ד"ר בדיע אלקשאעלה
פסיכולוג /רהט.
הקדמת החוקר :
מאז ומתמיד היוותה החברה הבדווית מוקד להתעניינות חוקרים וסופרים. מי שהתוודע לחברה הבדווית, הוקסם ממנה .לא ייפלא אפוא אם גם כיום חוקרים וסופרים רואים בחברה הבדווית מעבדה אנושית הראויה לתיאור ולמחקר(יוסף ומושה 2000).
נורמות וערכים עתיקי-יומין ממשיכים להתקיים בחברה הבדווית , אף על פי שהבדווים עוברים תהליכי שינוי מרחיקי-לכת בכל תחומי - החיים , כשהמודרניזציה על יסודותיה העיקריים- הטכנולוגיה והעיר - הם חלק מאורח-חייהם העכשווי. למרות כוחם של גורמים אלה, הזהות הבדווית אינה מיטשטשת , והיא מתקיימת לצד המודרניזציה, שעמה הם זורמים תוך שילוב מורשתם במערכות החיים של ראשית המאה ה-21 (יוסף ומושה 2000).
המשפחה הבדווית בנגב , היא משפחה פשוטה וצנועה , חייה על רקע סוציו-אקונומי קשה . בדרך כלל המשפחה מורכבת מאב ואם וסבא וסבתא , ובהרבה מקרים אישה שנייה ושלישית ורביעית , וכמות גדולה של ילדים . הסביבה שחייה בה המשפחה , היא סביבה דלה מאוד שאינה מספקת הרבה מהצרכים הבסיסיים והיום יומיים שזקוק להם האדם .
אישיות הבדוי , היא אישיות צנועה ומקבלת את האחרים ונוטה שיקבלו אותה . הכבוד אצל הבדוי חשוב מאוד. בחברה הבדווית יש אומנם השפעה למצבו החומרי של האדם , אך הסטאטוס החברתי נקבע על-ידי הייחוס של הפרט, שמרכיביו הם הכבוד והגאווה (יוסף,מושה 2000).
הבדוי מאמין תמיד בכוח ובשליטה , הכוח מביא כבוד , זה משתקף בתפקיד הגבר הבדוי במשפחה - הוא הראש של המשפחה , הוא האחראי הראשון והאחרון במשפחה . ישנם גורמים שמשפיעים על תליך הסוציאליזציה של הילד הבדוי כמו : מספר הילדים הגדול במשפחה , העוני, המודרניזציה וקשיים בשילוב המשפחה הבדווית במערכות החיים של ראשית המאה ה-21 והפער המשמעותי בין אורח החיים של הבדווים לבין המודרניזציה שהוא מאוד מובהק , המדבר ומזג האוויר היבש והחם , חוסר המים והחשמל במקומות מסוימים בחברה , מיריבות בתוך המשפחות , ובין החמולות , אמונת המשפחה הבדווית בדרווישים ,וכמובן נקמת הדם .
תחום הפסיכולוגיה במערכת החינוך במגזר הבדוי הינו מהמופקרים והמוזנחים במגזר , לכן מחקר זה יהווה מעין פריצת דרך , התפתחות ועידוד לחוקרים אחרים בעתיד .
המחקר :
הקדמה המחקר :
תהליך השיקום הסוציאלי והרפואי לילדים עם עיכוב בהתפתחות מנטאלית , הוא תהליך רב צדדי ומורכב . הצלחתו של תהליך זה , כרוכה בלמידת ההערכה העצמית אצל אותו ילדים .
ההערכה העצמית היא גורם בעל משמעות חשובה בהתפתחות האישיות ( אנאניב 1980 , פרוזדינה 2001 , קון 1979 ,סטולין 1985 , סאקאלובה 1981, שיסניקובה 1977 , ואחרים). חלק גדול מהמחקרים מעיד על קשר בין הבעיות הפסיכולוגיות אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים , לבין הסביבה שהם חיים בה. זה יכול להוביל להערכה עצמית לקויה . מחקרים קליניים שנעכרו בנושא התנהגות הילדים מעוכבי ההתפתחות המנטאלית מצביעים על הפרעה בהתפתחות האישיות , שקשורה בגורמים ביולוגים וסוציולוגים ( ויגותסקי 1960,לובובסקי 1981,ליבידינסקי1985,ביוזניר1982,רובינשטיין 1970,סוכארובא 1974).
פרופ' אנאניב (1980) , מייסד הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סנט פטרבורג , מציין שמובן ההערה העצמית הוא מובן מורכב ומסובך , ונחשב ככלי שמסייע לילד לווסת את התנהגותו . חוקרים קליניים והתפתחותיים אחרים מחלקים את ההערכה העצמית לשלושה מרכיבים : המרכיב הקוגניטיבי, הקומוניקאטיבי , וההתנהגותי . תוצאות המחקר מצביעות על תפקיד ההורות וסגנוני החינוך המשפחתי בעיצוב ופיתוח ההערכה העצמית אצל ילדים (ליבקינה 1976,סאפינה 2003,סאבינקה 1972 , אלקונין 1971 איריקסון 1971).
בספרות הקלינית , נמצא שההערכה העצמית של ילדים בעלי צרכים מיוחדים , אינה אדיקבאטית בהשוואה עם ילדים נורמאלים ( דיי גרייף וויגותסקי 1983, רובינשטיין 1979 , ליונארדי 1993 , בריכאג'אן 1984 ).
הסוציאליזציה היא תהליך שנבנה מגורמים איתנו פסיכולוגיים , תרבות , דת , מורשת , ומנהגים . היחס בין ההערכה העצמית לבין סגנוני ההורות , נחקר רבות , המחקרים מדגישים על משמעות היחס הזה והאופן שבו מבינים ההורים את הילד . הורים שיש להם קשיים חמורים בתפקוד ההורי , מתוארים מבחינה קלינית לעיתים קרובות כחסרי אמפתיה כלפי ילדיהם (בארגא 1985, סטולין 1983, הופמאן 1982 ).
- מחקרים פסיכולוגים בנושא ההערכה העצמית .
נושא ההערכה העצמית אצל ילדים , העיר תשומת לבם של הרבה פסיכולוגים וחוקרים ( אנאניב 1980 , באליתסקאז 1989 ,פיודותובה 1985,גיבינרייתר 1981, סאקאלובה 1981 ,סטולין 1985 , שיסניקובה 1977 , ואחרים). גיימס (1922) אחד החוקרים בתחום הפסיכולוגיה , התעניין מאוד בנושא ההערכה העצמית והשפעתה על חיי האדם . בילובירקינה (2001) מציינת שלהערכה העצמית השפעה מאוד רצינית על התנהגות הילדים . חוקרים אחרים כתבו על התרבות והמנהגים ועל הגורמים האיתנים ומידת השפעתם על התפתחות האישיות של הילד (קול 1977,קובירסמית ובירנס 1986). רוג'רס- התבסס על נטיית האדם הטבעית לנוע אל עבר מימוש עצמי - הנטייה למימוש. לא תמיד אנו תופסים אילו מעשים מובילים להתפתחות ואילו לא, אך מרגע שהכיוון ברור, אנו בוחרים להתפתח. כל שאר הצרכים שלנו כפופים לצורך המימוש. לפיכך, הפרט הוא המוכשר ביותר להגדיר מהו כיוון השינוי הרצוי לו. תפקיד המטפל הוא לא לנתח את ההיסטוריה של המטופל, אלא להוות אוזן קשבת לבעיותיו.
העצמי (self) - כל הרעיונות והתפיסות המאפיינות אותי. התפיסה העצמית לאו דווקא משקפת מציאות. אנשים פועלים בצורה התואמת את תפיסת העצמי שלהם. ניסיונות ורגשות לא עקביים, עלולים להידחות מהמודעות, אולם לא בהכרח תתבצע הדחקה (כפי שמחייב פרויד).ככל שאדם דוחק יותר נושאים מתודעתו, כך גדל הפער בין העצמי למציאות וגדלים הסיכויים לבעיות ההסתגלות. פער גדול מדי יכול למוטט את מנגנוני ההגנה ולהביא לחרדה או להפרעה רגשית. אדם ללא בעיות הסתגלות, הוא בעל תפיסת עצמי עקבית עם מחשבותיו ואינה נוקשה ומשתנה בהתאם להטמעת רעיונות חדשים.
עצמי אידיאלי- מי שהיינו רוצים להיות. ככל שזה קרוב לעצמי האמיתי, האדם מוגשם ומאושר יותר. פער גדול ביניהם יכול להביא לחוסר סיפוק ודיכאון.
התייחסות חיובית בלתי מותנית- רוג'רס האמין כי ניתן לצמצם חוסרי עקביות הנ"ל (בין המציאות לעצמי אמיתי ובין עצמי אמיתי לאידיאלי), ע"י התייחסות חיובית של הורים כלפי ילדיהם, למשל, גם כשהתנהגויותיהם, הרגשות וההשקפות אינם אידיאליים. אם ההתייחסות החיובית היא מותנית, תפיסת העצמי של הילד עלולה להתעוות. [ילד המכה את אחיו הקטן, יכול לחוש אשמה אם יכעסו עליו, או דחייה מהוריו. אם יוסברו לו הסיבות בדרך המובנת לו, ללא אסור להכות, הילד יהיה יותר שלם עם רגשותיו התוקפניים ויבין למה הם אסורים].
מידת היחס בין עצמי לעצמי אידיאלי- רוג'רס השתמש בקלפי Q (פרק12) כדי לבחון תפיסת עצמי. הנבדקים מיינו את הקלפים המתארים אותם ואח"כ את אלו המתארים את מי שהיו רוצים להיות.מתאם שלילי/נמוך מייצג סתירה וערך וביטחו עצמיים נמוכים. לאורך הטיפול, הצליח רוג'רס לצמצם את הפערים - או ע"י שינוי העצמי האידיאלי או ע"י שינוי העצמי האמיתי.
- ההערה העצמית ?" תיאוריית האני בגיל בית הספר" .
תיאוריית האני היא תיאוריה שמתייחסת לנושא התפתחות הדימוי העצמי אצל ילדים בגיל בית הספר. מתואר שהדימוי העצמי בגיל בית הספר תלוי במידת הצלחת הילדים בלימודים (אנאניב 1983, בוג'וביתש 1969,באלון 2001,ויגותסקי 1983, מוכין 2004,רובינשטיין 1979, ואחרים ).רמת הדימוי העצמי משפיעה על תהליך הלמידה אצל הילדים (בריכאג'אן 1984, סאפינה 2003 ).
- גישות לחקר הורות וסגנוני חינוך משפחתי .
חלק גדול מהמחקר על הורות וסגנוני החינוך המשפחתי בדקו את הקשר בין העמדות של ההורים ,לבין התנהגות הילדים והערכתם לעצמם ( זאכארוב 1981, ליתשקו 1986, אידמיליר 2000, יוסתיצקי 1992, מאמיתשוק 1995, הופמאן 1992 ואחרים) . לעמדות ההורים ולשיטות החינוך המשפחתי תפקיד משמעותי בסיפוק צרכי הילד , ולתהליך הסוציאליזציה והתפתחות האישיות (ברודישקינה ו באבקינה , נישירית 1978, תישינקו 1979,ואלינתינאס 1989) . הקשרים המשפחתיים מחולקים לשלושה סוגים : קשר קוגניטיבי, קשר רגשי , קשר התנהגותי . הוכח שלקשר הרגשי ישנו תפקיד חשוב ביחס הורה ילד ( בודאליב 1977, סטולין 1983 ). בספרות הפסיכולוגית הודגש על הקשר בין סגנוני הורות והיחסים בתוך המשפחה לבין עיצוב אישיות הילד ( Adler 2002, All port 1998, Stagner 1985 , בארגא 1985 , לאנגמיור 1984, מאתישיק 1992, שיפירה ו ביללה 1994, קלימוב1969 מירלין 1986 , גאברילובה 1988).
- הגורמים האתניים והתרבותיים היו נושא מחקרים רבים בתחום מדעי הרוח והחברה , הפסיכולוגיה , הסוציולוגיה (Mead 1953, Beer and Duijker 1960, Lexinson 1986,Kauckohn 1951, Herskovits 1967 , קיימביל 1977, ברייס ויליימס 1977, ליב סטראוס 1980 , וחיד סולימאן 1997, והיב 1996, אלמיגרשי 2000, דוגארובה 1987 ואחרים ).
הפסיכולוגיה הרוסית התעניינה באיתנו פסיכולוגיה משנות השישים , וחוקרים רבים חקרו את מידת ההשפעה של הגורמים האתניים על התנהגות הילד והתפתחותו ( בארונאייב 1969, בלאתונוב 1990, בותשיבות 1993, סתאפינינקו 1999, ויגותסקי 1960 ). מחקרים השוואתיים מוכיחים שלגורמים האתניים ישנה השפעה על התפתחות האישיות אצל ילדים ( קון 1987, בירשתאם 1988, זהראן 1988 ואחרים ).
- נושא ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים עניין חוקרים ופסיכולוגים ופידאגוגיים רבים מסביב לעולם ( דיגרייף ויגותסקי 1983,ליונארדי 1993,רובינשטיין 1970,בריכאג'אן 1984,תרשיכינה 1997 ואחרים ). ויגותסקי (1983) מדגיש על המשמעות של הגבהת הדימוי העצמי אצל ילדים מפגרים , בזאת שהוא אומר , שהגבהת הדימוי העצמי אצל ילדים אלה, הוא סימן להערכה נמוכה מצד החברה והסביבה שחיים בה הילדים.
רובינשטיין (1979) מצביעה על דמוי עצמי לא אדיקבאתי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים , על רקע תסכולים וכישלונות בחיי היום יום שלהם . חוסר הבשלות באישיות הילדים לקויי הלמידה משפיע שלילית על הערכתם לעצמם (בריכאג'אן 1984, מאמיתשוק 1997, תרשיכינה 1997, ליונארדי 1993).
תמצית המחקר :
מטרת המחקר :
מטרת המחקר הינה השוואתית . השפעת סגנוני ההורות ושיטות החינוך המשפחתי על ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים ובעלי צרכים מיוחדים בשתי קבוצות מתרבויות שונות .
מטלת המחקר :
1. ניתוח ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים וילדים עם פיגור שכלי קל , בשתי הקבוצות .
2. ניתוח ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים וילדים עם לקות למידה, בשתי הקבוצות .
3. ניתוח היחס ההורי וסגנוני ההורות והחינוך המשפחתי , לילדים נורמאלים וילדים בעלי צרכים מיוחדים .
4. ניתוח השפעת היחס ההורי וסגנוני ההורות והחינוך המשפחתי על עיצוב ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים וילדים בעלי צרכים מיוחדים בשתי הקבוצות .
5. ניתוח הקשר בין היחס ההורי וסגנוני ההורות והחינוך המשפחתי לבין ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים .
6. פיתוח המלצות בטיפול הפסיכולוגי , על מנת לפתח הערכה עצמית אדיקבאטית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
יעד המחקר :
תלמידים מגיל (8-11) בעלי צרכים מיוחדים , פיגור קל ולקות למידה , שלומדים במסגרות החינוך המיוחד במגזר הבדוי בעיר רהט בישראל ובעיר סנט פטרבורג ברוסיה . בנוסף לילדים נורמאליים שלומדים בבתי ספר רגילים .
נושא המחקר :
תכונות הדימוי העצמי , הן מבחינת רמה והן מבחינת מבנה . היחס ההורי, סגנוני הורות , סוגי החינוך המשפחתי לילדים נורמאליים וילדים בעלי צרכים מיוחדים בשתי הקבוצות השונות בתרבותם ( משפחות מהמגזר הבדוי ומשפחות מרוסיה) .
הנחות המחקר :
- אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים קיימת הפרעה במרכיבי ההערכה העצמית , הן מבחינת רמה והן מבחינת מבנה , בהשוואה עם ילדים נורמאליים .
- ההורים של הילדים בשתי הקבוצות השונות בתרבותם ( מהמגזר הבדוי ומרוסיה ) מעריכים באופן שונה את המאפיינים האינטלקטואליים והקומיניקאטיבים והאימוציונאלים אצל הילדים הנורמאליים והילדים בעלי הצרכים המיוחדים .
- היחס ההורי וסגנוני החינוך המשפחתי משפיעים השפעה משמעותית על בניית ההערכה העצמית אצל ילדים בכלל, ואצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים במיוחד , ולגורמים האיתנופסיכולוגיים ישנה השפעה גדולה על תהליך זה, שיכולים להגדיר את ההערכה העצמית מבחינת רמת ואיכות .
ניתוח תוצאות המחקר :
- תוצאות המחקר מראות שילדים נורמאליים בשתי הקבוצות , מעריכים את עצמם במידה תואמת , מבחינה קוגניטיבית,רגשית , וקומוניקטיבית . הילדים הנורמאליים שחיים ברוסיה נוטים להעריך את עצמם באופן גבוה יותר מילדים שחיים במגזר הבדוי בישראל. נמצא ש 40% מהילדים הרוסים מעריכים את עצמם באופן גבוה מאוד ו 30% באופן גבוה , לעומת זאת 25% מהילדים הבדוים מעריכים את עצמם באופן גבוה מאוד ו 20% באופן גבוה .
- נמצא שהילדים לקויי הלמידה נוטים להגביה את הערכתם בעצמם בשתי הקבוצות . זה מעיד על דמוי עצמי לא אדיקותי שיכול לרמז על הערכה נמוכה מצד החברה והסביבה (ויגותסקי, 1983 ) .
- הילדים לקויי הלמידה שחיים ברוסיה נוטים להעריך את היכולות שלהם גבוה יותר מאשר ילדים לקויי למידה שחיים במגזר הבדוי בישראל . נמצא ש 60% מהילדים הרוסים לקויי הלמידה מעריכים עצמם באופן גבוה מאוד ו 30% באופן גבוה , לעומת ילדים בדוים 40% שמעריכים עצמם גבוה מאוד ו 30% באופן גבוה.
- ילדים עם פיגור שכלי קל , בשתי הקבוצות מעריכים את עצמם באופן גבוה ביותר , בהשוואה עם לקויי למידה ונורמאליים , דמוי עצמי לא תואם , שיכול לסמן על הערכה נמוכה מצד החברה (ויגותסקי) . נמצא ש 80% מהילדים הרוסים שסובלים מפיגור קל מעריכים עצמם באופן גבוה מאוד ו 15% באופן גבוה , ילדים בדוים 40 % מהם מעריכים עצמם באופן גבוה מאוד ו30% באופן גבוה .
- לסיכום , נמצא שהדימוי העצמי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים לא אדיקותי (גבוה מאוד) , הן בקבוצה הבדווית והן בקבוצה הרוסית .לדברי ויגותסקי זה יכול להצביע על קומפינזאציה אצל ילדים אלה שמרגישים שהסביבה פחות מעריכה אותם .
- אחוז הילדים בעלי הצרכים המיוחדים שמעריכים את עצמם באופן גבוה מאוד , שזה דמוי עצמי לא אדיקותי , נצמא יותר גבוה מאחוז הילדים הנורמלים.
- בקבוצת הילדים הרוסים רואים ש 80% מהילדים בגיל 8-10 העריכו את עצמם באופון לא אדיקותי , ו 50% בגיל 10-11 . בקבוצת הילדים הבדוים רואים ש 60% מהילדים בגיל 8-9 העריכו את עצמם באופון לא אדיקותי , ו 50% בגיל 9-10 , ו 40% בגיל 10-11.
- ההורים הרוסים מעריכים טוב את בניהם הנורמאליים בצדדים הבאים: הצד השכלי , הצד החברתי , והצד האופייני . שזה לא נראה במשפחות בדויות .
- ההורים בחברה הבדווית נוטים להעריך את הילדים שלהם בעלי הצרכים המיוחדים באופן נמוך, לעומת החברה הרוסית שמעריכה את הילדים בעלי הצרכים המיוחדים באופן יותר גבוה . הם פחות מעריכים את היכולת הקוגניטיבית והקומוניקטיבית אצל ילדיהם , במיוחד במשפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
- ההורים במגזר הבדוי נוטים להעריך את הצד החיצוני והאושר יותר גבוה משאר צדדי הדמוי העצמי . לעומת זאת הם רואים את הצד השכלי והחברתי באופן שלילי .
- התעלמות המשפחה הבדווית מצרכי הילד , משפיעה שלילית על התפתחות הדימוי העצמי.
- החברה הבדווית יותר נוטה לתסכל את הילדים בעלי הצרכים המיוחדים ,לעומת החברה הרוסית , שזה מנמיך ההערכה העצמית .
- מראיונות עם משפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים , במיוחד ילדים מפגרים , נמצא שיש נטייה בחברה הבדווית לתפוס את הילד בעל הצרכים המיוחדים כמיותר , ורק בגלל אמונתם בדת ובאלוהים, הם מתחייבים להתמודד איתו ולטפל בו , התפיסה באה על רקע אמונה שזה מבחן מאלוהים שחייבים להתמודד איתו ולהצליח בו . גם כן הילד בעל הצרכים המיוחדים נתפס כסטיגמה , אשר עלולה להשפיע לרעה על המשפחה ועל מעמדה בתוך המשפחה הגדולה ( החמולה) ובין יתר המשפחות. זה לא נראה בחברה הרוסית.
- המחקר מראה שהצד השכלי בהערכה העצמית , הוא צד משמעותי לילדים נורמאליים בשתי הקבוצות ויש קשר חיובי עם הצד הבריאותי וההערכה העצמית בכלל . לעומת זאת הצד הבריאותי והצד החיצוני משמעותי לילדים בעלי צרכים מיוחדים .
- הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במגזר הבדוי מגיבים רק לאספקטים החיוביים בהערכה העצמית.
- לפי מבחן " איידמיליר " , במשפחות בדויות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בלטו סגנוני חינוך כמו : מינימום עונשים , הילד הוא מרכז העניינים , פחות איסורים , חשיבות הקשר עם הילד , חוסר ביטחון הורי . לעומת זאת במשפחות לילדים נורמליים בלטו סגנוני חינוך כמו : הילד לא נמצא במרכז העניינים , הרבה דרישות מהילד , עונשים , חוסר בסיפוק הצרכים .
- לפי מבחן " איידמיליר " , במשפחות רוסיות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בלטו סגנוני חינוך כמו : הילד במרכז העניינים , סיפוק צרכים , מינימום עונשים , פחד מאובדן הילד . במשפחות לילדים נורמלים בלט : סיפוק צרכים, מינימום עונשים , פחות איסורים , פחות דרישות, הילד במרכז העניינים, חוסר ביטחון הורי .
מסקנות המחקר :
1. נמצאה הפרעה במרכיבי ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים , הן מבחינת רמה והן מבחינת מבנה , בהשוואה עם ילדים נורמאליים .
2. בקבוצת הילדים הנורמניים נמצא שכל שהילדים גדלים בגיל , הם מפתחים תנדינציה להנמכה בהערכה העצמית , בכל מרכיביה , הקוגניטיבי , הרגשי והקומוניקטיבי .
3. ההורים בחברה הבדווית מעריכים את הצד האינטלקטואלי והקומוניקאטיבי בילדים שלהם פחות טוב מהורים רוסים , במיוחד ילדים בעלי צרכים מיוחדים .
4. הורים במשפחות רוסיות מעריכים טוב את הצדדים הרגשיים ומוטיבאציונים הן לילדים נורמאליים והן לילדים בעלי צרכים מיוחדים , שזה לא נראה במגזר הבדוי .
5. במשפחות הבדויות קיימת הגישה הסמכותית הכוחנית . נמצאו כמויות של איסורים , עונשים הן כלפי ילדים נורמאליים והן כלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים .
6. בחברה
פסיכולוג /רהט.
הקדמת החוקר :
מאז ומתמיד היוותה החברה הבדווית מוקד להתעניינות חוקרים וסופרים. מי שהתוודע לחברה הבדווית, הוקסם ממנה .לא ייפלא אפוא אם גם כיום חוקרים וסופרים רואים בחברה הבדווית מעבדה אנושית הראויה לתיאור ולמחקר(יוסף ומושה 2000).
נורמות וערכים עתיקי-יומין ממשיכים להתקיים בחברה הבדווית , אף על פי שהבדווים עוברים תהליכי שינוי מרחיקי-לכת בכל תחומי - החיים , כשהמודרניזציה על יסודותיה העיקריים- הטכנולוגיה והעיר - הם חלק מאורח-חייהם העכשווי. למרות כוחם של גורמים אלה, הזהות הבדווית אינה מיטשטשת , והיא מתקיימת לצד המודרניזציה, שעמה הם זורמים תוך שילוב מורשתם במערכות החיים של ראשית המאה ה-21 (יוסף ומושה 2000).
המשפחה הבדווית בנגב , היא משפחה פשוטה וצנועה , חייה על רקע סוציו-אקונומי קשה . בדרך כלל המשפחה מורכבת מאב ואם וסבא וסבתא , ובהרבה מקרים אישה שנייה ושלישית ורביעית , וכמות גדולה של ילדים . הסביבה שחייה בה המשפחה , היא סביבה דלה מאוד שאינה מספקת הרבה מהצרכים הבסיסיים והיום יומיים שזקוק להם האדם .
אישיות הבדוי , היא אישיות צנועה ומקבלת את האחרים ונוטה שיקבלו אותה . הכבוד אצל הבדוי חשוב מאוד. בחברה הבדווית יש אומנם השפעה למצבו החומרי של האדם , אך הסטאטוס החברתי נקבע על-ידי הייחוס של הפרט, שמרכיביו הם הכבוד והגאווה (יוסף,מושה 2000).
הבדוי מאמין תמיד בכוח ובשליטה , הכוח מביא כבוד , זה משתקף בתפקיד הגבר הבדוי במשפחה - הוא הראש של המשפחה , הוא האחראי הראשון והאחרון במשפחה . ישנם גורמים שמשפיעים על תליך הסוציאליזציה של הילד הבדוי כמו : מספר הילדים הגדול במשפחה , העוני, המודרניזציה וקשיים בשילוב המשפחה הבדווית במערכות החיים של ראשית המאה ה-21 והפער המשמעותי בין אורח החיים של הבדווים לבין המודרניזציה שהוא מאוד מובהק , המדבר ומזג האוויר היבש והחם , חוסר המים והחשמל במקומות מסוימים בחברה , מיריבות בתוך המשפחות , ובין החמולות , אמונת המשפחה הבדווית בדרווישים ,וכמובן נקמת הדם .
תחום הפסיכולוגיה במערכת החינוך במגזר הבדוי הינו מהמופקרים והמוזנחים במגזר , לכן מחקר זה יהווה מעין פריצת דרך , התפתחות ועידוד לחוקרים אחרים בעתיד .
המחקר :
הקדמה המחקר :
תהליך השיקום הסוציאלי והרפואי לילדים עם עיכוב בהתפתחות מנטאלית , הוא תהליך רב צדדי ומורכב . הצלחתו של תהליך זה , כרוכה בלמידת ההערכה העצמית אצל אותו ילדים .
ההערכה העצמית היא גורם בעל משמעות חשובה בהתפתחות האישיות ( אנאניב 1980 , פרוזדינה 2001 , קון 1979 ,סטולין 1985 , סאקאלובה 1981, שיסניקובה 1977 , ואחרים). חלק גדול מהמחקרים מעיד על קשר בין הבעיות הפסיכולוגיות אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים , לבין הסביבה שהם חיים בה. זה יכול להוביל להערכה עצמית לקויה . מחקרים קליניים שנעכרו בנושא התנהגות הילדים מעוכבי ההתפתחות המנטאלית מצביעים על הפרעה בהתפתחות האישיות , שקשורה בגורמים ביולוגים וסוציולוגים ( ויגותסקי 1960,לובובסקי 1981,ליבידינסקי1985,ביוזניר1982,רובינשטיין 1970,סוכארובא 1974).
פרופ' אנאניב (1980) , מייסד הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סנט פטרבורג , מציין שמובן ההערה העצמית הוא מובן מורכב ומסובך , ונחשב ככלי שמסייע לילד לווסת את התנהגותו . חוקרים קליניים והתפתחותיים אחרים מחלקים את ההערכה העצמית לשלושה מרכיבים : המרכיב הקוגניטיבי, הקומוניקאטיבי , וההתנהגותי . תוצאות המחקר מצביעות על תפקיד ההורות וסגנוני החינוך המשפחתי בעיצוב ופיתוח ההערכה העצמית אצל ילדים (ליבקינה 1976,סאפינה 2003,סאבינקה 1972 , אלקונין 1971 איריקסון 1971).
בספרות הקלינית , נמצא שההערכה העצמית של ילדים בעלי צרכים מיוחדים , אינה אדיקבאטית בהשוואה עם ילדים נורמאלים ( דיי גרייף וויגותסקי 1983, רובינשטיין 1979 , ליונארדי 1993 , בריכאג'אן 1984 ).
הסוציאליזציה היא תהליך שנבנה מגורמים איתנו פסיכולוגיים , תרבות , דת , מורשת , ומנהגים . היחס בין ההערכה העצמית לבין סגנוני ההורות , נחקר רבות , המחקרים מדגישים על משמעות היחס הזה והאופן שבו מבינים ההורים את הילד . הורים שיש להם קשיים חמורים בתפקוד ההורי , מתוארים מבחינה קלינית לעיתים קרובות כחסרי אמפתיה כלפי ילדיהם (בארגא 1985, סטולין 1983, הופמאן 1982 ).
- מחקרים פסיכולוגים בנושא ההערכה העצמית .
נושא ההערכה העצמית אצל ילדים , העיר תשומת לבם של הרבה פסיכולוגים וחוקרים ( אנאניב 1980 , באליתסקאז 1989 ,פיודותובה 1985,גיבינרייתר 1981, סאקאלובה 1981 ,סטולין 1985 , שיסניקובה 1977 , ואחרים). גיימס (1922) אחד החוקרים בתחום הפסיכולוגיה , התעניין מאוד בנושא ההערכה העצמית והשפעתה על חיי האדם . בילובירקינה (2001) מציינת שלהערכה העצמית השפעה מאוד רצינית על התנהגות הילדים . חוקרים אחרים כתבו על התרבות והמנהגים ועל הגורמים האיתנים ומידת השפעתם על התפתחות האישיות של הילד (קול 1977,קובירסמית ובירנס 1986). רוג'רס- התבסס על נטיית האדם הטבעית לנוע אל עבר מימוש עצמי - הנטייה למימוש. לא תמיד אנו תופסים אילו מעשים מובילים להתפתחות ואילו לא, אך מרגע שהכיוון ברור, אנו בוחרים להתפתח. כל שאר הצרכים שלנו כפופים לצורך המימוש. לפיכך, הפרט הוא המוכשר ביותר להגדיר מהו כיוון השינוי הרצוי לו. תפקיד המטפל הוא לא לנתח את ההיסטוריה של המטופל, אלא להוות אוזן קשבת לבעיותיו.
העצמי (self) - כל הרעיונות והתפיסות המאפיינות אותי. התפיסה העצמית לאו דווקא משקפת מציאות. אנשים פועלים בצורה התואמת את תפיסת העצמי שלהם. ניסיונות ורגשות לא עקביים, עלולים להידחות מהמודעות, אולם לא בהכרח תתבצע הדחקה (כפי שמחייב פרויד).ככל שאדם דוחק יותר נושאים מתודעתו, כך גדל הפער בין העצמי למציאות וגדלים הסיכויים לבעיות ההסתגלות. פער גדול מדי יכול למוטט את מנגנוני ההגנה ולהביא לחרדה או להפרעה רגשית. אדם ללא בעיות הסתגלות, הוא בעל תפיסת עצמי עקבית עם מחשבותיו ואינה נוקשה ומשתנה בהתאם להטמעת רעיונות חדשים.
עצמי אידיאלי- מי שהיינו רוצים להיות. ככל שזה קרוב לעצמי האמיתי, האדם מוגשם ומאושר יותר. פער גדול ביניהם יכול להביא לחוסר סיפוק ודיכאון.
התייחסות חיובית בלתי מותנית- רוג'רס האמין כי ניתן לצמצם חוסרי עקביות הנ"ל (בין המציאות לעצמי אמיתי ובין עצמי אמיתי לאידיאלי), ע"י התייחסות חיובית של הורים כלפי ילדיהם, למשל, גם כשהתנהגויותיהם, הרגשות וההשקפות אינם אידיאליים. אם ההתייחסות החיובית היא מותנית, תפיסת העצמי של הילד עלולה להתעוות. [ילד המכה את אחיו הקטן, יכול לחוש אשמה אם יכעסו עליו, או דחייה מהוריו. אם יוסברו לו הסיבות בדרך המובנת לו, ללא אסור להכות, הילד יהיה יותר שלם עם רגשותיו התוקפניים ויבין למה הם אסורים].
מידת היחס בין עצמי לעצמי אידיאלי- רוג'רס השתמש בקלפי Q (פרק12) כדי לבחון תפיסת עצמי. הנבדקים מיינו את הקלפים המתארים אותם ואח"כ את אלו המתארים את מי שהיו רוצים להיות.מתאם שלילי/נמוך מייצג סתירה וערך וביטחו עצמיים נמוכים. לאורך הטיפול, הצליח רוג'רס לצמצם את הפערים - או ע"י שינוי העצמי האידיאלי או ע"י שינוי העצמי האמיתי.
- ההערה העצמית ?" תיאוריית האני בגיל בית הספר" .
תיאוריית האני היא תיאוריה שמתייחסת לנושא התפתחות הדימוי העצמי אצל ילדים בגיל בית הספר. מתואר שהדימוי העצמי בגיל בית הספר תלוי במידת הצלחת הילדים בלימודים (אנאניב 1983, בוג'וביתש 1969,באלון 2001,ויגותסקי 1983, מוכין 2004,רובינשטיין 1979, ואחרים ).רמת הדימוי העצמי משפיעה על תהליך הלמידה אצל הילדים (בריכאג'אן 1984, סאפינה 2003 ).
- גישות לחקר הורות וסגנוני חינוך משפחתי .
חלק גדול מהמחקר על הורות וסגנוני החינוך המשפחתי בדקו את הקשר בין העמדות של ההורים ,לבין התנהגות הילדים והערכתם לעצמם ( זאכארוב 1981, ליתשקו 1986, אידמיליר 2000, יוסתיצקי 1992, מאמיתשוק 1995, הופמאן 1992 ואחרים) . לעמדות ההורים ולשיטות החינוך המשפחתי תפקיד משמעותי בסיפוק צרכי הילד , ולתהליך הסוציאליזציה והתפתחות האישיות (ברודישקינה ו באבקינה , נישירית 1978, תישינקו 1979,ואלינתינאס 1989) . הקשרים המשפחתיים מחולקים לשלושה סוגים : קשר קוגניטיבי, קשר רגשי , קשר התנהגותי . הוכח שלקשר הרגשי ישנו תפקיד חשוב ביחס הורה ילד ( בודאליב 1977, סטולין 1983 ). בספרות הפסיכולוגית הודגש על הקשר בין סגנוני הורות והיחסים בתוך המשפחה לבין עיצוב אישיות הילד ( Adler 2002, All port 1998, Stagner 1985 , בארגא 1985 , לאנגמיור 1984, מאתישיק 1992, שיפירה ו ביללה 1994, קלימוב1969 מירלין 1986 , גאברילובה 1988).
- הגורמים האתניים והתרבותיים היו נושא מחקרים רבים בתחום מדעי הרוח והחברה , הפסיכולוגיה , הסוציולוגיה (Mead 1953, Beer and Duijker 1960, Lexinson 1986,Kauckohn 1951, Herskovits 1967 , קיימביל 1977, ברייס ויליימס 1977, ליב סטראוס 1980 , וחיד סולימאן 1997, והיב 1996, אלמיגרשי 2000, דוגארובה 1987 ואחרים ).
הפסיכולוגיה הרוסית התעניינה באיתנו פסיכולוגיה משנות השישים , וחוקרים רבים חקרו את מידת ההשפעה של הגורמים האתניים על התנהגות הילד והתפתחותו ( בארונאייב 1969, בלאתונוב 1990, בותשיבות 1993, סתאפינינקו 1999, ויגותסקי 1960 ). מחקרים השוואתיים מוכיחים שלגורמים האתניים ישנה השפעה על התפתחות האישיות אצל ילדים ( קון 1987, בירשתאם 1988, זהראן 1988 ואחרים ).
- נושא ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים עניין חוקרים ופסיכולוגים ופידאגוגיים רבים מסביב לעולם ( דיגרייף ויגותסקי 1983,ליונארדי 1993,רובינשטיין 1970,בריכאג'אן 1984,תרשיכינה 1997 ואחרים ). ויגותסקי (1983) מדגיש על המשמעות של הגבהת הדימוי העצמי אצל ילדים מפגרים , בזאת שהוא אומר , שהגבהת הדימוי העצמי אצל ילדים אלה, הוא סימן להערכה נמוכה מצד החברה והסביבה שחיים בה הילדים.
רובינשטיין (1979) מצביעה על דמוי עצמי לא אדיקבאתי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים , על רקע תסכולים וכישלונות בחיי היום יום שלהם . חוסר הבשלות באישיות הילדים לקויי הלמידה משפיע שלילית על הערכתם לעצמם (בריכאג'אן 1984, מאמיתשוק 1997, תרשיכינה 1997, ליונארדי 1993).
תמצית המחקר :
מטרת המחקר :
מטרת המחקר הינה השוואתית . השפעת סגנוני ההורות ושיטות החינוך המשפחתי על ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים ובעלי צרכים מיוחדים בשתי קבוצות מתרבויות שונות .
מטלת המחקר :
1. ניתוח ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים וילדים עם פיגור שכלי קל , בשתי הקבוצות .
2. ניתוח ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים וילדים עם לקות למידה, בשתי הקבוצות .
3. ניתוח היחס ההורי וסגנוני ההורות והחינוך המשפחתי , לילדים נורמאלים וילדים בעלי צרכים מיוחדים .
4. ניתוח השפעת היחס ההורי וסגנוני ההורות והחינוך המשפחתי על עיצוב ההערכה העצמית אצל ילדים נורמאליים וילדים בעלי צרכים מיוחדים בשתי הקבוצות .
5. ניתוח הקשר בין היחס ההורי וסגנוני ההורות והחינוך המשפחתי לבין ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים .
6. פיתוח המלצות בטיפול הפסיכולוגי , על מנת לפתח הערכה עצמית אדיקבאטית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
יעד המחקר :
תלמידים מגיל (8-11) בעלי צרכים מיוחדים , פיגור קל ולקות למידה , שלומדים במסגרות החינוך המיוחד במגזר הבדוי בעיר רהט בישראל ובעיר סנט פטרבורג ברוסיה . בנוסף לילדים נורמאליים שלומדים בבתי ספר רגילים .
נושא המחקר :
תכונות הדימוי העצמי , הן מבחינת רמה והן מבחינת מבנה . היחס ההורי, סגנוני הורות , סוגי החינוך המשפחתי לילדים נורמאליים וילדים בעלי צרכים מיוחדים בשתי הקבוצות השונות בתרבותם ( משפחות מהמגזר הבדוי ומשפחות מרוסיה) .
הנחות המחקר :
- אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים קיימת הפרעה במרכיבי ההערכה העצמית , הן מבחינת רמה והן מבחינת מבנה , בהשוואה עם ילדים נורמאליים .
- ההורים של הילדים בשתי הקבוצות השונות בתרבותם ( מהמגזר הבדוי ומרוסיה ) מעריכים באופן שונה את המאפיינים האינטלקטואליים והקומיניקאטיבים והאימוציונאלים אצל הילדים הנורמאליים והילדים בעלי הצרכים המיוחדים .
- היחס ההורי וסגנוני החינוך המשפחתי משפיעים השפעה משמעותית על בניית ההערכה העצמית אצל ילדים בכלל, ואצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים במיוחד , ולגורמים האיתנופסיכולוגיים ישנה השפעה גדולה על תהליך זה, שיכולים להגדיר את ההערכה העצמית מבחינת רמת ואיכות .
ניתוח תוצאות המחקר :
- תוצאות המחקר מראות שילדים נורמאליים בשתי הקבוצות , מעריכים את עצמם במידה תואמת , מבחינה קוגניטיבית,רגשית , וקומוניקטיבית . הילדים הנורמאליים שחיים ברוסיה נוטים להעריך את עצמם באופן גבוה יותר מילדים שחיים במגזר הבדוי בישראל. נמצא ש 40% מהילדים הרוסים מעריכים את עצמם באופן גבוה מאוד ו 30% באופן גבוה , לעומת זאת 25% מהילדים הבדוים מעריכים את עצמם באופן גבוה מאוד ו 20% באופן גבוה .
- נמצא שהילדים לקויי הלמידה נוטים להגביה את הערכתם בעצמם בשתי הקבוצות . זה מעיד על דמוי עצמי לא אדיקותי שיכול לרמז על הערכה נמוכה מצד החברה והסביבה (ויגותסקי, 1983 ) .
- הילדים לקויי הלמידה שחיים ברוסיה נוטים להעריך את היכולות שלהם גבוה יותר מאשר ילדים לקויי למידה שחיים במגזר הבדוי בישראל . נמצא ש 60% מהילדים הרוסים לקויי הלמידה מעריכים עצמם באופן גבוה מאוד ו 30% באופן גבוה , לעומת ילדים בדוים 40% שמעריכים עצמם גבוה מאוד ו 30% באופן גבוה.
- ילדים עם פיגור שכלי קל , בשתי הקבוצות מעריכים את עצמם באופן גבוה ביותר , בהשוואה עם לקויי למידה ונורמאליים , דמוי עצמי לא תואם , שיכול לסמן על הערכה נמוכה מצד החברה (ויגותסקי) . נמצא ש 80% מהילדים הרוסים שסובלים מפיגור קל מעריכים עצמם באופן גבוה מאוד ו 15% באופן גבוה , ילדים בדוים 40 % מהם מעריכים עצמם באופן גבוה מאוד ו30% באופן גבוה .
- לסיכום , נמצא שהדימוי העצמי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים לא אדיקותי (גבוה מאוד) , הן בקבוצה הבדווית והן בקבוצה הרוסית .לדברי ויגותסקי זה יכול להצביע על קומפינזאציה אצל ילדים אלה שמרגישים שהסביבה פחות מעריכה אותם .
- אחוז הילדים בעלי הצרכים המיוחדים שמעריכים את עצמם באופן גבוה מאוד , שזה דמוי עצמי לא אדיקותי , נצמא יותר גבוה מאחוז הילדים הנורמלים.
- בקבוצת הילדים הרוסים רואים ש 80% מהילדים בגיל 8-10 העריכו את עצמם באופון לא אדיקותי , ו 50% בגיל 10-11 . בקבוצת הילדים הבדוים רואים ש 60% מהילדים בגיל 8-9 העריכו את עצמם באופון לא אדיקותי , ו 50% בגיל 9-10 , ו 40% בגיל 10-11.
- ההורים הרוסים מעריכים טוב את בניהם הנורמאליים בצדדים הבאים: הצד השכלי , הצד החברתי , והצד האופייני . שזה לא נראה במשפחות בדויות .
- ההורים בחברה הבדווית נוטים להעריך את הילדים שלהם בעלי הצרכים המיוחדים באופן נמוך, לעומת החברה הרוסית שמעריכה את הילדים בעלי הצרכים המיוחדים באופן יותר גבוה . הם פחות מעריכים את היכולת הקוגניטיבית והקומוניקטיבית אצל ילדיהם , במיוחד במשפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
- ההורים במגזר הבדוי נוטים להעריך את הצד החיצוני והאושר יותר גבוה משאר צדדי הדמוי העצמי . לעומת זאת הם רואים את הצד השכלי והחברתי באופן שלילי .
- התעלמות המשפחה הבדווית מצרכי הילד , משפיעה שלילית על התפתחות הדימוי העצמי.
- החברה הבדווית יותר נוטה לתסכל את הילדים בעלי הצרכים המיוחדים ,לעומת החברה הרוסית , שזה מנמיך ההערכה העצמית .
- מראיונות עם משפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים , במיוחד ילדים מפגרים , נמצא שיש נטייה בחברה הבדווית לתפוס את הילד בעל הצרכים המיוחדים כמיותר , ורק בגלל אמונתם בדת ובאלוהים, הם מתחייבים להתמודד איתו ולטפל בו , התפיסה באה על רקע אמונה שזה מבחן מאלוהים שחייבים להתמודד איתו ולהצליח בו . גם כן הילד בעל הצרכים המיוחדים נתפס כסטיגמה , אשר עלולה להשפיע לרעה על המשפחה ועל מעמדה בתוך המשפחה הגדולה ( החמולה) ובין יתר המשפחות. זה לא נראה בחברה הרוסית.
- המחקר מראה שהצד השכלי בהערכה העצמית , הוא צד משמעותי לילדים נורמאליים בשתי הקבוצות ויש קשר חיובי עם הצד הבריאותי וההערכה העצמית בכלל . לעומת זאת הצד הבריאותי והצד החיצוני משמעותי לילדים בעלי צרכים מיוחדים .
- הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במגזר הבדוי מגיבים רק לאספקטים החיוביים בהערכה העצמית.
- לפי מבחן " איידמיליר " , במשפחות בדויות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בלטו סגנוני חינוך כמו : מינימום עונשים , הילד הוא מרכז העניינים , פחות איסורים , חשיבות הקשר עם הילד , חוסר ביטחון הורי . לעומת זאת במשפחות לילדים נורמליים בלטו סגנוני חינוך כמו : הילד לא נמצא במרכז העניינים , הרבה דרישות מהילד , עונשים , חוסר בסיפוק הצרכים .
- לפי מבחן " איידמיליר " , במשפחות רוסיות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בלטו סגנוני חינוך כמו : הילד במרכז העניינים , סיפוק צרכים , מינימום עונשים , פחד מאובדן הילד . במשפחות לילדים נורמלים בלט : סיפוק צרכים, מינימום עונשים , פחות איסורים , פחות דרישות, הילד במרכז העניינים, חוסר ביטחון הורי .
מסקנות המחקר :
1. נמצאה הפרעה במרכיבי ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים , הן מבחינת רמה והן מבחינת מבנה , בהשוואה עם ילדים נורמאליים .
2. בקבוצת הילדים הנורמניים נמצא שכל שהילדים גדלים בגיל , הם מפתחים תנדינציה להנמכה בהערכה העצמית , בכל מרכיביה , הקוגניטיבי , הרגשי והקומוניקטיבי .
3. ההורים בחברה הבדווית מעריכים את הצד האינטלקטואלי והקומוניקאטיבי בילדים שלהם פחות טוב מהורים רוסים , במיוחד ילדים בעלי צרכים מיוחדים .
4. הורים במשפחות רוסיות מעריכים טוב את הצדדים הרגשיים ומוטיבאציונים הן לילדים נורמאליים והן לילדים בעלי צרכים מיוחדים , שזה לא נראה במגזר הבדוי .
5. במשפחות הבדויות קיימת הגישה הסמכותית הכוחנית . נמצאו כמויות של איסורים , עונשים הן כלפי ילדים נורמאליים והן כלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים .
6. בחברה
ד"ר בדיע אלקשאעלה פסיכולוג מרהט , עובד בשפ"ח רהט .
