מחלת הכלבת אחת המחלות האיומות ביותר עוד משחר ההיסטוריה העלולה לפגוע בבני אדם ולגרום למוות מחלה אשר עקב חשיבותה הרבה בבריאות הציבור,הנה המחלה היחידה אשר החוק הישראלי (כמו במדינות רבות אחרות בעולם) מתייחס אליה בחומרה הרבה ביותר וזאת עקב היותה מחלה קטלנית! כלבת היא מחלה נגיפית קטלנית התוקפת את מערכת העצבים, כלבת הנה אחת המחלות האיומות ביותר העלולה לפגוע בכל היונקים בכללם כלבים חתולים,מכרסמים ובני אדם, עוד בשלהי ההיסטוריה ישנם כתובים (מאה 23 לפני הספירה ) על נשיכת אדם ע"י כלב חולה.
הגורם למחלה הוא נגיף המועבר לרוב בנשיכה מבעל חיים נגוע לבעל חיים אחר. מגע עם רוק הוא דרך ההדבקה המשמעותית ביותר, לרוב דרך נשיכה אך ייתכן שגם במעבר דרך מגע רוק עם העין, האף או הפה.
בטבע קיים מאגר של נגיף הכלבת בעיקר בתנים, זאבים, שועלים,חולדות, דביבונים ועטלפים, ובעלי חיים נגועים עלולים לשמש כמעבירי מחלה המעבירים את הנגיף,ובדרך זאת להדביק גם בני אדם הבאים עימם במגע.
נגיף הכלבת הוא נגיף RNA חד-גדילי מקבוצת Rhabdoviriae וצורתו דמויית קליע. הוא לא מגיע למוח דרך מחזור הדם אלא דרך סיבי עצב קרועים,(עקב הנשיכה) על כן הוא קשה יותר לאבחון. לאחר הנשיכה=הדבקה הנגיף מתקדם במעלה מערכת העצבים אל המוח(מע. העצבים המרכזית) כל עוד הוא לא הגיע למוח, בעל החיים נקרא נשא,וניתן עדין בשלב זה לעצור את התפשטות המחלה ותוצאותיה האיומות(מוות) קצב התקדמות הנגיף במערכת העצבים הוא כסנטימטר ליום. קצב התפרצות המחלה תלוי במיקום הנשיכה.ולכן זמן הדגירה של המחלה(מנשיכה עד הופעת סימנים קליניים) עלול להיות ארוך מאוד,חודשים,בהגעתו למוח מתרבה הוירוס ,וכתוצאה מכך גורם לנזק המוחי הבלתי הפיך, ומשם ממשיך הוירוס במסעו לבלוטות הרוק, מרגע שבעל חיים מפריש וירוס ברוקו או סובל מסימנים קליניים של כלבת, יעבור זמן קצר עד מותו -עד עשרה ימים (ולרוב פחות מכך). הנגיף נקשר לתאי המטרה ככל הנראה באמצעות הקולטן לאצטילכולין - הממלא תפקיד מפתח בהעברת אותות מן העצב אל השריר.
בעל חי הסובל מכלבת יראה סימנים משתנים בהתאם לשלב בו הוא נמצא במחלה ובהתאם לרקמות העצביות שנפגעו: סימנים ראשוניים עשויים להיות חום, חולשה, כאבי ראש. בשלב מתקדם יותר יופיעו סימנים כמו הזלת ריר קצפי, שינויי קול, פחד מאור או ממים,(בבני האדם המחלה גורמת לתופעה של פחד ממים ולכן גם מכונה הידרופוביה=פחד ממים) שינוי התנהגות החל מידידותיות יתר ועד תוקפנות קיצונית. הסימנים העצביים עשויים להידרדר להתנהגות פרועה ואפילו הזיות ועוויתות. שני סוגי תגובות מאפיינים את המחלה: סוג אחד הוא תגובה סוערת המאופיינת בריצה בלתי מבוקרת למרחקים ארוכים, תוקפנות רבה, נגיסה בעצמים שונים ואובדן כושר השיפוט. סוג התגובה השני רגיעה המלווה בדיכאון, שיתוק והתנהגות מוזרה.
חשוב לזכור כי "עודף נחמדות" של חיית בר או נוכחות של שועל תן בתוך ישוב מחשידים את בעל החיים בנגיעות בכלבת.
מדינת ישראל הנה מדינה נגועה בכלבת,למרות משטר חיסונים קפדני,וחוק כלבת נוקשה,מדינת ישראל מאז הקמתה מוגדרת ע"י ארגון הבריאות העולמי כמדינה נגועה בכלבת,סיבות רבות לכך אם עקב הגבולות הפרוצים וחוסר שיתוף הפעולה בנושא עם שכיננו, אם למרות חוק הכלבת עדין ישנם לא מעט בעלי כלבים הלא מחסנים,אם עקב ריבוי חיות בר משוטטות ללא פיקוח,כל אלו ועוד מעמידות אותנו במרכז בעיה אשר אנו הם הנפגעים העיקריים.
את הכלבת ניתן לעצור עוד לפני התפרצותה, זאת באמצעות חיסון
חיסון הכלבת!
את החיסון לכלבת פיתח לואי פסטר, אבי המיקרוביולוגיה. בשנת 1880 מצא פסטר כי הגורם למחלה אינו חיידק. הוא החל עורך ניסויים בכלבים נגועים על ידי תרביות מוחלשות של הנגיף. בהתאם לאמצעים של אותם ימים, היה בודק פסטר את השפעת החיסון על ידי ארנבונים חיים שהיה מכניס לכלוב הכלב. באחת הפעמים הבחין כי הכלב בו טיפל מיאן לתקוף את הארנבת כהרגלו. פסטר הסיק מכך כי תרכיב החיסון, אחד מני רבים שהכין, הוא אשר לו נזקק. יעילותו של החיסון הוכחה כאשר בשנת 1885 הובא לביתו של פסטר ילד שננשך בתשעה מקומות בגופו על ידי כלב משוטט. בעוד פסטר מזריק לו את החיסון הניסיוני שלו, נאסף סביב הבית קהל זועם שהמטיר על פסטר נאצות וגידף את ניסוייו, אולם כעבור ימים אחדים ניצלו חייו של הילד.בשנת 1903 זיהה נגרי את גורם המחלה ואף תיאר גופיפים תוך-תאיים אופייניים במוחם של בני אדם ובעלי חיים נגועים. מאז קרויים אלה "גופיפי נגרי", ועד ימינו מהווה נוכחותם בבדיקה שלאחר המוות את שיטת האבחנה לפגיעת הכלבת.חיסון הכלבת שופר במהלך השנים, כי עד לפני כ-20 שנה בברית המועצות. החיסון התבצע בעזרת מספר רב (~20) של זריקות אל תוך בטן החולה. בזמננו, לעומת זאת, החיסון מורכב מחמש זריקות I.M (תוך שריריים) לפי ימים, ביום ה-1, 3 ,7 ,14, וה-21 מיום תחילת הטיפול.
אז מה עושים?
יש להימנע ממגע עם בעלי חיים משוטטים, במיוחד תקפה ההמלצה הזו על מגע עם חיות בר. את חיות המחמד שלנו יש לשמור בבית, לטייל איתם רק תחת השגחה עם רצועה. כל כלב מגיל 3 חודשים חייב בחיסון כלבת שנתי על פי החוק במדינת ישראל.(משנת 1995 חוק שהחליף את פקודת הכלבת עוד מזמן המנדט הבריטי) אי חיסון כלבכם הינו הפרה של החוק וחשוב מכך מהווה סיכון שלכם ושל בני ביתכם (אנשים וחיות).
כן, גם חתולים יכולים להידבק בכלבת ולכן מומלץ מאוד לחסן גם את החתולים שלנו כנגד כלבת. לאחרונה נשקלה אפשרות לחוקק חוק המחייב חיסון חתולים כנגד כלבת.
במידה ואנו רואים חיית בר מסתובבת באזור מיושב או מתקרבת לאנשים, יש לדווח על כך מייד ולהימנע מכל מגע עימה.
מה לעשות במקרה של נשיכה?
לשטוף מייד היטב במים וסבון ולאחר מכן בתמיסה אנטיספטית.(חיטוי),יש לדווח על כל ארוע נשיכה בין בעל חיים לאדם ,ולכן יש להגיע ללא כל דיחוי לרופא המשפחה או חדר המיון. מומלץ מאוד לזהות את בעל החיים הנושך, במידה וננשכתם על ידי כלב, הוא יועבר להסגר של 10 ימים כדי לוודא שאינו נגוע בכלבת ולאחר מכן יוחזר לבעליו (עפ"י חוק הכלבת). אם ננשכתם על ידי חיית בר, יש לקרוא לרשויות המתאימות.,משרד החקלאות, חיית בר שנשכה, תומת (כן אין ברירה וזאת ע"מ לשלול מצב של מחלה)ותועבר למכון הפתולוגי בבית דגן לצורך נתיחה לשלילת כלבת. במקרים מסויימים, הנשוך יחוסן נגד כלבת כדי למנוע את הסיכוי להידבק במחלה וזאת עקב אי המצאות הנושך או קבלת תשובה חיובית מהמעבדה.
אז ע"מ להסיר דאגה מלבנו ולמען בריאותנו,כפי שאני אומר תמיד מניעה מונעת סבל, יש לחסן את ידידנו על 4 ,פעם בשנה כפי שהחוק דורש,ולהימנע ממגע עם חיות בר.
