יצאנו, קבוצה של 5 חברים מהעבודה, לטין, אתר סקי בצרפת. הגענו ל Tignes בארבע אחר הצהריים של האחד באפריל. היינו עייפים אחרי כל ההתעסקות בשדה התעופה והטיסה, אבל מרוב ההתרגשות רצנו ישר לשכור ציוד. המוכרת בחנות הייתה אישה בשנות ה-50, רזה לאללה אבל נחמדה ביותר. הצטיידנו בכל מה שצריך – וחזרנו ישר למיטה! כל האריזה לקראת הטיול, ההכנה המוקדמת והציפייה לחופשה נתנו את אותותיהם וכולנו החלטנו לטעון את המצברים.
למחרת בבוקר קמנו, ואני ושוקי החלטנו שבמהלך שלושת הימים הבאים ניקח שיעורי סקי. אף פעם לא עשינו סקי בצרפת – או בכלל, והניסיון שלנו הסתכם במזחלות בחרמון... השיעורים היו בין 9-12 בבוקר, והמדריכה שלנו, בחורה בשם שרלוט, הייתה נחמדה מאוד אבל קצת ביישנית. אני הייתי קצת סקפטית לגבי כמה השיעורים באמת יעזרו לנו (חסרי ניסיון שכמותנו...) אבל הופתעתי לגלות שאחרי היום הראשון יכולות הגלישה שלנו השתפרו פלאים. אלכס, אנה ודקלה (המנוסים שבחבורה!) בילו את הבקרים בסללומים על ההר לפני שפגשו אותנו, הצעירים, לארוחת צהריים. אחרי הצהריים גלשנו כולנו יחד. אני הצלחתי לגלוש במהירות די טובה, שוקי קצת הסתבך וגלש בצורה קצת יותר יציבה ואיטית (טוב הוא זהיר מטבעו...). שוקי ניסה לשכנע את כולם לעשות מסלולים יותר מתונים, אבל כולנו (כולל אותי, "המומחית"!) התעלמנו ממנו באלגנטיות, ובשם ההרפתקה דחפנו אותו לעשות מסלולים יותר מאתגרים – שמן הסתם היו קשים גם לי...
דוגמא מעולה למסלול כזה הייתה ביום השלישי. ב Tignes יש 300 ק"מ של מסלולים, מתוכם 14 שחורים. Trolles הוא מסלול שחור ומפחיד, שהיו לו שתי אפשרויות: או לגלוש או לרדת במעלית – מה שכמובן לא היה אופציה – מה כבר יכול לקרות לנו...? אני הצלחתי לגלוש את כל המסלול עד הסוף בלי שריטה, אבל שוקי, אמנם צעיר וחזק, אבל איכשהו מצא את עצמו מחליק כל הדרך למטה על הבטן עם הראש למטה... אנחנו צחקנו נורא; שוקי הבטיח נקמה!
שאר הימים היו כיפים. גלשנו שמונה שעות ביום, עם הפסקה קצרה לארוחת צהריים בין לבין, בדרך כלל על ראש אחד ההרים עם נוף למדרונות. חיים טובים... אבל מעייפים. אנה הדריכה אותנו לאורך כל השבוע, ובסוף השבוע שוקי ואני השתפרנו פלאים והתחלנו לשלוט יפה במדרונות. דקלה כמעט ולא נפלה בכלל כל השבוע, וכל הזמן הסתכלתי על הביצועים שלה וגמרתי אומר להגיע לרמה שלה עד סוף השבוע. התאמנתי בכל דקה פנויה (אפילו חלמתי על עצמי מתאמנת) כדי לשכלל את הטכניקה שלי. שוקי, לעומתי, לא הרגיש כל כך טוב בכמה ימים הראשונים, ולכן התקדם בקצב איטי וזהיר (הוא גם קצת פחד...). ואז ביום האחרון, כשחזרנו למסלול השחור – Trolles, שוקי הפתיע וזרק את כל הפחדים והזהירות הצידה. הוא זינק קדימה וגמע את המסלול במהירות כל כך גדולה, שאפילו אלכס – המהיר בחבורה שלנו – הגיע למטה חמש דקות אחריו! שוקי איכשהו חשב לכופף את הברכיים שלו כך שהם הפכו לבולמי-זעזועים, ואפשרו לו לעוף על המסלול כמו ציפור. אני לא בטוחה שזו בדיוק הטכניקה שכתוב בספרים, אבל מי צריך טכניקה כשאתה גולש בכזאת מהירות!
הפעם מי שגלשה עם הראש למטה הייתה אני... ושוקי השיג את הניצחון שלו ואת הנקמה המתוקה בכל מי שפקפק בו...
http://www.alphaskiclub.co.il
