כשהקן מתרוקן - מחשבות ופרשנות 

יהיה משעמם ובודד בלעדיהם...
יום אחד, אף אחד מהם לא יחיה בבית...
אם הם עוזבים, אז אני כבר לא כ"כ צעירה...
אנו טורחים, מגדלים ומטפחים אותם ואז הם עוזבים...

מאז בני הבכור עשה את שנתו האחרונה בבי"ס תיכון,לפני כ - 3 שנים, התגייס לצבא ומעביר את שירותו במחוזות רחוקים, חולפות לא פעם בראשי מחשבות כאלה ודומות להן. כשגם בתי רחוקה משרותה הצבאי מרחק של שנה בלבד, אני ערה לעובדה שבקרוב נשאר בבית משפחה מצומצמת של הורים וילד אחד, שלב אחד לפני התרוקנות הבית מילדים בכלל... ידוע שעזיבת הילדים לצבא, אינה מרוקנת את הבית מיידית מילדים, אך אין ספק שאלו הצעדים הראשונים שמבהירים שהילדים לא יהיו פה לתמיד.

התהליך של התרוקנות הבית מילדי מעלה בי תחושות שונות, טובות וגם כאלו פחות נעימות. ישנן תקופות בהן מחשבות כמו אלו המופיעות בראש הדף מרבות להעסיק אותי, ויוצרות תהייה מול האי נודע, עצב, וגם חששות מסוגים שונים. כמאמנת אישית ועובדת סוציאלית אני פונה לא פעם לסל המקצועי שלי בו מצוי מגוון כלים לעבודה עם לקוחותי המתמודדים עם מעברים ושינויים בחייהם. אם כלים אלו אפקטיביים עם אחרים, אין סיבה שלא אפיק מהם גם אני תועלת.

אחד הכלים בו אני משתמשת הוא התבוננות במחשבותי , שינויין או ניסוח מחודש שלהן. עפ"י גישת הפסיכולוגיה הקוגנטיבית, ההתנהגות והתחושות הן פועל יוצא של המחשבות שלנו. במילים אחרות, המחשבות הן שקובעות כיצד נרגיש וכיצד נתנהג. מחשבה יכולה להיות תפיסה, אמונה, או כל אמירה פנימית שיש לנו על עצמינו, על מערכות יחסים עם אחרים ועל העולם. כל מחשבה מתארת תפיסה כלשהיא של המציאות, תפיסה שהיא תוצאה ישירה של הפרשנות שלנו על האירועים והאנשים אתם אנו ביחסי גומלין. מכאן, המחשבות קובעות את המציאות שלנו וכיצד נתמודד אתה. כשהמחשבות שלנו חיוביות הן תגרומנה לתחושה טובה בקרבנו ותבאנה להתנהגות שמקדמת אותנו. כשהמחשבות שליליות הן גוררות תחושות לא טובות המביאות בעקבותיהן לא פעם, להתנהגות שיש בה נזק לנו או/ו לאחרים. מטרת העבודה הקוגניטיבית בטפול או באימון, היא לזהות את המחשבות השליליות, המזיקות ו/או "שקריות" ואז לשנותן או להמירן במחשבות מציאותיות ומועילות יותר. כשהמחשבות חיוביות גם המציאות נתפסת כחיובית, מועילה ומקדמת.

בתקופה זו של חיי אני עושה טרנספורמציה כזו של מחשבותי. בזמנים בהם אני נגררת למחשבות דומות לאלו שציינתי לעיל אני חשה עצב, כאב של פרידה, ובלבול שקשור באי הוודאות שיש בעתיד בו אהיה בבית רק בן זוגי, ללא נוכחות 3 ילדי. מכירה בהשפעתן של המחשבות, אני מנסה למצוא למחשבות השליליות מחשבות חילופיות, היגדים אחרים. למשל, כשאני חושבת על ההיגד "הקן המתרוקן" אני מקבלת עובדה זו, אך מוסיפה לה ש"הקן מתרוקן מילדים כדי לפנות מקום לכל הדברים האחרים שאני רוצה לעשות וליצור ולא מספיקה כשהילדים בבית". כשיש בי עצב מיציאתם של הילדים מהבית, יציאה שאינה קשורה בתכנון שלי או בעיתוי שאני קובעת, אני מזכירה לעצמי לא לקבל את העמדה הפסיבית שבמצב זה. בחרתי לאמץ את השם המקצועי הפחות מוכר, לשלב זה של החיים, הוא "שלב השיגור". בהכריזי על תקופה זו בחיי כשלב השיגור, אני לוקחת על עצמי את התפקיד הפעיל של שיגור ילדי אל העולם. הקדשתי עשרות שנים לגידולם, כדי שאוכל בבוא יום לשגרם אל העולם הגדול וזה בדיוק מה שעלי לעשות עכשיו, לכן אעשה זאת בהנאה. אפילו השיר "עוף גוזל" שמעלה אצלי לא פעם לחלוחית בעיניים זוכה להתייחסות ממני. אני לא מקבלת את האמירה של כותב השיר המתייחס לעצמו כזקן הנשאר עם בת זוגו לבד בקן. אני עומדת לעוף בדיוק כמו הגוזלים שלי. אני עומדת להתנסות בחוויות חדשות אותן דחיתי כי רציתי להיות בבית עם ילדי ולהגיע למחוזות שונים. נדמה לי, שאפילו יהיה לי קל יותר לעשות זאת מאשר לגוזלי, כי הגיל ונסיון החיים שהצטברו במאזן האישי שלי והמשאבים שאספתי במהלך חיי יקלו את מעופי לשמים.

שינוי חשיבתי גורר מבחינתי בהכרח גם שינוי בהתנהגות, שינוי שמניע אותי להיערכות מתאימה ופעולה כבר עכשיו. בידיעה שיהיה לרשותי יותר זמן ויותר אפשרויות לעשות לעצמי, אני פועלת כבר עכשיו לבניית תשתית תעסוקתית שאוכל להתעמק בה בעתיד בלי להיות טרודה במחויבויות של ילדים ומשק בית. אחרי 20 שנים של עבודה כעובדת סוציאלית שכירה, בחרתי להוסיף את הכובע של מאמנת אישית העובדת באופן עצמאי. צעד זה דרש ממני להתגבר על לא מעט מחסומים אישיים ומפגיש אותי ללא הרף עם תחומי עבודה שהיו לי זרים עד כה. יש לי חלומות חדשים הקשורים בתחום תעסוקה זה ואני עמלה וטורחת לקראתם כבר עכשיו, בידיעה שכשהילדים ילכו לדרכם הנפרדת, אני אכן מתכוונת לעוף לכל הכיוונים.


דורית קיף
מאמנת אישית לחיים
www.greatlife.co.il