גל האבטלה הראשון שסיפק הצונאמי הכלכלי, כבר הכה על החוף והוא לא היה גל עדין. גל נוסף של פיטורים (ובעקבותיו אבטלה) צפוי לפקוד אותנו מיד לאחר החג. אבטלה, או "המכה ה-11" כפי שהוגדרה לאחרונה, עומדת להיות הבעיה המרכזית של המשק הישראלי בשנה הקרובה. על פי הנתונים היבשים, את 2009 נסיים עם כרבע מיליון מובטלים חדשים. רבע מיליון, זה אומר אחד מכל עשרה עובדים יהיה ללא עבודה. אבטלה, כבר אמרנו? ובכל זאת, למרות הכאב, יש אור בקצה המנהרה.
אם נדע להסיק את המסקנות הנכונות, נוכל להפוך את גל האבטלה בישראל לגל של שינוי לטובה. ולא, זאת לא בדיחה.
כולנו עקבנו בתדהמה אחרי האופן שבו כמה קוביות בוול-סטריט הפילו שרשרת ארוכה של גופים פיננסיים רבי עוצמה. כולנו ראינו כיצד התנהגות פרועה וחסרת אחריות של יחידים, סיבכה עולם שלם והפכה את כולם, כולל אותנו, לאחים לצרה. רשת הקשרים שנפרשה על העולם וחיברה אומה לאומה ואדם לאדם, יצרה, מבלי שבכלל נרגיש, חוקיות חדשה. מעתה, כולנו קשורים. אדם לאדם ערב, לטוב ולרע.
וכאן בדיוק טמונה ההזדמנות הגדולה.
מכת אבטלה שפוקדת אותנו כעת קוראת לנו להפנים את החוקיות החדשה שמתגלה בעולם ולשנות גישה. דפוסי המחשבה האגואיסטים ששלטו עד היום במשק הישראלי, צריכים לפנות את מקומם להתחשבות ולדאגה הדדית. ככלות הכול, חרב הפיטורין מרחפת באותה מידה מעל ראשם של אנשי ההיי-טק בהרצלייה, תסריטאי הטלוויזיה בתל-אביב, ועובדי המפעלים בגליל. כולם שווים בפניה. גם מי שיסבול מאבטלה באופן ישיר, וגם מי שייפגע באופן עקיף. אפשר לבכות את התלות ההדוקה שנוצרה בינינו, אך אפשר גם להפוך אותה לקרש קפיצה.
אבטלה - הצעות לפתרון:
כשם שאנו יודעים לעזור ולתמוך זה בזה בזמנים של איום קיומי או מלחמה, כך עלינו לנהוג עתה. במקום להסתגר ולהאשים את כל העולם במצבינו, עלינו לחפש דרכים חדשות לקדם את ההבנה שכולנו באותה הסירה. המהירות שבה נכיר בקשרי התלות ההדדית שנוצרו בינינו, תקבע את הזמן שייקח למשק הישראלי לשנות מגמה. המודעות לתפקיד המכריע של כל אדם בחוסן והיציבות האישיים של כל אחד מאיתנו תניע אותנו לפעולה. דווקא היא תהפוך לכוח שיוציא אותנו מן המשבר ויוביל אותנו לשגשוג וצמיחה. רק כאשר נהיה מודעים לתלות ההדדית בינינו נוכל להבין שפיטורים המוניים לא באמת ייעזרו לאיש. במקום לשבור זה את זה, עלינו לשבור את קירות הברזל בינינו, או במילים אחרות - במקום לפטר העובדים עלינו "לפטר" את האדישות והניכור בחברה.
ייתכן שכל זה לא מעניק נחמה אמיתית למי שיושב בביתו מחוסר עבודה. אבל אסור להתייאש. גם אם החשש מקנן בלבנו, לא צריך להיבהל או להירתע. נהפוך הוא. צריך לקחת את המשבר בשתי ידיים ולמנף אותו להצלחה. עלינו להתחיל לברר יחד, מפוטרים, מובטלים ומועסקים כאחד, את הקשרים החדשים שנוצרו בינינו, ולחשוב על דרכים לקידום המודעות אליהם בחברה. דרך אפשרית אחת היא לפתוח קורסים לאנשים שזכאים לדמי אבטלה, שגם כך לא מוצאים עבודה בלשכות התעסוקה. דרך נוספת היא להכניס "שעת חינוך" גם למועסקים במהלך יום העבודה. ניתן לדרוש גם מכל כלי התקשורת לתרום את חלקם ולהעלות בתודעת הציבור את החשיבות לעניין. כמובן שאלו רק הצעות ראשוניות, אבל אם נפעל יחד ברוח זו, הדברים ישובו על מקומם בשלום, תשכח הסערה והמילה אבטלה תיעלם מהאופק.
אם נדע להסיק את המסקנות הנכונות, נוכל להפוך את גל האבטלה בישראל לגל של שינוי לטובה. ולא, זאת לא בדיחה.
כולנו עקבנו בתדהמה אחרי האופן שבו כמה קוביות בוול-סטריט הפילו שרשרת ארוכה של גופים פיננסיים רבי עוצמה. כולנו ראינו כיצד התנהגות פרועה וחסרת אחריות של יחידים, סיבכה עולם שלם והפכה את כולם, כולל אותנו, לאחים לצרה. רשת הקשרים שנפרשה על העולם וחיברה אומה לאומה ואדם לאדם, יצרה, מבלי שבכלל נרגיש, חוקיות חדשה. מעתה, כולנו קשורים. אדם לאדם ערב, לטוב ולרע.
וכאן בדיוק טמונה ההזדמנות הגדולה.
מכת אבטלה שפוקדת אותנו כעת קוראת לנו להפנים את החוקיות החדשה שמתגלה בעולם ולשנות גישה. דפוסי המחשבה האגואיסטים ששלטו עד היום במשק הישראלי, צריכים לפנות את מקומם להתחשבות ולדאגה הדדית. ככלות הכול, חרב הפיטורין מרחפת באותה מידה מעל ראשם של אנשי ההיי-טק בהרצלייה, תסריטאי הטלוויזיה בתל-אביב, ועובדי המפעלים בגליל. כולם שווים בפניה. גם מי שיסבול מאבטלה באופן ישיר, וגם מי שייפגע באופן עקיף. אפשר לבכות את התלות ההדוקה שנוצרה בינינו, אך אפשר גם להפוך אותה לקרש קפיצה.
אבטלה - הצעות לפתרון:
כשם שאנו יודעים לעזור ולתמוך זה בזה בזמנים של איום קיומי או מלחמה, כך עלינו לנהוג עתה. במקום להסתגר ולהאשים את כל העולם במצבינו, עלינו לחפש דרכים חדשות לקדם את ההבנה שכולנו באותה הסירה. המהירות שבה נכיר בקשרי התלות ההדדית שנוצרו בינינו, תקבע את הזמן שייקח למשק הישראלי לשנות מגמה. המודעות לתפקיד המכריע של כל אדם בחוסן והיציבות האישיים של כל אחד מאיתנו תניע אותנו לפעולה. דווקא היא תהפוך לכוח שיוציא אותנו מן המשבר ויוביל אותנו לשגשוג וצמיחה. רק כאשר נהיה מודעים לתלות ההדדית בינינו נוכל להבין שפיטורים המוניים לא באמת ייעזרו לאיש. במקום לשבור זה את זה, עלינו לשבור את קירות הברזל בינינו, או במילים אחרות - במקום לפטר העובדים עלינו "לפטר" את האדישות והניכור בחברה.
ייתכן שכל זה לא מעניק נחמה אמיתית למי שיושב בביתו מחוסר עבודה. אבל אסור להתייאש. גם אם החשש מקנן בלבנו, לא צריך להיבהל או להירתע. נהפוך הוא. צריך לקחת את המשבר בשתי ידיים ולמנף אותו להצלחה. עלינו להתחיל לברר יחד, מפוטרים, מובטלים ומועסקים כאחד, את הקשרים החדשים שנוצרו בינינו, ולחשוב על דרכים לקידום המודעות אליהם בחברה. דרך אפשרית אחת היא לפתוח קורסים לאנשים שזכאים לדמי אבטלה, שגם כך לא מוצאים עבודה בלשכות התעסוקה. דרך נוספת היא להכניס "שעת חינוך" גם למועסקים במהלך יום העבודה. ניתן לדרוש גם מכל כלי התקשורת לתרום את חלקם ולהעלות בתודעת הציבור את החשיבות לעניין. כמובן שאלו רק הצעות ראשוניות, אבל אם נפעל יחד ברוח זו, הדברים ישובו על מקומם בשלום, תשכח הסערה והמילה אבטלה תיעלם מהאופק.
