי קטן: קראו בקול את ה"מלה" דנחת ועתה את ה"מלה" דנכת. מתברר כי מרבית קוראי העברית מבטאים דנחת (Danachat) ו-דנכת (Danechet) אם ה"מילים" מוצגות בחטף וכשעל הנבדק להגותן במהירות. המחשבה המודעת כי סיומת חת מאפיינת מילים רב-הברתיות כמו צלחת, שולחת וכו' והסיומת כת מילים כמו מתכת, רתכת, אזדרכת, נראית לנו כבסיס לא מוצלח להסבר הבחירה בהיגוי בתנאים שתוארו, מאחר שמרבית הקוראים אינם מודעים כלל לחוקיות זו.

האם יתכן כי חוקיות סמויה מעין זו משפיעה על תהליך פענוח מילים כתובות למרות העדר חוויה סובייקטיבית של הפעלת 'שיקול דעת' כזה?

במישור המחקרי קיימות מזה שנים עדויות רבות כי פענוח של מילים ומילות טפל המוצגות לנבדקים ללא הקשר מושפעת במידה רבה מיחסי גומלין בין מספר גורמים סטטיסטים ועל-פי כוחם היחסי.

ההתפתחות בחמש עשרה השנים האחרונות באשר להבנת דינמיקת הקשרים באוכלוסיות תאי עצב המקיימות קשרים פנימיים מסועפים, תומכת מאד בהשערה כי פענוח מילים כתובות, כמו גם תהליכים תפישתיים וקוגניטיביים אחרים, מתנהל ברשת תאי עצב שעל סמך התנסותה 'מגלה' בכוח עצמה חוקיות המהווה בסיס לבדיקה מקבילית של השערות מתחרות.

ברשתות כאלה מתרחשים שינויים בעוצמת הקשר שבין יחידות הרשת כפונקציה של התנסות בגירויים שונים. מכיוון שתהליך ההתאמה של אות לצליל ברשת כזו אינו תהליך סדרתי אלא מקבילי, הקוד המקשר אות שבמלה לצליל נבנה כקוד הנסמך על רמזי הקשר. בקריאת מילים מבודדות יהיו רמזי ההקשר המשמעותיים אותיות שכנות. רשת מסוג זה יכולה ללמוד בקלות ללא כל ידיעה א-פריורית להבחין בין צליל האות O במלה כ-POST לצלילה במלה POOR. במילים אחרות, לו יכולנו לרשום את תגובתם של תאי הרשת לאות O במלה POST ול-Oהראשונה במלה POOR היינו נוכחים כי קיימים הבדלים עקביים באשר לתאים הפונולים והנחים נוכח כל אחד משני הגירויים. ברשתות מסוג זה ההטיה לקריאת צירוף האותיות כת בסיומת המלה כ- כת (Chet) ולא כ-כת (Chat) אינה עניין ללימוד אפריורי של כלל או חוק אלא פועל-יוצא של צמיחת כלל על סמך התנסויותיה הקודמות של הרשת.

סימולציות ממוחשבות של רשתות נוירונים הלומדות לקרוא, למרות היותן עדיין בחיתוליהן, כבר מולידות תוצאות מרתקות לא רק באשר להצלחותיהן אלא בעיקר באשר למגבלות הביצוע שלהן, הדומות מאד לאלה של נבדקים אנושיים. בניסויים בהן נבחנת קריאת מילים מבודדות מקטגוריות שונות קיימת התאמה טובה בין ביצועי הרשת הממוחשבת לביצועים של נבדקים, הן באשר למילים הנקראות בקלות והן באשר למילים ה'מועדות לפורענות'. רשתות העצבים המתמטיות הן קרוב לוודאי פישוט יתר של המערכת הביולוגית הממשית, ולמרות זאת ניתן להיווכח כי הן רגישות לתכונות הסטטיסטיות של קשרים אורטוגרפים-פונולוגיים, והן מסוגלות ליישב בתהליך מקבילי התנגשויות בין הטיות סותרות בבחירת תגובה.

חישוביות עצבית ודיסלקסיה

היינשלווד היה ער לכך שמרבית לקויי הקריאה נכשלים במצבר לדפוסי פענוח מיומן ולא בלימוד כללי מיפוי בסיסי של אות לצליל. ממצא זה אושר גם בימינו אלה ויש אף חוקרים המציעים לייחד את המונח דיסלקסיה התפתחותית רק לאותם מקרים מעטים וחריגים מאד דוגמת ג.ל שהוזכר קודם. יחד עם זאת הקשיים במקרים 'הקלים' והשגרתיים יותר הם בעלי חשיבות הן מבחינה מעשית-תפקודית והן מנקודת הראות של חקר לקויות קריאה.

במישור התפקודי גורר עיכוב משמעותי ברכישת מיומנות פענוח אוטומטית עיכוב בתהליך הרכישה של כתיב תקין, הבנת הנקרא, והתפתחות כושר ההבעה בכתב. דמו לעצמכם נהג חדש היוצא לראשונה לכביש ללא ליווי מורה. נהג זה יצליח להימנע ככל הנראה מתאונה אך ההזעה המוגברת ופיק הברכיים לאחר מספר דקות מאחורי ההגה מלמדים על המאמץ הכרוך בנהיגה טרם הפנמה של פעולות מסוימות כהליך אוטומטי. רבים מאתנו היו נוטשים את ההגה לו נידונו לנהיגה לא מיומנת לאורך שנים. בה במידה מכבידה מאד קריאה המחייבת תהליך קשוב של פענוח מילים.

במישור המחקרי עולה כמובן השאלה מהו הגורם לעיכוב הניכר ברכישת מיומנות הפענוח כתהליך אוטומטי, מיומנות הנרכשת ברגיל במהלך שלוש שנות בית-הספר הראשונות? כאמור, ההשערה כי מיומנות זו נשענת בעיקרה על יצירת אסוציאציות ישירות בין המאפיינים החזותיים של מילים כתובות ומשמעויותיהן היא בעייתית מאד. בעייתית עוד יותר היא ההשערה כי כשל בתהליך רכישת המיומנות נעוץ בליקוי חזותי.

לדעתי למודלים של רשתות נוירונים תהיה בעתיד הקרוב תרומה מכרעת בסוגיה זו. כדי להדגים זאת אתאר תוצאות ניסוי בו נתבקשו לקויי קריאה שרכשו מיומנות הפענוח בתהליך רב שנים להגות במהירות מילים לא מנוקדות בשפה העברית. מדובר באנשים צעירים בגילאי 22 עד 26 שעקבו אחר התפתחות יכולת הקריאה שלהם מאז כיתות היסוד. נבדקים אלה נכשלו עד גיל מבוגר למדי במבחני קריאה סטנדרטיים הכוללים קריאה קולית של טקסט לא מנוקד. קריאתם הקולית התאפיינה באיטיות ובריבוי שגיאות תצליל (שיבוש תנועות המלה והטעם). בעת הניסוי היו כבר קצב הקריאה הקולי ושיעור השגיאות אצל נבדקים אלה בטווח הנורמה. בפני הנבדקים הוצגו על צג מחשב מילים תלת עיצוריות לא מנוקדות, כגון עמד, תפס, כפר, קמח, שטר, וכן צירופי אותיות כגון ענל, מלש, כרל. הנבדקים נתבקשו להגות מהר ככל האפשר את המילים ואת מילות הטפל. בעברית, 50% מכלל המילים התלת עיצוריות הן בתצליל עמד, תפס; יתר המילים מסוג זה מתפלגות בשעורים של 2 עד 18 אחוזים בין שלשה עשר תצלילים אחרים (כגון קמח, כפר, הלך). בבדיקת ההיגוי וזמן התגובה של הנבדקים למילים השונות נמצאו הבדלים משמעותיים בין קוראים מיומנים וקוראים שרכשו מיומנות הפענוח בגיל מבוגר, למספר קטגוריות אך לא לאחרות. לקויי הקריאה נטו להגות מילים כמו כפר בתצליל כפר למרות היות המלה בתצליל זה נדירה יחסית, ואף נטו לקרוא כך מילים כמו שטר, שכלל אינן מופיעות בצורה שטר. יתר על כז, כאשר הועדף התצליל האלטרנטיבי על-ידי הנבדק לקוי הקריאה, היה חביון ההגוי ממושך במובהק מזה של נבדקי הביקורת אשר בחירתם בתצליל האחד או האחר לא השפיעה על חביון התגובה. לקויי הקריאה נטו גם להעדיף את התצליל השכיח בקריאת מילות טפל, יותר מנבדקי הביקורת גם כאשר הרכב האותיות המוצג לא תמך בתצליל זה.

נראה כי לקויי קריאה מקנים במערכת העיבוד הפנימית שלהם משקל יתר חריג מאד לתצליל השכיח, נוסח עמד, הלר, קטל. ניתן לפיכך להסיק כי הסובלים מליקוי זה מגלים רגישות יתר לשכיחות היחסית של התצליל, ורגישים פחות מן הראוי לגורמים כשכיחות המלה בשפה והרכב אותיות התומך לא תומך בתצליל מסוים.

קשה מאד להטמיע משתנים כתצליל וצירופי אותיות לתוך המודלים הקלאסיים של ערוצי פענוח נפרדים. על סמך הניסוי המתואר משתנים אלה נראים מרכזיים ביותר להבנת לקות פענוח בשפה העברית, ולפיכך מן הראוי לבחון את התוצאות לאורם של מודלים המקנים משקל למגוון גורמי חוקיות סטטיסטית בקשר שבין שפה דבורה וכתובה.

מעבודות מחקר שונות הסתבר כי קוראי אנגלית מיומנים, כמו גם סימולציות של "רשתות עצבים" הלומדות לקרוא, אלו גם אלה מפתחים רגישות מיוחדת לקשר הרכב אותיות-הרכב צלילי כפונקציה של מספר ה'אוייבים' והידידים' להרכב נתון. מסיבה זו נקראות/נהגות מילים "יוצאות דופן" כמו kind בקלות רבה יותר ממילים "תיקניות" אשר מרבית הדומות להן אורטוגרפית נהגות באופן חריג. ואולם מילים חריגות כגון pintגורמות להתארכות זמן התגובה ומגבירות את ההסתברות לטעויות הגייה, הן בקריאה אנושית והן בקריאה של הרשת. דבר זה נובע לא מחמת היותן "חריגות" אלא בגלל שחריגותן אינה נתמכת על-ידי ההיגוי של מילים אחרות עם סיומת INT וגם לא על-ידי השכיחות היחסית של המלה בשפה הכתובה.

סביר לשער כי ילד ישראלי יטה בראשית לימודי הקריאה ליצור קשר אסוציאטיבי חזק בין מילים תלת-עיצוריות לבין תצליל נוסח עמד, חשב - כאמור, 50% מכלל המילים התלת-עיצוריות הן בתצליל הנזכר. יתר על כן חלק ניכר מהמילים השכיחות ביותר בשפה הכתובה בהרכב אורטוגרפי זה הן בתצליל השכיח. במרוצת הזמן, ועם החשיפה למילים רבות, תתמתן ההטיה מאחר שבשפה מילים רבות שאינן בתצליל זה. מידע זה אינו מצטבר ב"בנק נתונים" כלשהו אלא מוטמע מגירוי לגירוי כשינויים במפת העוצמה של הקשרים בין יחידות הרשת.

נראה כי לקויי הקריאה שנבדקו בניסוי הצליחו להטמיע תכונות סטטיסטיות בולטות, כמו התצליל השכיח למילים תלת-עיצוריות, אך נכשלים בהטמעת גורמים נוספים לתוך מפת קשרי הרשת, גורמים המרסנים את הנטייה המרכזית במקרים בהם יש יתרון לריסון כזה.

סימולציות ממוחשבות של רשתות עצבים הלומדות לקרוא מאפשרות גם פיתוח השערות באשר לבסיס הכשל בתהליך הריסון. ניתן להראות כי דילול הקשרים העצביים בתוך הרשת מוליך לפגיעה ברמת תפקודה. חומרת הפגיעה תלויה בהקף הדילול. 'הסימפטומים' הראשוניים (דילול מתון) מתבטאים במישור התפקודי, בהטיית הקריאה בהתאם לגורמי חוקיות בולטים. באנגלית למשל יבוא הדבר לידי ביטוי בגידול ניכר בשיעור שגיאות ההיגוי של מילים יוצאות דופן וביטויין כאילו היו מילים הנהגות לפי הכללים. דילול רב של הקשרים בין יחידות מתבטא בהופעת "סימפטומים" הניתנים לתיאור כשיבוש חמור ביכולת למיפוי בסיסי של אות לצליל - דהיינו, דיסלקסיה פונולוגית! ניתן לשער, איפוא, כי כשל במעבר מדפוסי פענוח ראשוני לדפוסי פענוח מיומן - דיסלקסיה שטחית - שקול לחסר בתקשורת פנימית ברשת, המעכב הטמעת האפקט של גורמי חוקיות נוספים, פחות בולטים, לתוך קשרי הרשת.

כיצד איפוא מסוגלים הנבדקים לקויי הקריאה להגיע (אם גם בתהליך ממושך) לקריאה תקינה של טקסטים לא מנוקדים?

עד כה לא עלתה שאלת הפענוח של מילים בהקשר. רשתות לעיבוד מידע תחבירי וסמנטי נבנות בתהליך רכישת השפה הדבורה, כלומר עוד לפני התחלת לימוד הקריאה. מכאן שאחת ה'משימות' של רשת מיפוי מילים כתובות למילים דבורות היא פיתוח תקשורת יעילה עם רשתות אלו.

שלושת המשפטים הבאים מדגימים זאת: א. הלכתי לטייל בשדות הכפר. ב. הנאשם כפר בהאשמות נגדו. ג. האיש כפר על חטאיו. ריבוי גורמי החוקיות התומכים בפרשנות והיגוי ספציפי מאפשרים לא רק בחירה נינוחה בתצליל הנדיר ובמלה הנדירה (משפטים א, ב) אלא אף התגברות על 'תקלות' כתיב כמו במשפט ג.

שפע של גורמי חוקיות אינו מעכב, איפא, תהליכי עיבוד מידע במערכת עיבוד מקבילי (למעט מקרים בהם שקול מאד כוחם של גורמים סותרים) אלא מייעלם, מתוך כך שכל השיקולים נבחנים בו זמנית וזה כנגד זה. ואולם מתקבל על הדעת כי מדובר בתהליך הטמעה ממושך למדי המחייב התנסות רבה. ניתן לשער, איפוא, כי הנבדקים לקויי הקריאה שהשתתפו בניסוי למדו לשקלל באופן יעיל גורמי תחביר והקשר סמנטי בקריאת טקסט כגורמים מרסני הטיה בלתי סבירה, המאפיינת אצלם את התהליך החישובי הבסיסי של קשרים בין הרכבי אותיות להרכבי צלילים במלה כתובה. אלא שתהליך הטמעת גורמי ההקשר המרסנים הוא איטי באופן חריג מאד מתוך כך שהתנסויות רבות בקריאה אצל נבדקים אלה, מבוססות על פלט שגוי מהרשת הבסיסית אל רשת התחביר-הקשר סמנטי. על פי השערה זו, לקויי הקריאה אינם נוטים להתעלם מרמזי הקשר טקסטואלי עקב פגיעה ביכולת תחבירית-סמנטית, כפי שגורסים חוקרים אחדים. נהפוך הוא, אצל קוראים אלה הסתמכות על רמזים טקסטואליים היא חזקה יותר וקריטית יותר מאשר אצל הקורא הרגיל. מסיבה זו אולי מתקשים מאד קוראים כאלה גם בבגרותם כאשר נדרשת קריאה 'מרפרפת' של מגוון טקסטים לצורך איתורו של טקסט מסויים.

חירשות מילים ודיסלקסיה פונולוגית, שתי פנים למטבע אחת?

אם אכן נבנות רשתות עיבוד מידע על סמך יחסי גומלין בין תכונות בסיסיות של תקשורת עצבית וגרייה הרי שהבנת שפה דבורה בתנאים שגרתיים יכולה להתפתח גם כאשר היכולת להפרדת הגאים לקויה מאד. זאת משום שבתהליך הפענוח של מילים דבורות קיימים גורמים שאינם תלויים בכושר הפרדת צליל (מעטפת גל הקול, תנועות שפתיים וידים של הדובר, הבעות פנים, הנסיבות בהן נאמרים הדברים ועוד). כל עוד זמינים נתונים אלה לרשת היא יכולה לתפקד בהצלחה.

לעומת זאת, רשת 'נורמלית' שנבנתה מלכתחילה כרשת המטמיעה לתוך קשריה נתוני הפרדת צליל כתהליך מרכזי, אך עקב פגיעה מוחית מאוחרת נתוני ההפרדה נעשו עבורה לא זמינים, תתקשה לעבד מילים דבורות אף בתנאים שגרתיים. מסיבה זו תהיה פגיעה ביכולת הפרדת צלילים בעלת השפעה חמורה יותר על הבנת שפה דבורה בפגיעות ראש מאוחרות מאשר בליקוי התפתחותי ראשוני. ההפך הוא הנכון ביחס לרכישת קריאה. פגיעה מוקדמת או מולדת ביכולת להפרדה צלילית תגרום לעיכוב חמור בלמידת כללי המיפוי של אותיות לצלילים - הבסיס החיוני לרכישת קריאה.

ההשערה המובעת פה באשר למקור ההבדלים בין דיסלקסיה פונולוגית התפתחותית וחירשות מילים הנגרמת בעטייה של פגיעת ראש מאוחרת, היא חלק מתפישה רחבה יותר הגורסת כי הבדלי תפקוד קוגניטיבי במקרים של פגיעות מוחיות מולדות לעומת פגיעות ראש מאוחרות, מוסברים על-ידי הדינמיקה של התארגנות רשתות עצבים והחופש שמותיר תהליך זה בגיל נתון לתהליכי התארגנות עתידיים.

עיוורון או קפיצות עיניים?

פתחנו בהנחה שהיתה רווחת בעבר כי הגורם המרכזי בדיסלקסיה התפתחותית הוא חזותי. השערה זו לא זכתה לתמיכה כפי שראינו בהמשך אך במידה מסוימת נעשה לה עוול, מאחר שלא השכילו להבחין בין תהליכים חזותיים המשמשים את תהליך הקריאה מתהליכים חזותיים בתהליך זיהוי עצמים. קל למשל להראות כי ליקוי בתפישה חזותית של קווי מיתאר יוליך לפגיעות חמורות בזיהוי מגוון רחב של אובייקטים ולא רק אותיות, בעוד שלצורך זיהוי חזותי של אות בודדה מספיקה יכולת אבחנה בקוי מיתאר. שיקול זה כשלעצמו מאפשר דחיית ההשערה של ליקוי חזותי בסיסי בדיסלקסיה. ואולם זאת יש לזכור: קריאת טקסט מבוססת על תהליך סריקה חזותי המורכב מנעיצות מבט (פיקסציות) ותנועות הקפצה קצרות (סקאדות) להמשך השורה. בעשור הקודם הועלתה לראשונה טענה, על ידי מספר חוקרים, לפיה ליקוי בתזמון של שתי תת מערכות חזותיות הדרושות לסריקת הקפצה תקינה גורם לליקוי בקריאה. מכיוון שתהליך העיבוד החזותי המתרחש במהלך נעיצת העין בגירוי כלשהו נמשך כמה מאיות שניה לאחר מכן ומאחר שהקפצת העיניים להמשך השורה נמשכת אלפיות שניה בודדות, הרי שסריקת המילים בנעיצה שלאחר ההקפצה תתרחש במקביל לעיבוד מידע חזותי שנשאב בנעיצה הקודמת. בתהליך סריקה תקין נמנעת הפרעה הדדית מעין זו עקב עירור הפעילות בתת-מערכת חזותית אחרת. עירורה של תת-מערכת זו מתרחש כל אימת ש'נרשמת' תנועת עין. המעבר מנעיצה לנעיצה הוא 'חלק' בזכות מנגנון תיווך המנקה את המעבד המרכזי מגירויים שעובדו בנעיצה קודמת. טענת החוקרים המצדדים בתיאוריית הדיסלקסיה החזותית היא כי ליקוי במערכת התיווך שבין נעיצות העיניים הוא הבסיס - או לפחות גורם אפשרי - לדיסלקסיה התפתחותית. במקרים מסוימיים של דיסלקסיה התפתחותית אכן נעשות שגיאות קריאה חזותיות העשויות להתאים להשערה, אך קשה להאמין כי ליקוי מעין זה עלול לעכב תהליכי רכישת קריאה באופן מכריע וללא פגם נוסף.