חיה ותן לחיות
הרצח הכפול, המטלטל במועדון "הקהילה" ההומו-לסבית בתל-אביב אינו יורד מהכותרות. רבים הם המזועזעים ובדין. רבים יותר הם השמחים לאיד. במספר אתרי אינטרנט כבר מסכמים את נושא התגובונים הקשים בזכות הרצח וטוענים כי נאלצו לצנזרם לאלפיהם מפאת תוכנם השערוריתי, רדוף השנאה והומופוביה תאבת הדם. נעיר כאן כי צנזורה הינה הטעית הציבור להאמין במצגת שוא ולכן גרועה מהצגת תגובה קשה. יש לחדול מכך לאלתר.
מנגד, גם "הקהילה" ההומו-לסבית לא טמנה ידה בצלחת השנאה, אך נדמו הדי היריות, עדיין לפני שהיה ברור מי הוא היורה, והדבר אינו ברי גם כיום, כבר נחפזו דוברי ה"קהילה" לירות האשמותיהם לכל הכיוונים ולהצביע כאחראים לרצח הכפול כל מי שניקרה בדרכם, החל בחרדים, עבור לדתיים וכלה בציבור הכללי "השונא". הללו השתמשו בדיוק באותם כלי שנאה נגדם יצאו, על מנת להטיף שינאה נגדית.
לצופה מהצד דומה ותחושות השנאה ההדדית בין קהילת המיעוט ההומו-לסבית וקהילת הרוב המכונה "נורמלי" גוברת והולכת ככל שחולפות השנים. הקהילה ההומו-לסבית מתוסכלת מחוסר יכולתה להעביר חוקים היוצרים שיוויון מוחלט בינם לבין "הנורמלים" בכל האמור לנושא מוסד המשפחה. מנגד, קהילת הרוב צופה בדאגה ובחשש בהתרבותם המספרית של "השונים", המעוררת חשש, מוצדק מבחינתם, כי מספר "השונים" ילך ויגדל ויאיים בסופו של יום על אורח החיים המוכר והחביב עליהם. לגבי דידם מוסד המשפחה המסורתית נימצא בסכנה ותחת ניכוס שאינו הוגן, אפשר נכלולי, מצד קהילת "השונים" והדבר מהווה עבורם כסמרטוט אדום לפר נירגז.
אין יודעים אנו בוודאות מהו הגורם לשוני של בני הקהילה ההומו-לסבית מקהילת "הנורמלים". ישנם המתייגים התופעה כהפרעה נפשית. הנחה זו ניראית מופרכת על פניה לכל הדיוטה בר דעת. סביר יותר להניח כי המדובר בשוני גנטי, מזערי אמנם אך משמעותי, הגורם לבני "השונים" להתנהג מינית כפי שהם.
גם ההתרבות המספרית של "השונים" בעשרות השנים האחרונות אין לפטרה אך ביציאה המונית מהארון. אם לפני 50-40 שנה נינקבו מספרים של 5% המציינים את מספר בני הקהילה הגלויים והניסתרים , הרי כיום מדובר בהערכה מספרית גסה של 10-15% מבני "הקהילה", לפי יודעי דבר בנושא.
שוני גנטי ניתן להסבירו בדרך כלל בארועים סביבתיים ולאלו כולנו מודעים דהיינו, קרינות טלפון, רדיו וטלויזיה, זיהומי אויר, קרקע, מים ומזון אשר הועצמו במאות ואלפי אחוזים משך מחצית המאה החולפת בהשוואה למאות השנים שחלפו.
תהינה הסיבות אשר תהיינה, תופעת "השונים" היא כאן על מנת להשאר. יתרה מזאת, ניתן להניח כי במדה ואנו צודקים בהנחתנו והתופעה ההומו-לסבית תלך ותתעצם הרי שבהחלט יכולים אנו לצפות לעלית משקלם באוכלוסיה עד ל-25% ואף לשליש מכלל האוכלוסיה משך 50-100 השנים הבאות וזאת במדה והתנאים הסביבתיים כמתואר לעיל לא יעלמו.
במדה וההנחה המספרית לעיל תתאמת הרי שמתופעה ניסבלת השוררת בין קהילות מנוגדות אפשר ויתהפך הגלגל והקהילה "הנורמלית" תראה עצמה כה מאוימת, בעוד הקהילה ההומו-לסבית תיראה עצמה כה חזקה, עד כי התכתשות מדממת תחל בין בני שתי הקהילות על מרחב "המחיה" המצומצם אשר ישרור בעולמנו אזי אז. ההתכתשות החמורה עדיין אינה מתגבשת בין הקהילות בדיוק מהסיבות ההפוכות לאפשרות פרוץ ההתכתשויות המדממות הצפויות בעתיד.
אך האם תופעת "השונים" מכל סוג שהוא על רקע דת, גזע, מין, או שוני תרבותי הינה כה יוצאת דופן? ההיסטוריה, כמו בעצם ימינו אלה, מלמדת כי הרוב המכונה "נורמלי" מעולם לא יכול היה להסכין עם השונים ממנו. מנגד, גם "השונים" עצמם לא הראו התלהבות פורצת לשכון בינות הרוב "הנורמלי" אשר היווה את "השונים לטעמם.
הפיתרון הסביר והמובן מאליו לענין יכולתם לנהל אורח חיים המיוחד להם, היה הפרדת תרבויות, מנהגים, אמונות וגזעים.
ניקח לדוגמה את הילידים בארה"ב, אלו הם "השונים" לגבי האוכלוסיה האמריקנית הכללית. הילידים הם שעמדו על כך כי יחיו בניפרד מ"הלבנים" ובכך יתאפשר להם לקיים אורחות חייהם באין מפריע. גם הילידים הקנדים, אינדיאנים ואינוואיט מעדיפים לחיות חייהם בניפרד לשמר "שונותם" בעבור עצמם מתוך שגאים הינם במנהגיהם ומורשתם.
באירופה, יותר משהאירופים הילידים חפצו בשימור שונותם, חפצו "הרומים" (צוענים), המהגרים ההינדים בשימור תרבותם תוך שגאים הינם בה ולכן התעקשו על הפרדתם מהאחרים באורח מוחלט. בני הדת האיסלמית הדרים באירופה עומדית על זכותם להחזיק בשונותם התרבותית-דתית.
בכל הדוגמאות לעיל, נהנים "השונים" מזכויות אזרח מלאות תוך כפיפותם לחוקי המקום והמדינה במדה מלאה.
משך ההיסטוריה הידועה לנו, פרשו קבוצות בעלות אוריאנטציה מיוחדת ועברו להתקבץ באזורים המיוחדים להם לא משום שנרדפו, למרות שגם זה ארע, אלא יותר משום שהיו גאים בתרבותם ומנהגיהם והיו נחושים לשמרם. נזכיר בהקשר זה בינינו את האיסיים למשל.
נוסיף ונזכיר את תופעת התקבצות קהילות שונות ברובעים שונים ומוגדרים על מנת לשמר צביונם המיוחד. מוכרת היטב היא התופעה של הרובע הסיני למשל בכל עריה המרכזיות של יבשת צפון אמריקה. סינים לבושי קימונו וצרכני שרצים שונים בערב עוטים חליפה ועניבה בבוקר, ניכנסים למכונית הספורט ומפליגים ברעם מפלטים למקום עבודתם בגורד-השחקים הסמוך וחוזר חלילה בערבו של יום. כך הם רובעי האיטלקים, הפורטוגזים, הרוסים ואיך לא, רובעי היהודים.
ובאם כך הם פני הדברים, מדוע בני הקהילה הומו-לסבית, "השונים", מתעקשים להיות מעורבים בין בני הקהילה "הנורמלית" אשר אינם חפצים בהם? אפשר בהחלט כי הערוב הזה יביא להתנגשויות מדממות כניזכר לעיל, בעתיד הניראה לעין. ראוי היה לבני הקהילות השונות לשקול מבעוד מועד הפרדת כוחות, לחיות את חייהם ולהניח לאחרים לחיות את שלהם במקומותיהם הם.
היתרון שבהקמת עיירות כפרים ורובעים המיוחדים לבני הקהילה "השונה" ההומו-לסבית, ניראה כפיתרון עקרוני הולם אשר נוסה ורווח ברחבי העולם בכל אתר ואתר לבני תרבויות שונות.
במקרה זה, יוכלו בני הקהילה "השונה" להחזיק במנהגיהם, כל ביקורת לא תהיה אודותם, מצעדי גאווה יהפכו ללגיטימים להלל. משפחה הומו-לסבית תהיה רווחת ולא תהיה לצנינים בעיני סביבתם. ילדים שיוולדו יקבלו את זכות הבחירה עם הגיעם לבגרות באשר לקהילה בה הינם חפצים לחיות.
זכויות וחובות המדינה יחולו עליהם כפי שיחולו על בני האוכלוסיה הכללית "הנורמלית". החיכוך בין בני הקהילות ירד למינימום באשר איש איש יחיה חייו בקהילתו כאשר ידבנו ליבו. מועדונים, מקומות בילוי, בארים, הצגות, תאטראות, כל אלו יהיו ימוקמו באזורים שניבחרו על ידי השונים. כל זמן שיבחרו השונים לחיות חייהם כשונים ישהו הם בעריהם וכפריהם, משיבחרו לשנות טעמם, יתקבלו כמובן בברכה בין קהילות "הנורמלים".
אין הכוונה כאן להביא תוכנית פעולה למימוש הרעיון המובע כאן אלא להציג הרעיון ולעורר דיון ומחשבה בלב אותם המתלוננים, ובצדק, על אפליה מנטלית וציבורית כנגדם עקב היותם שונים במספר פרמטרים מהותים מהאוכלוסיה הכללית. כבר נאמר לעיל, תופעת "השונים" היא כאן על מנת להשאר ולהעצים, מוטב להערך לקראתה, מצד כל בעלי הענין, מבעוד מועד.
אפשר ורעיון זה אינו חף מאבני כשל אך האם האלטרנטיבה הרווחת כיום, טובה יותר?
אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf
