עמותות, ארגונים, כמו קבוצת "שוברי שתיקה" והתארגנות אנשי ציבור, אמנים ופוליטיקאים, דורשים לחקור את האירועים החריגים במלחמת "עופרת יצוקה" בעזה, לפי עדויות של חיילים.
רבותי - אין מלחמות יפות ואין מלחמות נקיות. צה"ל - בהשוואה לצבאות אחרים, הוא בראש הפירמידה של צבאות מוסריים, שומרי חוק ופועלים בהתאם לכללי המשפט הצבאי הבינלאומי, גם במצבים קשים מול טרור. ההוכחה הכואבת ביותר, לעליונות צה"ל בכל התחומים, היא העובדה שמספר הנפגעים מאש כוחותנו, גדול יותר מנפגעי אש המחבלים.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סא"ל (מ)
רבותי, בוא נהיה כנים, ישרים ולא יפי נפש. תראו לי מלחמה או מבצע אחד מתמשך, לאורך כל ההיסטוריה הצבאית שבו לא היו חריגים, חריקות, טעויות ופגיעה בחפים, ונוכל להציג את זה בפני צה"ל כמודל.
מסקירה שאני עשיתי החל מיהושע בן-נון וכיבוש הארץ, דרך מלחמות דוד, שלמה המלך, המכבים, הרומאים, מסעי הצלב, מלחמת 30 השנים + מלחמת 100 שנים, שבהן לא נעשו עוולות וחריגות. גם בתקופה המודרנית יותר, מלחמות נפוליון, מלחמת העולם ה-I וה-II ולאחרונה מלחמת האזרחים ביוגוסלביה + התערבות נאט"ו, כולם נגועים בחריגים ובהפרת זכויות וכללים של המשפט הצבאי הבינלאומי.
צה"ל - מאז מלחמת השחרור, נלחם בתנאים קשים, לרוב מעטים מול רבים, רוב המלחמות נגד ארגוני טרור, שלא מקבלים כללי משחק מקובלים, לא מכירים בחוק בינלאומי, לא מבדילים בין חיילים, אזרחים, נשים וטף.
בתנאים אלה - לשמור על רמה מוסרית סבירה ועל "טוהר-הנשק", היא משימה כמעט בלתי אפשרית, ולמרות זאת צה"ל יוצא עם ציון סופי גבוה, בליווי מספר הערות. מתוך קריאת הפרסומים של החיילים, בהתייחס לאירועים שהם מתארים שמציקים להם מאז, ניתן לומר בבירור שמדובר באירועים חריגים, מקומיים ספוראדיים, לא מתוכננים, ללא כוונה ותכנון מוקדם - ובעיקר חשוב מכול - באף מקרה אין הוכחה שהיתה הוראה מלמעלה לנהוג כך.
כלומר: אין הוראה צה"לית, אין הוראה של קצין בכיר, מח"ט או מג"ד שנתן הוראה לירות או לפגוע בלא חמוש, בלא שום מטרה אלא לשם פגיעה.
ואם היו מקרים חריגים כאלה - הם היו בדרגים נמוכים, תוך החלטה של החיילים עצמם או מפקדים זוטרים, בלהט הקרב או ערפל הקרב.
ואם היו מקרים חריגים כאלה: יש לראותם בהקשר המתאים, לאותו מצב בו נמצאה היחידה או החיילים הספציפיים, תוך מהלך הקרבות. החיילים שמסרו עדויות, שהן הבסיס לעצומה, מזכירים לי חתולים מיוחמים, ש"דופקים ובוכים" ורצים לספר לחבר'ה.
גבורת המחבלים:
אסור לשכוח: המחבלים בעזה, הכוח המזוין שלהם, שהופיע בעשרות סרטונים, כאשר הם זוחלים, קופצים, עוברים דרך אש, מים, עשן וצועקים "אללה הוא אכבר" - בגרונות ניחרים, ברחו כמו שפנים דרך המנהרות, כמעט ולא השיבו מלחמה ולא ניהלו אפילו קרב אחד ראוי לשמו.
יתירה מכך: הם השתמשו באוכלוסיה האזרחית, כמגן, לא נתנו לאזרחים לברוח, הכריחו בכוח הנשק להישאר בבתים באיזור הקרבות ולשמש להם כמגן.
המחבלים השתמשו בילדים ובנשים, לעבור שטחים מוכי אש, ניצלו את הילדים כבלדרי נשק ותחמושת וכצופים ומתריעים להתקרבות צה"ל.
ברור אם כן, שבתנאים אלה, יש סבירות גבוהה, שאנשים חפים יפגעו.
כפי שאמרתי לעיל, אין מלחמות יפות, טעויות בזיהוי מטרות וירי שגוי, היה ויהיה כל עוד מלחמות מתקיימות ובכל הצבאות בעולם.
כוח נאט"ו ביוגוסלביה הפציץ מהאוויר מטרות אזרחיות תמימות, מאות הרוגים ופצועים מתוך טעות בזיהוי.
כוח נאט"ו - פגע בשגרירות סין, ללא כוונה והמהומה הדיפלומטית היתה רבה.
הזוועות בקוסובו - היו עשרות מונים חריפות יותר מהמלחמה בעזה והעולם לא הזדעק.
בפתיחת מלחמת המפרץ השניה - נודע למודיעין של צבא ארה"ב, כי סאדם חוסיין ומטהו יהיו בבניין רב קומות בפרברי בגדאד. הבניין הופצץ, נהרס לחלוטין על כל תושביו, כאשר התברר שהיתה טעות במידע המודיעיני וכידוע סאדם ומטהו נתפסו ונהרגו רק לאחר תום המלחמה.
אלה רק דוגמאות בודדות מתוך עשרות שניתן להביא להוכחת הדברים שפרטתי לעיל.
על כך ניתן להוסיף את מלחמת עיראק ואפגניסטן שבהן האירועים החריגים חריפים הרבה יותר בימים אלה ממש. אבל ההוכחה הטובה ביותר, החזקה ביותר והכואבת ביותר - היא העובדה שמספר החיילים של צה"ל, שנפגעו מאש כוחותינו, רב יותר מאלה שנפגעו מירי המחבלים.
מה זה מוכיח - שצה"ל הוא צבא מודרני, חזק, ממושמע, אבל יכול גם לטעות. זה מוכיח שצה"ל לא יתן לעולם הוראה פיקודית לפגוע באזרחים או ילדים חפים, הגם שהם נמצאים לפעמים בתום לב או מתוך הכרח ואיומים, כמוסבר לעיל, באיזור הקרבות ויכול להיפגע.
צה"ל חקר את עצמו - צה"ל צריך לחקור את סיפורי החיילים, אבל רק את אלה שראו או עשו זאת בעצמם, לא סיפורי קרבות של אחרים, סיפורי בדים וליצנות ובוודאי לא עדויות שמיעה מיד שניה או שלישית.
ובאשר לעצומה של אנשי הציבור והסופרים:
איפה הם היו משך 8 שנים של קסאמים, גרדים, בעוטף עזה ובעיקר העיר שדרות. איפה הזעקה נגד פגיעה בילדים ובאזרחים שלווים, שסוחבים את הטראומות עד היום ולשנים הבאות.
איפה העצומות נגד ההשתמטות מצה"ל מצד אותם אישים רגישים מוסריים.
איפה הבנים והבנות של חלק מחותמי העצומות ששירתו בצה"ל או השתמטו, או שירתו בדובר צה"ל או גלי צה"ל, תזמורת צה"ל וכמה מהם שירתו בעופרת יצוקה?
האם צריך לחקור מקרים של חריגות שמובאים מפי חיילים וקצינים - כן. האם צריך גוף חיצוני לשם כך - לא ולא.
צה"ל חקר את האירועים, הוציא מסקנות לעתיד, קיבל הנחיות בהתאם ויש לרדת מהנושא הזה בהקדם.
בהזדמנות זו - כדי להזכיר לחותמי העצומות, כי בצל"ם האשים את צה"ל ברצח 14 אזרחים חפים. ועכשיו אחרי 4 שנים הם מודים שטעו ושהיה מדובר במחבלים חמושים. עובדה שגם הרשות הפלסטינאית אישרה כבר מקודם. ואין זו הפעם הראשונה.
כך כשאנחנו מגיעים להאשמות וסיפורי זוועה, יש לקחת מרחק, לא להתרגש ולהאמין לכל הסיפורים שהרי תמיד יש לכל סיפור שני צדדים ולפעמים אפילו יותר.
אסור לשכוח - שחיילי צה"ל, סדיר ומילואים, נלחמו למען המדינה, למען להביא שקט וביטחון מירבי לשדרות, עוטף עזה וישובי ישראל כולם. כך שבסיכום ובשקלול הסופי, צה"ל יצא גם מנצח, גם מוסרי (עד כמה שניתן לשקלל מוסר במלחמה) וטוהר הנשק - נשמר ברמה גבוהה.
להזכיר לציבור - כשבני ישראל יצאו ממצרים, "עמוד של אש" הלך לפניהם ובשעת הצורך גם מאחוריהם.
כך חיילי צה"ל נהגו גם "בעופרת יצוקה", כדי לשמור על ביטחון החיילים מבלי לפגוע במטרות שיועדו להם.
נקווה שכך ינהגו, ילחמו וינצחו גם בעתיד.
נקודות למחשבה והרהורים:
1. העצומה היחידה שאני הייתי חותם כדי לחקור את "עופרת יצוקה" - היא הכישלון לסיים את המלחמה בעזה, מבלי להחזיר את גלעד שליט הביתה.
2. לממשלה, באמצעות צה"ל היתה אפשרות מעשית לסיים את המבצע בריסוק חמאס ובהחלשתו עד למצב שבו ניתן יהיה לסלקם מהשלטון - ובמקביל לתפוס מספיק מנהיגים מצמרת חמאס הצבאית והפוליטית, כדי לשכנע אותם לשחרר את גלעד שליט.
3. לדעתי, עדיין לא מאוחר מדי.
