התנהלותה של משטרת ישראל בשנים האחרונות מעוררת תהיות האם היא מספקת באמת את "הסחורה" קרי, מעניקה לציבור האזרחים את הביטחון האישי. דומה שתחושתית כל אזרח יענה באופן מיידי שלא.אך ההתנהלות כפי שתוצג בהמשך, מחדדת את הבעיה לרמה כזו, שספק אם המשטרה תוכל לספק את הסחורה איי פעם בדרך התנהלותה הנוכחית. מזה שנים מודדת משטרת ישראל את פעילותה בדיווח סטטיסטי המחושב שנה אל מול קודמתה. כל מפקד בכל רמה נמדד בביצועיו אל מול השנה הקודמת כאשר החלוקה היא בין המחלקות השונות (סיור, תנועה, חקירות וכו') וכן בסיכום כולל של כלל התחנה, כלל המרחב ועד רמה כוללת של כל מחוז ומחוז. עם הזמן אף השתכללה השיטה והיום באמצעות תוכנות מחשב יכול כל מפקד לבדוק את "ביצועי" היחידה שלו מידי יום ביומו ובהשוואה ליחידות אחרות. גם כאשר מחליטים על קידומו של קצין נבדקת "התפוקה" שלו והדבר מהווה שיקול בעל חשיבות רבה בקידום הקצין. למעשה מדובר בהקמתה של "דת" ארגונית שאליה נושאים כל הדרגים את עיניהם וממנה הם אף שואבים את כוחם.לכאורה מדובר בכלי ניהולי מהמדרגה הראשונה. מפקד יכול לקבל בלחיצת כפתור בכל זמן נתון את תמונת המצב של הקצינים הכפופים לו, לראות באיזה נושאים הם "חלשים" מול ביצועי השנה הקודמת, בכדי למקד אותם לפעילות נמרצת בתחומים אלו. לו היינו מדברים על מפעל יצרני ולא בגוף הקובע גורלות של אנשים, הרי שהתיאור הנ"ל היה מתקבל ואף ברור כאשר מדובר בגוף כלכלי יצרני, אולם החוק מאפשר לשוטרים עוצמה אדירה בחברה דמוקרטית עד כדי שלילת חירותו של האזרח ובמשקפיים האלו אנו נדרשים לבחון את התנהלות המשטרה. היום הלחץ שמופעל על השוטרים והקצינים הזוטרים "לספק את הסחורה" הוא בלתי אנושי ובלתי מוסרי ומוביל אותם לקבל החלטות מעיין שיפוטיות כגון מעצר, שלילת רישיון באופן מנהלי וכד' וההחלטות שמתקבלות משפעות מאוד מהרצון להביא "תפוקה". דוגמא לכך ניתן לראות בעובדה שבתקופה האחרונה נפסלים נהגים בעקבות עבירות תעבורה כאשר נהגים אלו בעבר לא היו כלל בסכנה של פסילה מנהלית, כמו נהגת מבוגרת שנוהגת שנים רבות ללא עבר תעבורתי מכביד ובמהירות שעולה אך במעט על המהירות המביא לקנס מסוג ברירת משפט שאינו מחייב פסילה כלל. דבר זה קורה משום שלצורך עמידה בהגדלת היעדים הסטטיסטים משנה לשנה ללא תוספת כ"א משמעותית אין ברירה אלא להוריד את הרף ולהוסיף אנשים שבעבר לא היו עומדים בקריטריונים של פסילה מנהלית של הרישיון. קצינים אלו (לא כולם) אשר מניעים זרים מניעים אותם ורק בודדים מהם נאמנים לרוח המחוקק ופסיקות בית המשפט ומצליחים לעמוד בפרץ הדורש מהם להעלות מידיי שנה את תפוקותיהם, אך בדרך כלל קידומם יתעכב ביחס לקצינים שהעלו את תפוקותיהם. ראוי גם לבחון מחדש את בסיס האמון בעבודת המשטרה שמונעת כיום ע"י תוכנות סטטיסטיות בכדי להפגין ביצועים, השוטר צריך להיות מונע רק מכוח החוק ופרשנותו של החוק ע"י ביתי המשפט.גם הקרדיט שנותנים בתי המשפט לעדות השוטרים נובע משני פרמטרים עיקריים הראשון כי הוא מיומן בעבודתו (עבר הכשרות מתאימות צבר ניסיון וכד') ושהוא חף מכל אינטרס קרי, מעניין אותו רק אכיפת החוק ואין לו שום אינטרס אישי נגד האזרח נשוא פעולתו של השוטר. לצערי כאשר קצין של יחידת משטרה נמדד בפרמטרים ביצועיים שנה אל קודמתה מתווסף ל"משוואת האמון" אינטרס חד וברור המטיל עננה קודרת על עבודתו של השוטר ובהכרח גם על מידת האמון שבית המשפט נדרש להעניק לעבודתו של השוטר. שוו בנפשכם כי שופט היה נמדד בכמות ההרשעות שנה אל מול השנה שקדמה לה, האם לא הייתה קמה זעקה על עיוות הדין ועל דרך ההתנהלות הזו שהיא מעקרת מתוכה כל אלמנטים של כללי הצדק הטבעי, עבודת השוטר היא זו שמזינה את בית המשפט וברור כי הא והא תליה,כך שמוטב כבר עכשיו להזדעק אל מול פיקוד המשטרה ולומר בטלו את השיטה הנוכחית היא הרסה כל חלקה טובה ומשחיתה את עבודתם של קציני ושוטרי השטח מידיי יום.משטרה אמיתית צריכה להימדד בתחושת הביטחון האישי של האזרח ובמידת האמון שהציבור רוחש לה, לצערי למרות הנתונים "הסטטיסטים" של ירידה בפשיעה עדיין האזרח אינו מרגיש בטוח וגם מידת האמון במשטרה בירידה מתמדת - עשו עם זה משהו ובהקדם.
