אחר הצהריים ביום ראשון.נסענו לירושלים. שתי מטרות היו לנסיעה הזו.המטרה הראשונה הייתה לפגוש מתנדב משמר אזרחי ולראיין אותו. זהו מתנדב יוצא דופן. עוזר חבלן מתנדב, כן יש גם מתנדבים כאלו בתחום עיסוק מסוכן למדי.איציק כהן קוראים לו.הוא שווה כתבה נפרדת .
המטרה השנייה הייתה לפגוש את בתי הבכורה מיכל.מיכלי חוגגת בעוד שלושה ימים את יום הולדתה ה23.גדלה הילדה הקטנה שלי.מיכלי סיימה את השנה הראשונה בלימודי עבודה סוציאלית בהצלחה רבה ובציונים שיבטיחו לה המשך לימודים לתואר השני.היא לומדת בצפון הרחוק במכללת תל חי.סימתי קנתה לה מתנה חמודה.שני זוגות עגילים.
יצאנו לאכול במסעדה.התבוננתי בשתיהן.שתי נשים נאות, בהירות עור ועיניים,שתי נשים המשוחחות על מיני נושאים ברומו של עולם.מחייכות, מרוצות ומספרות אחת לרעותה מה קורה בעולמן."הן איתי "חשבתי בלבי.בתי המקסימה וזוגתי החמודה.אהבתי עד מאוד את התמונה הזו.
.
לא תמיד כך היה המצב.במערכת היחסים הקודמת שלי זה שונה לחלוטין.כל כך שונה שמיכל אמרה לי בסיומה של אותה מערכת יחסים שאין כל סיכוי שהיא תסכים לראות או לשוחח עם חברה אחרת שלי אי פעם בחיים.היא צדקה מבחינתה כי היא הייתה כל כך פגועה,נעלבה ונפגעה עד עמקי נשמתה.
סימתי ידעה על כך והחליטה לא לוותר. היא שמרה עם מיכל על קשר באמצעות דואר אלקטרוני ושיחות טלפון.המצחיק והמפתיע בתחילת הקשר שהוא החל בטעות.כתבתי כבר שהטלפון הסלולארי שלי והטלפון הסלולארי של סימה הם אותו דבר מבחינתנו.היא או אני עונים לסלולארי בלי שום קשר של מי המכשיר. הגדרתי זאת כחלק מזוגיות אמינה, נטולת שקרים וצדקתי.
מיכלי התקשרה אלי.סימה ענתה וכך התפתחה לה שיחה ארוכה ונעימה ביו הנשים החשובות של חיי.זו הייתה פריצת הדרך, משם הן החלו בהתכתבות, מפגש קצר בביתה של גרושתי ולאחריו שיחות מזדמנות, מפגשים קצרים והחשוב מהכול אוירה נעימה ורצון להכיר. הרגשה של קביעות וביטחון הדדי.
אמש היינו בהליך טבעי של חגיגת יום ההולדת לבתי כאשר סימה איתי באופן טבעי וכחלק ברור במפגש הזה.היה להן כל כך נעים וגם טעים ,היה לי כל כך טוב בחברתן. נהנתי.
חוזר ומודה למזלי הטוב.
מבין שאכן ניתן לשנות דברים,לשנות מהיסוד ומהמהות כפי שאני עשיתי מתוך עצמי .
איזה בוקר נפלא.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
