נקודת המפנה
מה הוא הרגע בו אנו כילדים מבינים שהגענו לנקודה בה הכל מתהפך? שמעתה הכל יהיה שונה מכפי שהיה? לפתע מרגישים שאנחנו כצעצעים, צריכים לקחת על עצמנו את תפקיד ה"דואג"? עשרות שנים הינו רגילים להיות תחת השכמיה העוטפת והדואגת של הורינו ופתאום... הכל הסתיים? מעכשיו הכל הפוך? אנו הם אלה שצריכים להיות ערים מעכשיו בלילות עבורם?
הנורמות החברתיות משפיעות על מחשבותינו ועל דרכי פעולה שאנו כילדים בוחרים ברגע שנקודת המפנה של גיל הזהב נוקשת על דלת הורינו.
אבל יותר מכל, אפשר לראות בימינו כי הקשיש של פעם הוא לא הזקן של היום, מה שהיה לפני חצי מאה,כאשר גיל 65-70 נחשב מבוגר, היום זה רק תחילת הדרך.
מישהו טען כבר כי אם היום היו מחשבים את גיל הפנסיה לפי אותם הפרמטרים שחושבו לפני מעל 60 שנה, גיל הפרישה היה 75 - 80, כלומר ברור שהזקנה היום נכפית על אותם עשרות אלפי פנסיונרים חדשים מידיי שנה, אשר מוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה בגיל כה צעיר ומחפשים את עצמם ועיסוקם לאורך שנים הרבות שעוד לפניהם.
בשל עובדות אלה ושינויים חברתיים, כבר לא בושה לקשיש להגיד "את שלי כבר עשיתי , מעכשיו אני דואג לעצמי" , לקח מעל 2000 שנה על מנת שהזקן יבין שלעולם הבא לא לוקחים כלום, אנו חיים בתקופה אחרת, בה כבר מבינים כי צריך לתכנן את הפרישה בצורה הכי מכובדת ונוחה.
לרוב היום, כשנקודת המפנה מגיעה, אנו כבר מוכנים לה, עם הוראות מפורשות מהורינו איך לפעול ואיזו דרך פעולה לנקוט, אם בכלל הם נתנו לנו להיות חלק בתכנון או בקבלת החלטות.
הכלים העומדים לשירות ההורים והילדים כה מגוונים שאפשר לשבת בבית ממוזג ולקבל את כל האינפורמציה על גבי המחשב, החל מייעוץ דיור מוגן, דרך רכישות של מוצרים מתאימים בקניון גיל הזהב ואף לקבל עזרה עד פתח הדלת באופן כמעט מיידי.
אין ספק שהעולם נהיה יותר קל ונגיש לכולם, ואף על פי כן , כנראה אנו לעולם נשאר הילדים שלהם, לא משנה מה הוא מצבם הבריאותי או הנפשי, או מה אנו נצטרך לעשות למענם, תמיד נניח את ראשנו על החזה של ההורה ונרגיש את זרם האהבה שהרגשנו מיום יוולדנו ועד יום...
כותב: מרסלו רויסמן - מנכ"ל ועורך בובה - שירותי גיל הזהב
מה הוא הרגע בו אנו כילדים מבינים שהגענו לנקודה בה הכל מתהפך? שמעתה הכל יהיה שונה מכפי שהיה? לפתע מרגישים שאנחנו כצעצעים, צריכים לקחת על עצמנו את תפקיד ה"דואג"? עשרות שנים הינו רגילים להיות תחת השכמיה העוטפת והדואגת של הורינו ופתאום... הכל הסתיים? מעכשיו הכל הפוך? אנו הם אלה שצריכים להיות ערים מעכשיו בלילות עבורם?
הנורמות החברתיות משפיעות על מחשבותינו ועל דרכי פעולה שאנו כילדים בוחרים ברגע שנקודת המפנה של גיל הזהב נוקשת על דלת הורינו.
אבל יותר מכל, אפשר לראות בימינו כי הקשיש של פעם הוא לא הזקן של היום, מה שהיה לפני חצי מאה,כאשר גיל 65-70 נחשב מבוגר, היום זה רק תחילת הדרך.
מישהו טען כבר כי אם היום היו מחשבים את גיל הפנסיה לפי אותם הפרמטרים שחושבו לפני מעל 60 שנה, גיל הפרישה היה 75 - 80, כלומר ברור שהזקנה היום נכפית על אותם עשרות אלפי פנסיונרים חדשים מידיי שנה, אשר מוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה בגיל כה צעיר ומחפשים את עצמם ועיסוקם לאורך שנים הרבות שעוד לפניהם.
בשל עובדות אלה ושינויים חברתיים, כבר לא בושה לקשיש להגיד "את שלי כבר עשיתי , מעכשיו אני דואג לעצמי" , לקח מעל 2000 שנה על מנת שהזקן יבין שלעולם הבא לא לוקחים כלום, אנו חיים בתקופה אחרת, בה כבר מבינים כי צריך לתכנן את הפרישה בצורה הכי מכובדת ונוחה.
לרוב היום, כשנקודת המפנה מגיעה, אנו כבר מוכנים לה, עם הוראות מפורשות מהורינו איך לפעול ואיזו דרך פעולה לנקוט, אם בכלל הם נתנו לנו להיות חלק בתכנון או בקבלת החלטות.
הכלים העומדים לשירות ההורים והילדים כה מגוונים שאפשר לשבת בבית ממוזג ולקבל את כל האינפורמציה על גבי המחשב, החל מייעוץ דיור מוגן, דרך רכישות של מוצרים מתאימים בקניון גיל הזהב ואף לקבל עזרה עד פתח הדלת באופן כמעט מיידי.
אין ספק שהעולם נהיה יותר קל ונגיש לכולם, ואף על פי כן , כנראה אנו לעולם נשאר הילדים שלהם, לא משנה מה הוא מצבם הבריאותי או הנפשי, או מה אנו נצטרך לעשות למענם, תמיד נניח את ראשנו על החזה של ההורה ונרגיש את זרם האהבה שהרגשנו מיום יוולדנו ועד יום...
כותב: מרסלו רויסמן - מנכ"ל ועורך בובה - שירותי גיל הזהב
בובה פורטל גיל הזהב - "הדרך הנוחה לדאוג להורים" מרכז מידע רלוונטי לגיל הזהב ומציע שירותים מגוונים לרווחת גיל הזהב, יעוץ בוטיק לדיור מוגן, התאמת מגורים לקשיש, ציוד ביטחון ובטיחותי, מורים פרטים, הפקת אירועים וסיפורי חיים, ארגון טיולי גיל הזהב, מוביל את מהפכת הנחות והטבות בכל בית העסק בהצגת כרטיס אזרח ותיק
http://www.bobe.co.il
http://www.bobe.co.il
