לאחרונה התפרסמה החלטה המורה לרשויות המוסמכות להוציא אל הפועל את הריסת ביתו של גיבור ישראל, רועי קליין, הי"ד, בשל היותו בנוי על שטח המוגדר "מאחז בלתי חוקי". המאחז נמצא בסמוך לישוב עלי שבשומרון.
אני מבקש לטעון, כי הריסת הבית היא בבחינת מעשה בלתי מוסרי ואנטי ציוני בעליל. כל אדם הגון, ללא קשר לעמדתו הפוליטית, אמור להזדעזע עד עמקי נשמתו מעצם מתן הצו ומאפשרות מימושו. מי שביכולתו לפעול למניעת הדבר, חייב להתנגד לכך במסגרת המותר.
חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים, כי אני מאמין, שהתישבות יהודית ביהודה ושומרון, כמו בכל מקום אחר בארץ-ישראל, מוקנית לנו, מתוקף זכותנו ההיסטורית. כך שלא "כובשים" אנו ולא "בלתי חוקיים" (אף אם קביעה זו נעשתה על ידי יהודים בתוקף תפקידם כביכול, או בדו"ח המהווה ספר לבן חדש העטוף בצעיף של ששון). אדמת ישראל נגזלה מאיתנו בזמן מן הזמנים על-ידי זרים ואנו שבנו לבנותה מחדש ולהפריחה, בין אם היושבים כאן מקבלים זאת ובין אם לאו.
שיבת ציון אחרי שנות גלות רבות והקמת מדינה עברית עצמאית הן מעשה של צדק היסטורי. הבטחת קיומנו כעם קשורה לאדנותנו על ארץ-ישראל ולעוצמתה של המדינה. ואוסיף בזהירות הראויה; אין חוק ואין רשות אשר יכולים למנוע מיהודים להתיישב ולבנות בכל אתר ואתר ברחבי ישראל ולעולם אין להסכים להגדרת ההתיישבות כמעשה בלתי חוקי.
בצד הנאמר לעיל, ברור כי קיומה וניהולה של מדינה אפשרי רק על פי חוקים, וחובה לאוכפם על הכל. ואולם, החיים מזמנים לנו מקרים מיוחדים, המחייבים שיקול דעת ובחינה, אם נכון הוא לקיים את הוראותיו של החוק כלשונו. במקרים כאלה יתכן ויתברר שאכיפתו של החוק, ללא קשר לנסיבות ובמנותק מהן, תגרום לעוולה מוסרית קשה.
ההיסטוריה והמורשת שלנו מלמדות אותנו על המשמעות החמורה שיש להתרחשותו של מעשה עוול. הריסת בית יהודי ובמיוחד של מי שהשליך את נפשו מנגד, אף אם תמומש בחסות החוק, היא, לעניות דעתי, בגדר עוול - עוול בלתי נסלח.
ידוע ברבים דבר קיומם של אלפי צווי הריסה, שלא בוצעו במגזר הערבי. לאחרונה אף התפרסמה ידיעה על הכנת תכנית "להכשרת" עשרות בתים שנבנו שלא כחוק בלב ליבה של ירושלים. על אף זאת, לגבי ביתו של גיבור ישראל מפעילים את החרב של מה שנקרא: "שלטון החוק". ללא התחשבות, ללא כבוד, ללא יקר וללא חמלה על אלמנתו ויתומיו.
אף מעז אני לומר, כי לו היו מקוימים כל צווי ההריסה, שהוצאו על ידי בתי המשפט, הייתי טוען שאנו חייבים לנהוג אחרת בכל הקשור לביתו של גיבור ישראל. אין דין ביתו כדין ביתם של אחרים. עולה החשש, שהעמידה על קיומו של הצו, במקרה הזה, נובעת מעובדת היותו של רועי קליין משום סמל למגזר ממנו הוא בא, ועוד יותר מכך, לרוח הגבורה העברית, שפעמה בו, כשעשה את מעשה הגבורה העילאי.
יוסף חיים ברנר כתב על גבורת יוסף טרומפלדור וחבריו: "...יסוד הגבורה הוא עצם מעצמו של סוד הקיום הישראלי. אין לחיות את חיי ישראל, בין דתות תוקפות, בין מלכויות מתנצחות, בין מעמדות יריבים, בתוך מהפכות, תמיד במלתעות-הסכנה, מבלי גבורה. אלמלא גבורה קשת-עורף זו כלום היה בנו הכוח לצפות לנצחון ביום מן הימים ?."
אני קורא בזאת, לכל מי שההגה בידיו, בין אם הוא נמנה עם המחליטים על מתן צו ההריסה ובין אם הוא מבין האמורים לבצעו, לשקול בכובד ראש, אם הוא מוכן ליתן ידו למעשה עוולה חמור כל כך. אין זו בקשה לחנינה כי אם דרישה צודקת העומדת בפני עצמה ולפיה אין להרוס בית יהודי ברחבי יהודה ושומרון וכל שכן כשמדובר בביתו של גיבור ישראל.
אין לי אלא לקוות, שיגבר הלב על השכל, וכדברי המשורר: צודקים תמיד חכמי הלב ולא חכמי השכל.
אני מבקש לטעון, כי הריסת הבית היא בבחינת מעשה בלתי מוסרי ואנטי ציוני בעליל. כל אדם הגון, ללא קשר לעמדתו הפוליטית, אמור להזדעזע עד עמקי נשמתו מעצם מתן הצו ומאפשרות מימושו. מי שביכולתו לפעול למניעת הדבר, חייב להתנגד לכך במסגרת המותר.
חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים, כי אני מאמין, שהתישבות יהודית ביהודה ושומרון, כמו בכל מקום אחר בארץ-ישראל, מוקנית לנו, מתוקף זכותנו ההיסטורית. כך שלא "כובשים" אנו ולא "בלתי חוקיים" (אף אם קביעה זו נעשתה על ידי יהודים בתוקף תפקידם כביכול, או בדו"ח המהווה ספר לבן חדש העטוף בצעיף של ששון). אדמת ישראל נגזלה מאיתנו בזמן מן הזמנים על-ידי זרים ואנו שבנו לבנותה מחדש ולהפריחה, בין אם היושבים כאן מקבלים זאת ובין אם לאו.
שיבת ציון אחרי שנות גלות רבות והקמת מדינה עברית עצמאית הן מעשה של צדק היסטורי. הבטחת קיומנו כעם קשורה לאדנותנו על ארץ-ישראל ולעוצמתה של המדינה. ואוסיף בזהירות הראויה; אין חוק ואין רשות אשר יכולים למנוע מיהודים להתיישב ולבנות בכל אתר ואתר ברחבי ישראל ולעולם אין להסכים להגדרת ההתיישבות כמעשה בלתי חוקי.
בצד הנאמר לעיל, ברור כי קיומה וניהולה של מדינה אפשרי רק על פי חוקים, וחובה לאוכפם על הכל. ואולם, החיים מזמנים לנו מקרים מיוחדים, המחייבים שיקול דעת ובחינה, אם נכון הוא לקיים את הוראותיו של החוק כלשונו. במקרים כאלה יתכן ויתברר שאכיפתו של החוק, ללא קשר לנסיבות ובמנותק מהן, תגרום לעוולה מוסרית קשה.
ההיסטוריה והמורשת שלנו מלמדות אותנו על המשמעות החמורה שיש להתרחשותו של מעשה עוול. הריסת בית יהודי ובמיוחד של מי שהשליך את נפשו מנגד, אף אם תמומש בחסות החוק, היא, לעניות דעתי, בגדר עוול - עוול בלתי נסלח.
ידוע ברבים דבר קיומם של אלפי צווי הריסה, שלא בוצעו במגזר הערבי. לאחרונה אף התפרסמה ידיעה על הכנת תכנית "להכשרת" עשרות בתים שנבנו שלא כחוק בלב ליבה של ירושלים. על אף זאת, לגבי ביתו של גיבור ישראל מפעילים את החרב של מה שנקרא: "שלטון החוק". ללא התחשבות, ללא כבוד, ללא יקר וללא חמלה על אלמנתו ויתומיו.
אף מעז אני לומר, כי לו היו מקוימים כל צווי ההריסה, שהוצאו על ידי בתי המשפט, הייתי טוען שאנו חייבים לנהוג אחרת בכל הקשור לביתו של גיבור ישראל. אין דין ביתו כדין ביתם של אחרים. עולה החשש, שהעמידה על קיומו של הצו, במקרה הזה, נובעת מעובדת היותו של רועי קליין משום סמל למגזר ממנו הוא בא, ועוד יותר מכך, לרוח הגבורה העברית, שפעמה בו, כשעשה את מעשה הגבורה העילאי.
יוסף חיים ברנר כתב על גבורת יוסף טרומפלדור וחבריו: "...יסוד הגבורה הוא עצם מעצמו של סוד הקיום הישראלי. אין לחיות את חיי ישראל, בין דתות תוקפות, בין מלכויות מתנצחות, בין מעמדות יריבים, בתוך מהפכות, תמיד במלתעות-הסכנה, מבלי גבורה. אלמלא גבורה קשת-עורף זו כלום היה בנו הכוח לצפות לנצחון ביום מן הימים ?."
אני קורא בזאת, לכל מי שההגה בידיו, בין אם הוא נמנה עם המחליטים על מתן צו ההריסה ובין אם הוא מבין האמורים לבצעו, לשקול בכובד ראש, אם הוא מוכן ליתן ידו למעשה עוולה חמור כל כך. אין זו בקשה לחנינה כי אם דרישה צודקת העומדת בפני עצמה ולפיה אין להרוס בית יהודי ברחבי יהודה ושומרון וכל שכן כשמדובר בביתו של גיבור ישראל.
אין לי אלא לקוות, שיגבר הלב על השכל, וכדברי המשורר: צודקים תמיד חכמי הלב ולא חכמי השכל.
דוד יהונתן גרינברג הינו עורך- דין תושב רמת -גן ,בנם של המשורר אורי צבי גרינברג והמשוררת תבל"א עליזה --עין טור מלכא
