לרוב בני האדם, בחיי היום יום שלנו, שופטים על פי מראה חיצוני, בעצם, מה שעין רואה ולא מה שמעבר לזה, ברוב המקרים, הסתכלות מחשבתית, ודאי היתה משנה משהו וגורמת לשינוי במחשבה ולמפנה, לכן האמרה "חכם עיניו בראשו" "קהלת" (שלמה המלך) היא אמירה נכונה ודאי, כל אדם עיניו בראשו, רק שההסתכלות לא עמוקה מספיק, עד כדי שהיא מצריכה מחשבה. חז"ל אמרו בפרקי אבות אמרה ידועה לכל " אל תביט בקנקן אלא במה שיש בו" בנוסף הייתי רוצה להתייחס לנושא אמירה וכוונה כשהם יחד ולחוד, האר"י ז"ל אומר באחד ממאמריו, שכל אמירה ללא כוונה, הוא כלי ללא תוכן, כלומר, אדם שאומר שאוהב ואין בליבו שום אהבה, הרי הוא כלי ללא תוכן, הגוף הוא כלי, והכוונה הוא התוכן, למשל, כל אדם חשוב לו שבת זוגתו לחיים אוהבת אותו באמת ולא דברים שנאמרים סתם ללא משמעות.
ישנה אמרה שהוזכרה כבר "אל תביט בקנקן אלא במה שיש בו" כמובן שהקנקן הוא הכלי ומה שבו הוא התוכן, כשמתפללים בבית הכנסת, תפילת העמידה מסתיימת באמירה "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה" צורי וגואלי" (מה שפי אמר עם הגיית הלב יחד) לכוונה ישנה משמעות חזקה מאד, כשאדם אומר לך משהו, חשוב לך מאד אם הוא גם מתכוון לזה. יש כמובן היבט פסיכולוגי לעניין הזה, כשאדם רואה שאתה מתכוון באמת למשהו מסויים, זה מעורר בו יותר התיחסות ורצינות מצידו עם הרבה יותר מוטיוציה, אפילו אם הדברים לא יהיו באמת נכונים. לסיכום הסתכלות מחשבתית פנימית עם הראיה הפיזית היא בעצם "חכם עיניו בראשו"
ישנה אמרה שהוזכרה כבר "אל תביט בקנקן אלא במה שיש בו" כמובן שהקנקן הוא הכלי ומה שבו הוא התוכן, כשמתפללים בבית הכנסת, תפילת העמידה מסתיימת באמירה "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה" צורי וגואלי" (מה שפי אמר עם הגיית הלב יחד) לכוונה ישנה משמעות חזקה מאד, כשאדם אומר לך משהו, חשוב לך מאד אם הוא גם מתכוון לזה. יש כמובן היבט פסיכולוגי לעניין הזה, כשאדם רואה שאתה מתכוון באמת למשהו מסויים, זה מעורר בו יותר התיחסות ורצינות מצידו עם הרבה יותר מוטיוציה, אפילו אם הדברים לא יהיו באמת נכונים. לסיכום הסתכלות מחשבתית פנימית עם הראיה הפיזית היא בעצם "חכם עיניו בראשו"
יהודה אדרי
YEHUDAGGG@walla.com
YEHUDAGGG@walla.com