מסלול עוקף דמוקרטיה
תחילת שנות התשעים למאה הקודמת היו שנות פריחה ליוזמות מדיניות מבית מדרשו של השמאל הישראלי. על מנת להיות הוגנים נציין כי הארועים שבאו על המזרח התיכון ואנו בתוכו, החל ממחציתם השניה של שנות התישעים, אשר רובם ככולם ניזקו אנושות את מדינת ישראל מהפן המדיני-ביטחוני, עדיין היו אז לוטים בערפל העתיד. ועידת מדריד ומתווה אוסלו שבא לאחריה נתנו תקווה, אם גם מופרכת, מאחזת עינים, מהצד הפלסטיני-ערפאתי בעיקר, לאופק מדיני ואפשרות לפשרה היסטורית לכאורה עם העולם הערבי.
אמנם היו רבים בינינו אשר קרקע המציאות היוותה עבורם עובדה קיימת, אלו התריעו והוכיחו בשער כנגד מהלכי הסכם אוסלו ולרוע מזלנו כולנו, תוכחתם לא עלתה יפה. הם צפו, בהקש לוגי ראוי לציון, את הכשלון העומד להתרחש ונילחמו בחרוק שינים לסכל את ההסכם ובעיקר ביצועו הקלוקל, אשר אפשר שבראיה לאחור, בעוד כך וכך עשרות שנים, יציין את תחילת הסוף של החלום הציוני.
החל מכישלון הסכם אוסלו ועלית ממשלות אשר ניבנו ועצמו על בירכי אכזבה הולכת וגוברת של הציבור בישראל מכשלון מהלכי "השלום", אכזבה אשר היגיע לשיא מחריש ראש, כליות ולב, עם הניסיונות הפתטים והמסוכנים להשגת "הסכמי שלום", תוך וויתורים ללא תמורה מצידנו כגון: ארועי פינוי לבנון הכישלוני, גרוש גוש קטיף וצפון השומרון הכישלוני, הקמת מדינת חמס הכישלוני (עבורנו), מלחמת לבנון השניה הכישלונית ומלחמת עופרת יצוקה הכישלונית (גם אם אסטרטגית, אפשר וסיומה הכישלוני היה מכוון). כל אלו הסבו ליבו של ציבור גדול ועצום, אשר נישבה תחילה-- וניתן להבינו בכך--בסיסמאות שלום הניסמכות על מישאלות לב, כנגד זרם השמאל אשר הוביל ציבורנו בנתיב "משיחי שיקרי", התלוש מהווית המזרח התיכון, כל אלו הובילו הציבור לעבר נטיה הולכת וגוברת למרכז ולימין המתון.
השמאל הישראלי אשר תחילתו במרכז הקונצנזוס הישראלי עם הקמת מדינת ישראל, שקיעתו לאחר מלחמת יום הכיפורים ומהפך הימין בשנת 1977 , ראה את וועידת מדריד והסכם אוסלו כקרש הקפיצה לשובו למרכז ההסכמה הציבורית ובעקבותיה לשלטון.
כישלון הסכם אוסלו ושאר כישלונותינו המדינים והצבאיים כמתואר לעיל, שוב טרפו עליו את הקלפים. הנה גיזת הזהב היתה כה קרובה ומוחשית בידיו ושוב התרסק הוא לקרשים בקול חבטה מהדהד.
עם כישלון נוסף זה וירידת כוחו האלקטורלי המתמיד לאורך השנים בקלפי, לא מסוגלים היו גורמים מסוימים בשמאל הקיצוני להסכין. אלו הארועים אשר קדמו למסלול עוקף הדמוקרטיה הישראלית שנקט בו השמאל המיליטנטי החל מהמחצית השניה של שנות התשעים למאה הקודמת ועד עצם היום הזה.
הביטוי הראשון לתפנית מדאיגה של גורמים מיליטנטים בשמאל הישראלי ארעה, כשלב ראשון, בתוככי מדינת ישראל. מתווי המדיניות של גורמי שמאל-שולים אלו זיהו נכון וביעילות ראויה לציון ומבעוד זמן, את הסדקים בדמוקרטיה הישראלית אשר יאפשרו להם להמשיך ולשמר בידם, הלכה ולמעשה, את מוקדי הכח האמיתיים עלינו. משניכזבה תוחלת שמאל-השולים הלזה בקלפי, הציבור הרי היצביע ברגלים כנגדם, עקפו הם את הבוחר הישראלי תוך שימור כוחם, אשר ינק שורשיו עוד מימי התנהלותם, עת קום המדינה.
הללו הם אותם אזורי השפעה אשר אינם נידרשים לפסק דינו של הבוחר, אלו הם הבוחרים את עצמם מתוך עצמם דהיינו, המדיה על שלוחותיה, השרות הציבורי, מערכת המשפט ובפרט, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון על ניגזרתו, הוא בית הדין הגבוה ל"צדק".
איננו באים לטעון כאן כי בחדרים חשוכים ומסתוריים התכנסה מועצת "זיקני ציון" שמאלנית מיליטנטית אשר זממה את שתואר לעיל, אפשר שכך בדיוק הווה, אך לצרכי הצגת הטיעון, הבה וניברוש כל גוון של אפשרות לתאורית קונספירציה. מאידך, במבחן המעשה, אכן כך הווה.
שליחי השמאל המיליטנטי טוו חוטי קשרים אסורים ואף פליליים עם אנטישמים וגופים שוטמי ישראל להעברת תקציבי עתק למימון פעולות חתרנות בתוככי ישראל. פעולות אלו מטבען, עקב הצורך לעקוף הדמוקרטיה הישראלית תוך הונאת הבוחר, נעשו במחשכים, בחדרי חדרים.
מאות עמותות אשר חרטו על דיגלן את הסבת רצונו של הבוחר הישראלי לכיוונים בו אינו חפץ, הוקמו, פרו, שרצו ורבו כבכורות בטרם קיץ. עמותות אלו אשר טרחו תחילה להשפיע על כיוון דעת הציבור הישראלי, נוכחו להוותם לדעת כי הציבור מושכל יותר משהעריכו וכך שינו אלו כיוון באשר פעיליהן הבינו כי לא על מדינת ישראל תהיה תפארתם וכי זו מלחמה אבודה. ארועי ההלם הגאופוליטים באזורנו בעבור מדינת ישראל, לא איפשרו ולו גם לרטוריקן המוכשר ביותר לאחז את עיני הציבור שהחל מגלה סימני בגרות והבנת המתרחש. ולכן, התמקדה כל פעילותן של עמותות הסוכנים הזרים הישראליות הללו לנקודה צרה, לאותו הסדק בדמוקרטיה הישראלית אשר מיקסם יעילותם, והם אלו כאמור המדיה והמערכת המשפטית.
פעילי העמותות הללו אינם יכולים לטעון כי אינם מודעים למעשיהם. גם אם טוענים הם בצביעות והעמדת פנים המגיעה לגבהי ההזיה כי "טובת מדינת ישראל לנגד עינהם" הרי מדחיקים הם, אם במעשה ואם במחדל, כי מסגרת הרע והרוע בו הינם פועלים אינם יכולים להצדיק מעשיהם. גם השגת המטרה הראויה ביותר נימצאת תחת הגבולות להשגתה. קיים קו אדום אשר החוצו, מאבד מהלגיטימיות שלו. המצדיק רע ברע אחר, פועל רע.
מאותו הרגע שגורמי שמאל מיליטנטי אינם מכבדים את רצון הבחור ופונים לאויבי העם על מנת שיוציאו עבורם הערמונים מהאש הרי שהופכים הם לטרפה מסוכנת ויש להכחידם ולחסלם ללא שהיות באמצעים אשר ההליכים הדמוקרטים מתירים לנו.
אנו כבר למודי ניסיון היסטורי. זכורים לשמצה הם אותם משתפי הפעולה עם הרומים מבני עמנו, אלו אשר הזמינו את צרינו על מנת שיתמכו במילוי זממם כנגד מתנגדיהם הפוליטים ד'אז, הם אלו שהביאו עלינו את חורבננו וגלותנו לפני כאלפים שנה. והנה, ניפרשת לנגד עינינו, היא ההיסטוריה החוזרת על עצמה בטיכסיות מצמררת.
אך בכל המתואר לעיל עדיין רב הניסתר על הגלוי. פעילי השמאל הקיצוני לא הסתפקו בחתרנות בוטה כנגד קיום מדינת ישראל, מתוככי מדינת ישראל. בשקט ובהחבא, היפעילו הם את ראש הנחש השני בתוכניתם החובקת עולם. פעילותם בקרב בני הקהילה הגדולה היהודית-אמריקנית גיבתה ואיששה את פעולותיהם במדינת ישראל.
בארה"ב קיימת קבוצת השפעה גדולה של יהודים אמריקנים בני דורות מאוחרים יותר המזוהים עם השמאל הקיצוני, ממש כאחיהם מעבר לים בישראל. זהות המטרות והפעילות בין שתי הקבוצות הינה מושלמת.
משך שנים רבות נישמרה פעילותם על אש קטנה עד שהיגיע העת לפריצה הפוסט יהודית, ציונית וישראלית הגדולה. תרם לכך יותר מכל יהודי קר לב ואמונה בשם ג'ורג' סורוס הידוע בשמו הקודם כגיאורגי שוורץ. סורוס, יליד הונגריה, כבן 80 אשר עשה הונו הנאמד כיום בכתשעה מילארד דולאר (בערכי 2008), תוך נקיטת מהלכים כלכליים מבריקים אשר לא נעדרו נכלוליות שנויה במחלוקת, כמו גם ניצול מחפיר של מדינות עולם שלישי ובלבד כי הונו יוכפל וישולש.
לרוע המזל, אותו יהודי לא יקר, לא מצא פסול בהתנהלותו הקפיטליסטית החזירית כל זמן שיכול היה להאדיר הונו, אך בפיתול אידאולוגי האופיני לחברי "הסדר העולמי החדש", דגל בגישה המרקסיסטית, הריכוזית, הנצלנית, בכל האמור לנו הפלבאים, המוני העם.
אותו סורוס גם ידוע היטב כפוסט-ציוני ופוסט-יהודי קיצוני אשר החלשתה האסטרטגית של מדינת ישראל מהפן הכלכלי, המדיני והביטחוני, היוותה ומהווה נידבך חשוב בפעילותו.
חשוב לציין כי סורוס הלזה, הינו חבר במועצת המנהלים של "המועצה ליחסי חוץ" האמריקנית הידועה לשמצה והנימצאת תחת הנהגת "המנהיג" דייויד רוקפלר. לאלו מהקוראים אשר הנושא אינו ברי להם דיו, נפנם לספר החינמי "משנאי החינם בינינו" (יוני 2009) אשר הקישור לו יובא בסוף המאמר. מי ומה היא "המועצה ליחסי חוץ" מתואר בפירוט רב בספר והתאור בהחלט אינו מחמיא, בלשון המעטה.
במקביל, למרות פעילות נחרצת של עמותות החוץ פרלמנטריות, אלו הסוכנים הזרים בישראל, הציבור הישראלי, אשר מגיב באיטיות אמנם אך עיניו בראשו, לא קנה את מנטרות השמאל הקיצוני והחרה והחזיק אחר שרואות עיניו דהיינו, כישלון נחרץ ומהדהד של מדיניות הוויתורים החד צדדיים של ממשלות ישראל לפלסתינים ולמדינות ערב, תוך שמצבנו הביטחוני הגאופוליטי מתדרדר והולך עקב כך.
המתואר לעיל בא להכין הקורא לאשר מתרחש ממש בימים אלו לנגד עינינו בכל האמור לפעילותו של הממשל האמריקני אשר מסבך את עצמו ואותנו יחד עימו. מילא, הממשל האמריקני יכול עדיין להרשות זאת לעצמו, אך חמור יותר?הוא מסבך אותנו, מסתולל באושיות קיומנו, ואנו וודאי כי איננו חופשים להשתעשע בכך.
מאז תחילת שנת 2008 היכפיל ושילש אירגון "שלום עכשיו" את פעילות סניפו החזק בארה"ב במקביל להתדרדרות השפעתו בתוככי ישראל ובד בבד עם התקרב הבחירות הכלליות האמריקניות. אירגון זה מצא ב"יוזמת ז'נבה" שותף אידאלי בחתירתו כנגד הלובי היהודי החזק, האוהד ישראל, בוושינגטון.
פעילי "שלום עכשיו" ועוזריהם מיהדות השמאל הקיצוני האמריקני המשמשים "אידיוטים מועילים" בידי ג'ורג' סורוס וחתרני השמאל הישראלים, אלו פילסו את הדרך לעבר מקבלי ההחלטות בקונגרס והסנט, מוסדות הנהנים מרוב דמוקרטי. בעוד פעילי "יוזמת ז'נבה" ביצעו את פעולת ההסברה החתרנית כנגד מדינת ישראל ותושביה. פעילות זו נעשתה הרחק מאור הזרקורים ואכן, מעטים במדינת ישראל מודעים לה.
שני אירגונים אלו, "שלום עכשיו" ו"יוזמת ז'נבה" נטשו את הדרך הדמוקרטית הלגיטימית משניכשלו במדינתם ישראל, פצחו במלחמה טוטלית כנגד הציבור שמאס בהם והפכו ללובי פוליטי מעורר קבס החותר באורח בזוי להוריד את מדינת ישראל על בירכיה באמצעות לחישות נכלוליות באוזני הפריץ.
זממם של פעילי אירגון "שלום עכשיו" ו"יוזמת ז'נבה" לא היה צלח בידם לולי מיודענו הניזכר לעיל ג'ורג' סורוס ואמצעיו הפיננסים הבילתי מוגבלים. הוא שפתח את הדלתות בפני כל שוטם זב חוטם מישראל, הוא שמימן ומממן את פעילותם בארה"ב בנדיבות מפליגה, הוא ששימן חברי קונגרס וסנאט דמוקרטים בסכומים חודשיים מפליגים, הוא שמימן בסכומי עתק את מערכת הבחירות של חוסיין אובמה, אשר הינו חבר "המועצה ליחסי חוץ" וה"בוהמיין גרוב" ממש כמותו.
זהו חוסיין אובמה אשר סומן מזה זמן על ידי "המועצה" הניזכרת לנשיאות האמריקנית מתוך שהללו, בהכוונתם המרכזית של ג'ורג' סורוס ודוד רוקפלר, שאפו להציב בראש הפירמידה את נאמנם במטרת יישום דוקטרינת "הסדר העולמי החדש" הידוע לשמצה.
ג'ורג' סורוס מקיים אף קשרים כלכליים עבותים ואמיצים עם שנים ממיודעינו בעלי השפעה חזקה בממשל האמריקני, הלא הם רם עימנואל ואקסלרוד. זהו אותו ג'ורג' סורוס לו חייב אובמה את נשיאותו.
שלא במפתיע כל אותם חברי החונטה האמריקנית של קישרי ההון ושילטון הבוטים הינם כולם תמימי דעים בצורך להחלשת ישראל, דחיקתה לגבולות אושוויץ, ניתובה למתווה מדינת כל אזרחיה אשר כל אלו אמורים להוביל להשתלטות פלסתינית בסופו של יום על מדינת ישראל במתכונת שתי מדינות לעם אחד, הפלשתיני כמובן.
לא ביכדי חשים הפלסתינים ומדינות ערב התומכות בהם כצועדים על קרקע מוצקה. לתחושתם, ויש להם כמובן על מה לסמוך, בבית הלבן יושב ממשל שאינו אוהד ישראל באופן בוטה, הנהנה מהיזון חוזר ממשתפי פעולה ישראלים אשר שורשיהם נעוצים עמוק במערכות דעת הקהל והמשפט בתוככי ישראל.
וכך, יכולים הם לנפנף בבוז את נכונות ישראל לפתוח במשא ומתן ולשים ללעג וקלס את דרישת ישראל להכרה בינלאומית וערבית בה כמדינת הלאום היהודי, ביודעם ידוע היטב כי יהיה אשר יהיה, יקבלו הם גיבוי חד צדדי, אוהד וחם, בממשל האמריקני הנוכחי. הם חשים, עקב נהיית חוסיין אובמה אחר העולם האיסלמי, כי יכולים הם לדרוש מישראל מחוות "בונות אימון" בעוד שאינם רואים עצמם מחוייבים כלל למחוות "בונות אימון" מצידם.
הלכה ולמעשה פעולת חתרני הפנים בינינו, ואין זו הפעם הראשונה לכך, מרחיקים את האפשרות לשלום, באשר מקשיחים הם את עמדת מדינות ערב והפלשתינים להתבצר בעמדות שאין באפשרות ישראל לקבלן באם חפצי חיים אנו, כגון נושא "זכות השיבה" הפלסתינית, או הסכנתם עם אופיה וטיבעה היהודי של מדינתנו
לעזרתה של ישראל לנוכך מצב בילתי אפשרי זה באים נחישות בפועל של מנהיגי ישראל אשר חובה עליהם לעמוד על האינטרסים החיוניים שלנו ובנוסף רוב מוצק של חברי הסנאט והקונגרס האמריקנים אשר אינם עיוורים למתרחש לנגד עיניהם, כמתואר לעיל, ומצדדים באורח גורף במדינת ישראל וקיומה בגבולות בטוחים, גם אם פרוש הדבר התרסה פעילה כנגד מדיניות חוצו של חוסיין אובמה.
חובה על כנסת וממשלת ישראל לפעול נחרצות ולעצור את המימון של סוכני האיחוד האירופי, "החברה החדשה לישראל" וקרנות השוטמים מעבר לים. פעולות משרד חוצנו כנגד "שוברים שתיקה מרמזות על מגמה נכונה, אך אלו עדיין מעט ומאוחר. ניתן לפעול כנגד עמותות החוץ פרלמנטריות בהצלחה תוך הפעלת התקנות הקיימות כנגד פעולות סוכן זר בישראל.
פניית משרד חוצנו לאנגליה, הולנד וספרד לעצור את המימון לחברת "שוברים שתיקה" הינה שגויה באשר בכך רומזת ישראל לאותן מדינות כי הינה רואה בעין יפה את המשך המימון לשאר עשרות ומאות העמותות חוץ הפרלמנטריות המנזקות באורח אנוש, אפשר ובילתי הפיך, את ישראל.
נכון כי איננו יכולים לעשות רבות לחסימתם המוניטרית של אירגוני "שלום עכשיו", יוזמת ז'נבה" ודומיהם בשיטחי האיחוד האירופי ובארצות הברית, אך מי מונע בעדנו לעשות זאת בישראל?
אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf
