האם קבוצה ישראלית מליגת העל שלנו יכולה להשתתף במהלך עונה שלמה במאבקי האליפות ובמקביל להשתתף בקמפיין אירופי מכובד? על השאלה הזאת יענה בעונה הקרובה אלי גוטמן, שהצליח לשמור על הסגל הקיים ולשפרו בעמדות אשר היוו נקודות תורפה במהלך העונה הקודמת.
שחקני הרכש שהובאו העונה לקבוצה משתלבים ב-4 עמדות מפתח בהרכב ועתידים לפתוח ברוב המשחקים. הקו האחורי מתחזק במגן שמאלי פיזי והתקפי יותר בדמותו של בן דיין. הקישור מקבל חיזוק משמעותי בדמותם של מיכאל זנדברג וזוראב מנטשאשווילי אשר יצטרפו אל ביברס נאתכו וגילי ורמוט ולחילופין שי אבוטבול. ובהתקפה יצטרף איתי שכטר ה"יהלום" מנתניה אל סמואל יבואה ויוכל לשחק לצידו, מאחוריו, או כשחקן קישור חמישי.
הפועל תל אביב הינה הקבוצה היחידה בליגה אשר ניתן לומר כי בשורותיה משחקים שחקנים ברמה אירופאית. אמנם הוכחות לכך אין, אך וינסנט אניימה, סמואל יבואה והרכש הטרי איתי שכטר הם שחקנים בעלי שיעור קומה במחוזות הכדורגל שלנו. אניימה הוכיח לא פעם עד כמה יכולתו כשוער מתאימות לרמות הגבוהות של אירופה. סמואל יבואה שכבש בעונה שעברה 13 שערים ונרדם כי חשב שהוא כבר על המטוס לאירופה הבין כנראה כי העונה הנוכחית היא המקפצה אל השער ממנו יוצאים לאירופה, וכשיש חוליית קישור משובחת ועם חבר להתקפה כמו שכטר, יבואה יהיה אחד המפציצים העונה. איתי שכטר, עתיר הכישרון, עדיין ילד ועדיין לא הוכיח מה הוא שווה, אך העונה יהיו לו את כל הסיבות לפרוח בדיוק כמו ליבואה, או בדיוק כמו שחוזים כאן רבים.
עם חומר השחקנים הקיים יכול גוטמן לייצר משחק מהיר, דינמי, רווי מסירות עם 4 או 5 שחקני קישור ואולי אף עם 3 כאשר זנדברג או ורמוט מצטרפים אל יבואה ושכטר בהתקפה ויוצרים 4-4-3 שמייצג את הכדורגל המודרני וההתקפי ביותר בשנים האחרונות. גוטמן חייב להעביר לשחקניו מסר כי העונה הוא רוצה לראות הפועל תל אביב מאיימת, שרצה קדימה כל המשחק ולא מפסיקה ללחוץ את היריב, קבוצה שמניעה כדור בקצב אירופאי ומתמחה בניצול מצבים. עבודה צמודה ועיקשת שלו עם שחקנים כמו ורמוט, נאתכו, יבואה ושכטר תצליח לשאוב את הכישרון שמתחבא שם כל כך הרבה זמן.
לשכטר, יבואה ואניימה יש הרבה מה להוכיח, ובוודאי גם לאחרים, אך הם אלו שיבחנו בזכוכית מגדלת של הפרשנים, של הסקאוטרים ובמיוחד של האוהדים. אני צופה כי בסוף העונה מוני הראל יהיה עם החיוך הרחב ביותר אחרי שיפקיד את הצ'קים על שלושתם אחרי שימצאו בית חם באירופה.
שחקני הרכש שהובאו העונה לקבוצה משתלבים ב-4 עמדות מפתח בהרכב ועתידים לפתוח ברוב המשחקים. הקו האחורי מתחזק במגן שמאלי פיזי והתקפי יותר בדמותו של בן דיין. הקישור מקבל חיזוק משמעותי בדמותם של מיכאל זנדברג וזוראב מנטשאשווילי אשר יצטרפו אל ביברס נאתכו וגילי ורמוט ולחילופין שי אבוטבול. ובהתקפה יצטרף איתי שכטר ה"יהלום" מנתניה אל סמואל יבואה ויוכל לשחק לצידו, מאחוריו, או כשחקן קישור חמישי.
הפועל תל אביב הינה הקבוצה היחידה בליגה אשר ניתן לומר כי בשורותיה משחקים שחקנים ברמה אירופאית. אמנם הוכחות לכך אין, אך וינסנט אניימה, סמואל יבואה והרכש הטרי איתי שכטר הם שחקנים בעלי שיעור קומה במחוזות הכדורגל שלנו. אניימה הוכיח לא פעם עד כמה יכולתו כשוער מתאימות לרמות הגבוהות של אירופה. סמואל יבואה שכבש בעונה שעברה 13 שערים ונרדם כי חשב שהוא כבר על המטוס לאירופה הבין כנראה כי העונה הנוכחית היא המקפצה אל השער ממנו יוצאים לאירופה, וכשיש חוליית קישור משובחת ועם חבר להתקפה כמו שכטר, יבואה יהיה אחד המפציצים העונה. איתי שכטר, עתיר הכישרון, עדיין ילד ועדיין לא הוכיח מה הוא שווה, אך העונה יהיו לו את כל הסיבות לפרוח בדיוק כמו ליבואה, או בדיוק כמו שחוזים כאן רבים.
עם חומר השחקנים הקיים יכול גוטמן לייצר משחק מהיר, דינמי, רווי מסירות עם 4 או 5 שחקני קישור ואולי אף עם 3 כאשר זנדברג או ורמוט מצטרפים אל יבואה ושכטר בהתקפה ויוצרים 4-4-3 שמייצג את הכדורגל המודרני וההתקפי ביותר בשנים האחרונות. גוטמן חייב להעביר לשחקניו מסר כי העונה הוא רוצה לראות הפועל תל אביב מאיימת, שרצה קדימה כל המשחק ולא מפסיקה ללחוץ את היריב, קבוצה שמניעה כדור בקצב אירופאי ומתמחה בניצול מצבים. עבודה צמודה ועיקשת שלו עם שחקנים כמו ורמוט, נאתכו, יבואה ושכטר תצליח לשאוב את הכישרון שמתחבא שם כל כך הרבה זמן.
לשכטר, יבואה ואניימה יש הרבה מה להוכיח, ובוודאי גם לאחרים, אך הם אלו שיבחנו בזכוכית מגדלת של הפרשנים, של הסקאוטרים ובמיוחד של האוהדים. אני צופה כי בסוף העונה מוני הראל יהיה עם החיוך הרחב ביותר אחרי שיפקיד את הצ'קים על שלושתם אחרי שימצאו בית חם באירופה.
רון רוזנצוייג
