.צעידה נאה היא ביום שבת בבוקר.
שקט.אויר קריר.אין כלי רכב נוסעים.החניות מלאות .
מידי פעם רואה אדם צועד כמוני. מחליפים ברכת בוקר טוב לאותם צועדים בהם נתקלים מידי בוקר.
צועד לי להנאתי.צועד במרץ רב.
חושב ומהרהר עליה, עלי, על שנינו, על המשפחה, העבודה, על העתיד.
מודה למזלי הטוב.
מודה לאלוהים על שהשכיל להפגיש בינינו.בין סימה לביני.
מודה יותר מהכול לאקראיות שבחיים.לשבירות של הזמן.להחלטות משתנות וקבועות.
מבין עד כמה היה נמוך הסיכוי שניפגש בכלל.
היא ,סימתי, התכוונה לעזוב את האתר. אני,הפסקתי לגלוש בתוכו.היא מפתח תקוה.אני מרחובות.
כותב מקוטע וקצר בניגוד למנהגי בכתיבה.
חש בטוח לכתוב גם כך, יודע שהיא תבין זאת.
כל שעשינו כדי להיפגש היה כל כך לא מתוכנן.כל כך ספונטני.החלטה של רגע.של דחף.של מעין ציווי נפשי.
גם קביעת מקום המפגש הייתה מטומטמת באופן נעים.הכרתי רק מקום אחד בפתח תקוה ולשם כיוונו את המפגש.לא ידעתי וכך גם סימתי שכל האזור לכיוון הזה רצוף בעבודות כביש והרכבת הקלה.
לא ידעתי שיש שלוש כניסות למקום הזה.
לא ידעתי מה מצפה לי.גם היא לא ידעה.
ממרחק של שלוש מאות מטר.(שלוש כניסות- בטוח שלא נהיה באותה כניסה.למה? ככה! כי כך נקבע באופן אקראי.סיכוי של אחד לשלוש).
ממרחק זה החל לבי לפעום בחוזקה.התרגשתי כשראיתי את דמותה
.
מתרגש עד היום.
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
