התפתחות הרפואה הסינית מתחילת המאה העשרים ועד היום 

התפתחות הרפואה הסינית מתחילת המאה העשרים ועד היום
מאת: רועי סופר
ייעוץ: עפרה ברעלי

הרפואה הסינית עברה תהפוכות רבות במהלך שנותיה בסין העתיקה. אולם, עד למאה האחרונה רפואה זו נשארה כבמקורות ועיקריה לא שונו. במהלך המאה הנוכחית, עברה סין תהפוכות משמעותיות: שינויים בשלטון, הקומוניזם וכניסת המערב. הרפואה הסינית, יחד עם המורשת הסינית כולה, עברה אף היא תהפוכות ותמורות משמעותיות אשר שינו באופן ניכר את דרכי הלימוד, האבחנה והטיפול.
המתעניין ברפואה הסינית בכלל והמתעתד ללמוד את רזי הרפואה הסינית בפרט, כדאי לו להכיר ולו במעט, את ההתרחשויות בסין במאה האחרונה וזו בכדי להטיב ולהשכיל בבחירת מקום/מוסד הלימודים תוך הבנת ההבדלים והחיבור למקורות.
ברצוננו לציין כי התקציר הבא נועד לצורך הבנת השתלשלות הרפואה הסינית בסין לאורך המאה האחרונה. משום שקצרה היריעה, אין בתקציר זה ניסיון לסקור את כלל השתלשלות היסטוריית הרפואה הסינית בסין, אלא רצון להבהיר את מושג "הרפואה הסינית העתיקה" מול "הרפואה הסינית המסורתית".

מהי הרפואה הסינית?
הרפואה הסינית והפילוסופיה העומדת בבסיסה הינן אחת מהנגזרות של החשיבה והמורשת הסינית העתיקה. מורשת זו התבססה על התבוננות במחזורי הטבע תוך ניסיון להבין את מחזוריות היקום. פילוסופיה זו רואה ביקום שלמות קוסמית אחת בלתי ניתנת להפרדה לחלקים ובתוכו לכל יצור תפקיד משלו וכך נוצר מבנה הרמוני. מתוך כך, נוצרה הבנה עמוקה של החיים, מחזוריותם ותפקוד גוף האדם בתוך המחזוריות הזו. החכמים הסינים הבינו כי מבנהו ההרמוני של היקום משתקף בגוף האדם, כאשר זה חי ופועל תחת הכוחות והחוקים של היקום. מורשת עתיקה זו עברה בסין העתיקה מאב לבן או ממורה לתלמיד.
הרפואה הסינית היוותה חלק נכבד מהמסורת הסינית. מתוך ההבנה שהאדם והטבע קשורים ומשפיעים אחד על השני הבינו הסינים שאם האדם לא "יציית" לחוקי הטבע, מחלות יופיעו. לכן, תהליך הלימוד וההסמכה של הרופא הסיני היה תהליך ארוך וממושך שבו למד התלמיד להכיר את מחזוריות הטבע, העונות, השמיים, הכוכבים והשפעתם על האדם. בנוסף למד הוא את רזי הרפואה הסינית, הצ'י, המרידיאנים, היין והיאנג, התפקוד הפיזיולוגי של אברי הגוף ועוד. אט אט נעשה התלמיד בקיא יותר ויותר בתורה תוך כדי צפייה במורהו המטפל בחוליו. אחת האבחנות שבהן נדרש התלמיד לשים את מיקודו הייתה האבחנה בעזרת הדופק. אבחנה זו נחשבת האבחנה הקשה ביותר ברפואה הסינית אולם המדויקת והעמוקה ביותר. בשל כך, תהליך הסמכת תלמיד לרופא ערך כ- 15 שנה.

התקופה הקיסרית
ב- 1911 בעקבות תבוסות חוזרות ליפן יחד עם השפעת המערב, החל שינוי פוליטי בסין ע"י "הברית המהפכנית". באוקטובר 1911 התגברה המהפכה ובפברואר 1912 בוטלה הקיסרות. בעקבות כך מתחיל "גל החיפוש העצמי" וכל המבנה הסיני העתיק עובר תהליך של בנייה מחדש. הסרט "הקיסר האחרון" מציג את אותה תקופה בה הסינים מאסו בתרבותם ובמסורתם המפוארת. הקיסר הודח, ערכי המסורת, כבלי המשפחה מנהגים וטקסים בוטלו ונזירים נרצחו. גם תחום הרפואה נבחן מחדש, הרפואה המערבית התחילה להיכנס לסין והתחיל שימוש נרחב בשמות מערביים למחלות.
בשנת 1921 הוקמה לראשונה בסין המפלגה הקומוניסטית של סין. ב- 1928 מוקמת הממשלה הלאומנית הסינית אשר במסגרתה מוקם משרד הבריאות הסיני. הרופאים הסינים שלמדו את הרפואה המערבית מנסים לעשות שינוי בשלטון, משתלטים על משרד הבריאות ושואפים להוציא את הרפואה הסינית מחוץ לחוק ולאסור לימוד וטיפול. הרופאים הסינים המסורתיים יוצאים בפעולת נגד והחוק לא עובר, אולם כבר אז, אסכולות מסויימות וזרמים מסויימים, נאסרים. ניסיון הוצאת האקופונקטורה מחוץ לחוק נמשך עד 1949.


תחילת התקופה הקומוניסטית
בשנים שבין 1946-1949 התרחשה בסין מלחמת אזרחים, בשנים אלו השתלט הקומוניזם על סין ובאוקטובר 1949 עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בראשותו של מאו צה טונג. מאו הפך לנשיא, יושב הראש של הרפובליקה הסינית.
במסגרת שלטונו של מאו, חולל הקומוניזם שינויים עמוקים בחברה הסינית, בשיקום הכלכלה (לאחר מלה"ע ה- II) ובלימת האינפלציה. בכך הם ביססו את שלטונם וזכו בתמיכת האוכלוסייה, במיוחד הענייה- האיכרים שהיוו רוב. תוך כדי שלטון זה, הוטל פיקוח פוליטי על כל האוכלוסייה. בשנת 1966 החל מאו את המהפכה התרבותית (1966-1976). זוהי הייתה תנועה קומוניסטית פוליטית שהוקיעה את הערכים ואת התרבות המסורתיים. במסגרת מהפכה זו, מסלק מאו את כל מה שמייצג את המסורת הסינית העתיקה ואת השושלת הקיסרית הסינית. הקו המנחה הוא הרס ארבע העתיקות: התרבות העתיקה, המנהגים העתיקים, ההרגלים העתיקים והחשיבה העתיקה. אוניברסיטאות נסגרו והושתקו, אינטלקטואלים, אמנים ועיתונאים נעלמו, מזכרות מהתקופות הקפיטליסטיות והפיאודליות (כגון מקדשים, מונומנטים ועבודות אומנות) הושחתו ונהרסו עד ליסוד, הושמדו כתבי יד יקרי ערך, אוצרות תרבות ואומנות, ערכי המשפחה ומורשת העבר נהרסו במטרה להקים תרבות חדשה.
גם תחום הרפואה הסינית נחל מכה קשה ומאו מסלק את כל הרופאים הסינים המייצגים תחום שמאניסטי ריטואלי המבוסס על תיאוריות קוסמולוגיות ולא ריאליות. הוא עושה ביעור "מוצלח" של "נגע" הרפואה הסינית. בעקבות כך, מאו מוצא את עצמו בבעיה בכל רובדי החיים. התהליך היה מהיר מדי וללא כל הכנה מוקדמת. בתחום הרפואה, הנ"ל מתבטא בכך שאין מספיק רופאים המטפלים על פי הדוקטרינה המערבית ומצד שני אין רופאים סינים מסורתיים, שכן הם נטבחו, הוגלו או ברחו.
בתקופה זו, הגיעו הסינים למצב בו, בממוצע, טיפל רופא אחד בשיטה המערבית במאה אלף תושבים. היות שהכשרת רופאים מערביים יקרה והציוד הרפואי הנדרש להקמת בתי חולים יקר, הצורך לחזור ולהשתמש בדיקור לא היה מוטל בספק ומאו מבצע תפנית חדה ומגדיר את הרפואה הסינית המסורתית כ"אוצר לאומי" ומחליט להחזיר את השימוש בדיקור בצורה מאורגנת.
המשטר התבקש ללקט את שארית האנשים אשר הכירו את התורה והם נתבקשו לעצבה מחדש. אחת המכשלות הייתה, שהכשרתו המקצועית של מטפל בדיקור נמשכה כ- 15 שנים. היה ברור שכדי להכשיר מטפלים בפרק זמן קצר, יש לפשט את הלימוד ואת השיטה כולה. הכוונה הייתה להכשיר מטפלים תוך 6 חודשים כך שיוכלו לצאת לכפרים ולטפל.
מאו מצליח בקושי רב לאסוף מעט מן הידע של הרפואה הסינית העתיקה ויוצר את "הרופא היחפן" - "Bare Foot Doctor". זהו רופא היודע קצת אנטומיה, קצת דיקור, קצת כירורגיה, וקצת שימוש בתרופות. בשיטה זו, משך הכשרתו של "רופא" ערכה בממוצע כחצי שנה. הרופאים הוכשרו בצורה מהירה ויהירה, תוך הסתמכות על ידע אמפרי בלבד נטול כל תיאוריות והסברים המהווים מצע הכרחי למטפל ברפואה סינית. בתהליך זה אבד ידע נצור ורב והשיטה איבדה מעומקה.
השיטה החדשה שנוצרה נקראה מעתה TCM - Traditional Chinese Medicine, רפואה סינית מסורתית. הכוונה היא "חזרה" למסורת, לשימוש בדיקור- לעומת הרפואה מערבית. אולם, בשיטת "הדיקור" החדשה, נשכחו כל התיאוריות עליהן התבססה הרפואה הסינית העתיקה, המחלות חולקו לסינדרומים ובהתאם ניתנו "פורמולות" של דיקור. הלימוד הופשט וקיבל פן הדומה לרפואה המערבית והמטפלים אשר הוכשרו על פי שיטה זו, הפיצוה. השיטה החדשה נמצאה זולה ומהירה ללימוד. מאו הופך את הרפואה הסינית לאוצר לאומי, אך מרוקן אותה מתוכן.


תורת "12 הגזעים הארציים ו- 10 הענפים השמימיים" (Stems & Branches)
באותן 30 שנה של שימוש ברפואה מערבית, כאשר השימוש בדיקור נאסר, חלחלה התפיסה המערבית לתודעה הרפואית הסינית. בשיטת הדיקור החדשה, הטיפול התבטא באופן בו מוגדרת בעיה עפ"י סימפטומים והפתרון הוא שימוש בנקודות מסוימות. כל התיאוריה העתיקה והפילוסופיה עליהן התבססה הרפואה הסינית נשכחו. הבנת הקשר בין האדם לקוסמוס והשפעתם אחד על השני אבדה והעקרונות הבסיסים שונו. בוצעו שינויים מהותיים באבחנת הדופק (אבחנה הנחשבת כמדויקת ביותר, אך גם הקשה ביותר ללימוד) וזו הופשטה ואיבדה מערכה. ההתייחסות הפכה סימפטומטית בלבד והאדם כיחיד נשכח. לכן, גם הטיפול בבעיות זהות אצל חולים שונים היה זהה.
עפ"י פילוסופיית הרפואה הסינית העתיקה, השמים והארץ קשורים קשר בל יינתק עם האדם ולא הועלתה כלל האפשרות של מתן טיפול רפואי ללא ידע ותובנה עמוקים ביחסי היקום הכוללים. רפואה זו ראתה באדם חלק מהקוסמוס, לכן יש חשיבות למצב הירח, השמש והתאריך בו מתבצע הטיפול וכן לתאריך בו נולד האדם. על-פי תפיסה זו יש לאזן את האדם תוך התייחסות לאנרגיות הקוסמיות ולאנרגיות הפרטיות של האדם תוך התייחסות לתלונתו הספציפית. ענף זה של הרפואה הסינית המתייחס לקוסמוס ולזמן נקרא "תורת 12 הגזעים השמימיים ו- 10 הענפים הארציים" - " The 12 Heavenly Stems & 10 Earthly Branches".
שיטה זו והטיפול בה, נחשבים לרמה הגבוהה ביותר של הרפואה הסינית כיוון שמחברים בין השמיים, הארץ והאדם. ידע עתיק זה נשמר בסוד בסין העתיקה.

נכון להיום שולטת בסין הרפואה הסינית המחודשת- TCM - תוצרתו של מאו. רק במדינות מסביב לסין- טייוואן, קוריאה ווייטנאם המשיכו אנשים שעזבו/הוגלו/ברחו מסין לטפל בדרך המקורית והעתיקה. המסורת הייתה שהמקצוע עובר מאב לבן, עם זאת רק במעט מקרים, בתקופה זו, אכן עבר הידע לדור הבא.

לפני יותר מ- 50 שנה הולנדי בשם ואן ביורן שהה במשך 5 שנים אצל שני מטפלים בטייוואן וקוריאה ונחנך על ידם. כשחזר להולנד ייסד ב- 1972 בי"ס לרפואה סינית עתיקה והיה מהחלוצים בהוראת הרפואה הסינית במערב. מאוחר יותר ייסד את אחד מבתי הספר הידועים והראשונים באנגליה (ICOM). כך הגיעה הרפואה הסינית העתיקה למערב.

כיום, הרפואה הסינית העתיקה חוזרת לחיים במערב. סביר להניח שבעתיד היא גם תמצא את דרכה בחזרה למזרח כי מקורה הוא ב"קאנון הפנימי של הקיסר הצהוב", הוא המקור הראשון לכל העוסק ברפואה סינית. תורת הגזעים והענפים הופכת מוכרת יותר ויותר ונלמדת גם באירלנד, פינלנד, אנגליה, הולנד וישראל. מרבית המורים הינם תלמידיו של ואן ביורן.