לא אשכח, כאשר חזרנו לחופשה ממלחמת שלום הגליל, הרגשנו באוויר את אי שביעות הרצון, בלשון המעטה, של חלק מהציבור מהמלחמה כאשר הזעם הופנה אלינו החיילים. זה התחיל בנהג האוטובוס בקריית שמונה שסרב לתת לנו לעלות בלי תעודת חוגר. ההסבר שחייל בשדה -הקרב מחזיק רק תעודת שבוי, לא הספיק לו. רק אחרי מבט מאיים של יושבי האוטובוס ,נאות הנהג להסיע אותנו. כך קיבלה את פנינו ההתנהלות של העם הזה ,שברגע שהוא מקים מדינה, הוא מיד לוחץ על כפתור ההשמדה.זוהי התובנה שנחרטה בזיכרוני בחופשה הראשונה בדרכי הביתה מהמלחמה.
עם כל הקשיים הללו, איך זה שבכל זאת מוכנים חיילים לתת את עצמם עבור מדינה שלפי כל הסימנים לא בדיוק תעזור להם בהמשך...
אני רוצה להזמין אתכם לתוך ראשו של חייל בצבא ההגנה לישראל-
כמובן בסיור מעניין זה, כאשר נעבור ליד החדרים של הבדיחות והמחשבות המוכרות האחרות, לא נכנס היות והנושא הוא אחר, וישנם עוד הרבה חדרים עמוסי מחשבות מדהימות ושונות. או הנה, ראו את דלתו של החדר הגדול מכולם: חדר ההקרבה,. דלת מאוד מיוחדת יש לו לחדר הזה, מוזרה במקצת ....מתקרבים והיא נפתחת אוטומטית ללא שאלות וללא חריקות. אנחנו בתוך החדר.
אגב, המנגנון המיוחד הזה פותח במשך שמונה עשר שנה אצל חלק מאיתנו ע"י חברה בע"מ מאוד מצליחה שקיימת כבר דורות ולא פושטת רגל לעולם. שמה של החברה גם הוא מוכר לנו - "הסביבה". כבר בצעד הראשון אל תוך החדר אתה מביט סביב אל השותפים לסיור ופתאום, ללא קשר להיסטוריה בניכם, אופפת אותך תחושת שייכות שמסמנת לך לעשות הכול עבור כל אחד מהם וללא תנאים. אגב הכי מוזר בחדר הזה היא העובדה שהוא לא נגמר...אנחנו צועדים בתוכו עוד ועוד ולפנינו מסדרון שמזמין אותנו אליו דרך רקמת נתינה בלתי סופית שנראה כאילו רק המוות יכול לעצור את ההליכה הזו . . . אין בו כלום בחדר חוץ מאשר דרך לא ברורה שמחדירה לך את ההקרבה דרך כל נים ונים בגופך. ואתה נותן עצמך בכל מישור אפשרי : פיזי ונפשי! היי, תתעוררו ! . נצא החוצה מהראש הזה וננסה להבין מה קורה כאן.
האמת? לא יודע אם אפשר להסביר ואני לא בטוח שכדאי לעסוק בהסברים ,היות ולחדר הזה משמעויות כבדות מאוד הקשורות לקיומה של מדינת ישראל ואולי לא כדאי לגעת בו .
מסקנה אחת ברורה היא - לאותם אלו שבמוחם יש את החדר הזה, אנו צריכים להודות על אישורי הבנייה שלו, כי הם אלו שנמצאים בדיוק במקום שאדם נורמאלי (ושאין לו את החדר הזה) באופן טבעי לא היה רוצה להיות בו: כי זוהי החזית ושם אפשר למות....
בוא נתמקד רגע בחלק מהאזרחים והמנהיגים.
בימים האחרונים ולפני שצה"ל מסיים את משימתו בלבנון כבר, אנו יכולים להבין מה הולך להיות כאן ביום שאחרי...
לצורך כך, אזמין אתכם להיכנס לראשו של אחד ממנהיגנו ולא משנה מי...
גם כאן חדרים שלא נבקר בתוכם. הצצה קלה מדי פעם דרך חריץ בדלת, מראה לנו חדר בדיחות אבל לא גסות, אלא עלינו הציבור ועוד כל מני חדרים עם ערמות כסף ואוצרות שנאספו מאלה שעליהם היו הבדיחות בחדר הקודם. אנחנו מתמקדים בחיפוש אחר חדר שלהבנתנו צריך להיות בקצה המסדרון - "חדר ההבנה" שהרי הראש שאנו נמצאים בתוכו צריך להבין שהוא שם בשבילנו! אנחנו מתחילים להיות עייפים מהחיפוש כאשר פתאום אנו רואים חדר ועליו שלט כניסה מעניין "השכחה". קשה לעמוד בפיתוי ומחליטים להיכנס פנימה. גם כאן הדלת מזמינה בצורה מדהימה. מיד עם הצעד הראשון יש תחושה של - מי יכול עלי - ! אני מביט על שותפי למשימה וחושב לעצמי למה הם פה ומתי אוכל לגרום שישכחו מהם.. חדר מוזר מאוד בו עם כל צעד שאתה עושה מופיע מישהו מעברך שגורם לך לחייך אליו ,ולהתרגש מהפגישה הבלתי צפויה ,וללא שום הכנה כאשר הוא מזהה אותך ומתקרב אליך וידו מושתת לשלום, הוא נמחק מזיכרונך מיד ונעלם. . .כאן אין מסדרון אין סופי אלא משהו לא מוגדר שאין לא התחלה ואין לו סוף. אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לצאת ומוצאים את עצמנו בהרגשה שהולכת ומשתלטת עלינו ולא נותנת לנו את הכוח או הרצון לצאת מהחדר הזה. בשלב מסוים הופיע כף יד מאחת הפינות החשוכות וסתרה בפרצופינו החוצה, רגע לפני המפגש עם כף היד יכולנו לזהות שכתוב עליה - המציאות!
ובאמת בואו נסכם במציאות אותה אנו יכולים לנחש מתוך הכרות מעמיקה את עמינו ומנהיגנו. אין ויכוח ! אנו בתקופה קשה בה ציבור גדול יושב שבועות בחדרים צפופים וללא תנאים. לציבור הזה ולציבור ששכן לו בצפון הארץ נעצרו החיים!! אין תנאים, אין בית ואין פרנסה. וישנה עוד קבוצה של חיילים שכך באמצע החיים קיבלו צו 8 ומיד נכנסו ל"מוד" של הקרבה. היום הם עושים הכל כדי להגן על המדינה ואפילו מוכנים למות בשבילה.
הקבוצה האחרונה היא המעניינת ביותר, עליה מונחת האחריות לדאוג לכולם ביום שאחרי. וראו איזה פלא - הם תקועים בחדר ההוא ולא מסוגלים לצאת. הם שכחו והם עסוקים במעבר בין החדרים שהזכרנו קודם.
אגב - אל תבואו בטענות כי היד הסותרת עם הכתובת המציאות היא אנחנו.
אולי כדאי שנצא מהפינה החשוכה!
עם כל הקשיים הללו, איך זה שבכל זאת מוכנים חיילים לתת את עצמם עבור מדינה שלפי כל הסימנים לא בדיוק תעזור להם בהמשך...
אני רוצה להזמין אתכם לתוך ראשו של חייל בצבא ההגנה לישראל-
כמובן בסיור מעניין זה, כאשר נעבור ליד החדרים של הבדיחות והמחשבות המוכרות האחרות, לא נכנס היות והנושא הוא אחר, וישנם עוד הרבה חדרים עמוסי מחשבות מדהימות ושונות. או הנה, ראו את דלתו של החדר הגדול מכולם: חדר ההקרבה,. דלת מאוד מיוחדת יש לו לחדר הזה, מוזרה במקצת ....מתקרבים והיא נפתחת אוטומטית ללא שאלות וללא חריקות. אנחנו בתוך החדר.
אגב, המנגנון המיוחד הזה פותח במשך שמונה עשר שנה אצל חלק מאיתנו ע"י חברה בע"מ מאוד מצליחה שקיימת כבר דורות ולא פושטת רגל לעולם. שמה של החברה גם הוא מוכר לנו - "הסביבה". כבר בצעד הראשון אל תוך החדר אתה מביט סביב אל השותפים לסיור ופתאום, ללא קשר להיסטוריה בניכם, אופפת אותך תחושת שייכות שמסמנת לך לעשות הכול עבור כל אחד מהם וללא תנאים. אגב הכי מוזר בחדר הזה היא העובדה שהוא לא נגמר...אנחנו צועדים בתוכו עוד ועוד ולפנינו מסדרון שמזמין אותנו אליו דרך רקמת נתינה בלתי סופית שנראה כאילו רק המוות יכול לעצור את ההליכה הזו . . . אין בו כלום בחדר חוץ מאשר דרך לא ברורה שמחדירה לך את ההקרבה דרך כל נים ונים בגופך. ואתה נותן עצמך בכל מישור אפשרי : פיזי ונפשי! היי, תתעוררו ! . נצא החוצה מהראש הזה וננסה להבין מה קורה כאן.
האמת? לא יודע אם אפשר להסביר ואני לא בטוח שכדאי לעסוק בהסברים ,היות ולחדר הזה משמעויות כבדות מאוד הקשורות לקיומה של מדינת ישראל ואולי לא כדאי לגעת בו .
מסקנה אחת ברורה היא - לאותם אלו שבמוחם יש את החדר הזה, אנו צריכים להודות על אישורי הבנייה שלו, כי הם אלו שנמצאים בדיוק במקום שאדם נורמאלי (ושאין לו את החדר הזה) באופן טבעי לא היה רוצה להיות בו: כי זוהי החזית ושם אפשר למות....
בוא נתמקד רגע בחלק מהאזרחים והמנהיגים.
בימים האחרונים ולפני שצה"ל מסיים את משימתו בלבנון כבר, אנו יכולים להבין מה הולך להיות כאן ביום שאחרי...
לצורך כך, אזמין אתכם להיכנס לראשו של אחד ממנהיגנו ולא משנה מי...
גם כאן חדרים שלא נבקר בתוכם. הצצה קלה מדי פעם דרך חריץ בדלת, מראה לנו חדר בדיחות אבל לא גסות, אלא עלינו הציבור ועוד כל מני חדרים עם ערמות כסף ואוצרות שנאספו מאלה שעליהם היו הבדיחות בחדר הקודם. אנחנו מתמקדים בחיפוש אחר חדר שלהבנתנו צריך להיות בקצה המסדרון - "חדר ההבנה" שהרי הראש שאנו נמצאים בתוכו צריך להבין שהוא שם בשבילנו! אנחנו מתחילים להיות עייפים מהחיפוש כאשר פתאום אנו רואים חדר ועליו שלט כניסה מעניין "השכחה". קשה לעמוד בפיתוי ומחליטים להיכנס פנימה. גם כאן הדלת מזמינה בצורה מדהימה. מיד עם הצעד הראשון יש תחושה של - מי יכול עלי - ! אני מביט על שותפי למשימה וחושב לעצמי למה הם פה ומתי אוכל לגרום שישכחו מהם.. חדר מוזר מאוד בו עם כל צעד שאתה עושה מופיע מישהו מעברך שגורם לך לחייך אליו ,ולהתרגש מהפגישה הבלתי צפויה ,וללא שום הכנה כאשר הוא מזהה אותך ומתקרב אליך וידו מושתת לשלום, הוא נמחק מזיכרונך מיד ונעלם. . .כאן אין מסדרון אין סופי אלא משהו לא מוגדר שאין לא התחלה ואין לו סוף. אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לצאת ומוצאים את עצמנו בהרגשה שהולכת ומשתלטת עלינו ולא נותנת לנו את הכוח או הרצון לצאת מהחדר הזה. בשלב מסוים הופיע כף יד מאחת הפינות החשוכות וסתרה בפרצופינו החוצה, רגע לפני המפגש עם כף היד יכולנו לזהות שכתוב עליה - המציאות!
ובאמת בואו נסכם במציאות אותה אנו יכולים לנחש מתוך הכרות מעמיקה את עמינו ומנהיגנו. אין ויכוח ! אנו בתקופה קשה בה ציבור גדול יושב שבועות בחדרים צפופים וללא תנאים. לציבור הזה ולציבור ששכן לו בצפון הארץ נעצרו החיים!! אין תנאים, אין בית ואין פרנסה. וישנה עוד קבוצה של חיילים שכך באמצע החיים קיבלו צו 8 ומיד נכנסו ל"מוד" של הקרבה. היום הם עושים הכל כדי להגן על המדינה ואפילו מוכנים למות בשבילה.
הקבוצה האחרונה היא המעניינת ביותר, עליה מונחת האחריות לדאוג לכולם ביום שאחרי. וראו איזה פלא - הם תקועים בחדר ההוא ולא מסוגלים לצאת. הם שכחו והם עסוקים במעבר בין החדרים שהזכרנו קודם.
אגב - אל תבואו בטענות כי היד הסותרת עם הכתובת המציאות היא אנחנו.
אולי כדאי שנצא מהפינה החשוכה!
ירון שגיא מבעלי חברה לפתרון איכסון לרכב וחברה לצרכנות רשתית מג"ד במיל
