הגדרה עצמית
לכל אדם כפרט כמו גם לקבוצות, חברות, אומות ומדינות יש הגדרה עצמית, או לפחות ראוי שתהיה. הכללים והעקרונות להגדרה שכזו אינם משתנים בין אם מדובר בפרט או במדינה / אומה / חברה. נקודת המוצא והמפתח להגדרה שכזו מצוי באופן הראיה של האינטראקציה בין עצמו לבין סביבתו או לבין הכלל. היכולת ליצור הגדרה עצמית נכונה נעוצה באופן שבו המגדיר מזהה, מעריך ומכיר בעצמו ובמהותו. כאשר מדובר בפרט בודד, ההגדרה העצמית, באם היא קיימת או נעדרת, מהווה משפיע עיקרי וקרדינאלי על מהלך חייו, הישגיו וכישלונותיו. למרות שעל פי ראייתי יש לפרט חשיבות גדולה בהרבה ממה שהחברה, היום, מייחסת לו, אני רואה את חוסר ההגדרה העצמית של אומה / מדינה כקרדינאלית הרבה יותר מאחר ויש בכך בכדי להשפיע על מהות חייהם של מיליוני בני אדם.
בנקודה זו ראוי לשאול האם קיים קשר בין ההגדרה העצמית של הפרט לבין ההגדרה העצמית של האומה/מדינה אליה הוא משתייך? האם יש קשר לדרך בה אנחנו הפרטים בחברה הישראלית מגדירים את עצמנו לבין ההגדרה העצמית של המדינה בה אנו חיים?
לכאורה, אין קשר! למעשה - יש ויש!!
בהתבוננות דרך הפרטים אותם פגשתי במסגרת עבודתי כמטפל, כאשר כל אחד בנישה שלו התמודד עם אופן ההגדרה העצמית שלו, מול ההתבוננות במציאות שזה עתה התרחשה במלחמה מול החיזבאללה, לא היה קשה לראות ולגלות את הדמיון הלא מפתיע.
למרות הקושי בהבעת הפיסקה הבאה ראוי להביע אותה ולהבין אותה:-
לפני למעלה מחודש נוצרה מציאות שבה ריבונותה של המדינה הופרה בפעולה טרוריסטית של חטיפת חיילם, זאת העובדה הבסיסית. מנהיג של תנועה דתית קנאית שאינה מוכנה להשלים ולקבל את קיומה של מדינת ישראל ועוד פחות מכך את עצם קיומם של היהודים, קם והצהיר במילים פשוטות "אני אינני מפחד מאף אחד ואינני עושה חשבון לאף אחד בדרך להשיג את מטרותיי הנובעות מההגדרה של הארגון בראשו אני עומד ומההגדרה שלי את עצמי כמנהיג וכקובע את מדיניות והתנהלות הארגון. פעולה זו נועדה לגרום לכם - הישראלים - להיענות לסחטנות שלי. דעת הקהל והמחיר שעלול להיגבות אינו מרתיע אותי".
מול פעולה זו ומול הצהרה זו עמדה מדינת ישראל לבחון את ההגדרה העצמית שלה שממנה תיגזר התגובה. כהצהרת פתיחה אמר ראש הממשלה "ישראל לא מוכנה להיות נתונה לסחטנות, אינה מוכנה לחיות תחת איום ואין בדעתה לנהל משא ומתן מול טרור. ישראל בוחרת לעמוד על ריבונותה ותנקוט כל צעד נדרש על מנת לשמור על ריבונות זו ועל השקט והביטחון של תושביה ולהחזיר הביתה את חייליה החטופים". ראוי לשים לב כי נאום הצהרתי זה בא כשלושה או ארבעה ימים לאחר שישראל פתחה במהלכים צבאיים כתגובה לאותה פעולת טרור ושמטרתה המוצהרת היתה השבת החטופים ומניעת ירי הטילים לעבר המדינה. מתוך הנאום של רוה"מ אפשר להבין כי ההגדרה הגלומה בה הינה חד משמעית ובלתי מתפשרת ומציגה באופן ברור וחד אלמנט עקרוני וחשוב בתוך מכלול ההגדרה העצמית - את אי מוכנותנו כמדינה לנהל משא ומתן עם טרור. יש חשיבות רבה לנקודה זו בכל זווית ראיה ובלבד שיש עמידה מאחוריה.
כחודש וקצת לאחר אותה הצהרה ולאחר נקיטת הפעולות שנבעו הן מאותה הצהרה והן מתוך המטרות שהוצבו להשגה, עולה תמונה עגומה ומצערת:-
מנהיג החיזבאללה - חסן נסראללה - למרות התבוסה, לכאורה, בשדה הקרב ולמרות האבדות וההרס העצום שנגבה מארגונו ומהמדינה בה הוא חוסה, ממשיך לעמוד איתן בהגדרתו העצמית ובקיום מלא של כל הבטחותיו אחת לאחת. הוא הצליח להוציא מדינה שלמה מאיזון, להוריד מליון בני אדם למקלטים למשך למעלה מחודש, לגבות מחיר קורבנות קשה הן בקרב האזרחים והן בקרב החיילים, להציג את צ.ה.ל כצבא של חיילי שוקולד ובעיקר להוריד על הברכיים את מנהיג המדינה הזו, את ראש הממשלה וסביבתו.
העיסוק בשאלה מי ניצח על בסיס כמותי, אינו רלוונטי. גם העיסוק בשאלת הניצחון על בסיס טריטוריאלי אינו רלוונטי. המדיד היחיד שאליו ניתן להתייחס בשאלה שכזו, למרות חוסר הרלוונטיות שבה, הוא התוצאה מול המטרה. יש לזכור כי המטרות היו השבת החטופים ונטרול מוחלט של איום הטילים על המדינה. אף אחת מהמטרות האלה לא הושגה! הניצחון המוצג ככתישת לבנון, הרס תשתיות, הריגת מחבלים וכיבוש שטח, אינם כלולים במטרות שהוצבו בתחילת התהליך ביום בו יצאה מדינת ישראל ללחום בחיזבאללה. אולם שאלת הניצחון או העדרה, שוליות הם בעיני, מאחר והתבוסה האמיתית מצויה במקום אחר לחלוטין, מקום עקרוני וחשוב לאין ערוך, הראינו לעולם ולאותם ארגוני טרור והמדינות בציר הרשע כי הגדרתנו העצמית אינה קיימת וכי אין אנו מנהלים את עצמנו ואת מדינתנו אלא דעת הקהל העולמית והמעצמות הגדולות הן אלו אשר על פי רצונם ועל פי תכתיביהם אנו פועלים. אין קושי לראות זאת גם בנאום הפתיחה של רוה"מ שלכאורה היה מלא במוטיבים של ריבונות ועצמאות, מאחר ובאותם ימים ראשונים של מלחמה דעת הקהל העולמית ורצונם של מנהיגי המעצמות הגדולות ואפילו של מדינות ערב סביבנו היתה תומכת ומעודדת. עם תמיכה ועידוד שכזה אין כל קושי לצאת בנאום כל כך עוצמתי של ריבונות ועצמאות בלתי מתפשרת.
בחלוף הימים ובחלוף התמיכה והעידוד חלפה גם הריבונות והעצמאות הנחרצת והפכה למינורית עד להעלמות מוחלטת ולתבוסה קשה. התבוסה אינה צבאית, היא מוראלית, היא הרתעתית אך בעיקר היא תבוסה של העצמאות ושל הריבונות שלנו כמדינה חופשית בעלת הגדרה עצמית איתנה שמתברר כלא קיימת.
אינני יכול שלא להתייחס בהקבלה להמנון שלנו לשורה האומרת "עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי..." יש בשורה זו בכדי לבטא היטב כי טרם הפנמנו וטרם הבנו שכבר 58 שנה אנחנו מדינה ריבונית וחופשית. ואם כבר 58 שנה אנחנו מדינה חופשית למה אנחנו ממשיכים לדקלם ש"עוד לא אבדה תקוותנו"?
התשובה לכך פשוטה וכואבת, משום שעדיין לא בחרנו לעמוד מאחורי ההגדרה העצמית שלנו כמדינה כי עדיין אין לנו הגדרה שכזו כי עדיין אנחנו יהודים ולא ישראלים. היהדות הינה הדת והלאום שלנו, אך יהודים יש בכל העולם כפי שנוצרים ומוסלמים יש בכל העולם. ישראלים יש רק בישראל וזו ההגדרה העצמית שלנו כתושבי מדינת ישראל בעלי אזרחות ישראלית הנלחמים על גבולותיה ועל ביטחונה. יהדותנו אינה ההגדרה שלנו, היא האמונה שלנו, אחרת במה אנחנו שונים מאותם מיליוני יהודים שהגדרתם הינה אמריקאית או צרפתית או כל מדינה אחרת. תמיד טענו כנגד יהודי התפוצות על נאמנות כפולה שבין דתם לבין אזרחותם, ליהודים בתפוצות תמיד היה קושי וצורך להוכיח את נאמנותם למדינה שבה הם אזרחים - משפט דרייפוס הינו רק דוגמה אחת. מסתבר שגם לנו תושבי מדינת ישראל יש קושי של זהות ונאמנות, המדינה אינה מכירה בהיותנו ישראלים היא מתייגת אותנו על פי דתנו (בהודעת המשטרה המסכמת את נזקי המלחמה, חולקו הנפגעים על פי דתם).
כל עוד לא ניצור הגדרה עצמית של מדינה ריבונית שאינה כפופה ותלויה ברצונם של אחרים ואין זה משנה אם הם שייכים לציר הרשע או לחבר המעצמות הגדולות, לא נוכל לקיים את עצמנו כחברה חופשית החיה בבטחה ובשלום עם שכנותיה. על כן לא קשה להבין מדוע אנחנו ממשיכים לדקלם כי "עוד לא אבדה תיקוותנו..."
אם עדיין לא ברורה תוצאתה של מלחמה זו, ואם עדיין קיים הספק לגבי התחדשותה ביתר שאת, כדאי לפקוח את העיניים לרווחה ולראות שכל עוד ההגדרה העצמית שלנו לא קיימת, לא נוכל למצוא את השקט והביטחון שאליו אנחנו מייחלים.
ההגדרה העצמית של כל פרט בפני עצמו ובתוך המדינה בה הוא חי ושאת הגדרתה העצמית הוא מקבל ועליה הוא נלחם יש ליצור באופן חד וברור ויפה שעה אחת קודם.
באהבה רבה
רובי
לכל אדם כפרט כמו גם לקבוצות, חברות, אומות ומדינות יש הגדרה עצמית, או לפחות ראוי שתהיה. הכללים והעקרונות להגדרה שכזו אינם משתנים בין אם מדובר בפרט או במדינה / אומה / חברה. נקודת המוצא והמפתח להגדרה שכזו מצוי באופן הראיה של האינטראקציה בין עצמו לבין סביבתו או לבין הכלל. היכולת ליצור הגדרה עצמית נכונה נעוצה באופן שבו המגדיר מזהה, מעריך ומכיר בעצמו ובמהותו. כאשר מדובר בפרט בודד, ההגדרה העצמית, באם היא קיימת או נעדרת, מהווה משפיע עיקרי וקרדינאלי על מהלך חייו, הישגיו וכישלונותיו. למרות שעל פי ראייתי יש לפרט חשיבות גדולה בהרבה ממה שהחברה, היום, מייחסת לו, אני רואה את חוסר ההגדרה העצמית של אומה / מדינה כקרדינאלית הרבה יותר מאחר ויש בכך בכדי להשפיע על מהות חייהם של מיליוני בני אדם.
בנקודה זו ראוי לשאול האם קיים קשר בין ההגדרה העצמית של הפרט לבין ההגדרה העצמית של האומה/מדינה אליה הוא משתייך? האם יש קשר לדרך בה אנחנו הפרטים בחברה הישראלית מגדירים את עצמנו לבין ההגדרה העצמית של המדינה בה אנו חיים?
לכאורה, אין קשר! למעשה - יש ויש!!
בהתבוננות דרך הפרטים אותם פגשתי במסגרת עבודתי כמטפל, כאשר כל אחד בנישה שלו התמודד עם אופן ההגדרה העצמית שלו, מול ההתבוננות במציאות שזה עתה התרחשה במלחמה מול החיזבאללה, לא היה קשה לראות ולגלות את הדמיון הלא מפתיע.
למרות הקושי בהבעת הפיסקה הבאה ראוי להביע אותה ולהבין אותה:-
לפני למעלה מחודש נוצרה מציאות שבה ריבונותה של המדינה הופרה בפעולה טרוריסטית של חטיפת חיילם, זאת העובדה הבסיסית. מנהיג של תנועה דתית קנאית שאינה מוכנה להשלים ולקבל את קיומה של מדינת ישראל ועוד פחות מכך את עצם קיומם של היהודים, קם והצהיר במילים פשוטות "אני אינני מפחד מאף אחד ואינני עושה חשבון לאף אחד בדרך להשיג את מטרותיי הנובעות מההגדרה של הארגון בראשו אני עומד ומההגדרה שלי את עצמי כמנהיג וכקובע את מדיניות והתנהלות הארגון. פעולה זו נועדה לגרום לכם - הישראלים - להיענות לסחטנות שלי. דעת הקהל והמחיר שעלול להיגבות אינו מרתיע אותי".
מול פעולה זו ומול הצהרה זו עמדה מדינת ישראל לבחון את ההגדרה העצמית שלה שממנה תיגזר התגובה. כהצהרת פתיחה אמר ראש הממשלה "ישראל לא מוכנה להיות נתונה לסחטנות, אינה מוכנה לחיות תחת איום ואין בדעתה לנהל משא ומתן מול טרור. ישראל בוחרת לעמוד על ריבונותה ותנקוט כל צעד נדרש על מנת לשמור על ריבונות זו ועל השקט והביטחון של תושביה ולהחזיר הביתה את חייליה החטופים". ראוי לשים לב כי נאום הצהרתי זה בא כשלושה או ארבעה ימים לאחר שישראל פתחה במהלכים צבאיים כתגובה לאותה פעולת טרור ושמטרתה המוצהרת היתה השבת החטופים ומניעת ירי הטילים לעבר המדינה. מתוך הנאום של רוה"מ אפשר להבין כי ההגדרה הגלומה בה הינה חד משמעית ובלתי מתפשרת ומציגה באופן ברור וחד אלמנט עקרוני וחשוב בתוך מכלול ההגדרה העצמית - את אי מוכנותנו כמדינה לנהל משא ומתן עם טרור. יש חשיבות רבה לנקודה זו בכל זווית ראיה ובלבד שיש עמידה מאחוריה.
כחודש וקצת לאחר אותה הצהרה ולאחר נקיטת הפעולות שנבעו הן מאותה הצהרה והן מתוך המטרות שהוצבו להשגה, עולה תמונה עגומה ומצערת:-
מנהיג החיזבאללה - חסן נסראללה - למרות התבוסה, לכאורה, בשדה הקרב ולמרות האבדות וההרס העצום שנגבה מארגונו ומהמדינה בה הוא חוסה, ממשיך לעמוד איתן בהגדרתו העצמית ובקיום מלא של כל הבטחותיו אחת לאחת. הוא הצליח להוציא מדינה שלמה מאיזון, להוריד מליון בני אדם למקלטים למשך למעלה מחודש, לגבות מחיר קורבנות קשה הן בקרב האזרחים והן בקרב החיילים, להציג את צ.ה.ל כצבא של חיילי שוקולד ובעיקר להוריד על הברכיים את מנהיג המדינה הזו, את ראש הממשלה וסביבתו.
העיסוק בשאלה מי ניצח על בסיס כמותי, אינו רלוונטי. גם העיסוק בשאלת הניצחון על בסיס טריטוריאלי אינו רלוונטי. המדיד היחיד שאליו ניתן להתייחס בשאלה שכזו, למרות חוסר הרלוונטיות שבה, הוא התוצאה מול המטרה. יש לזכור כי המטרות היו השבת החטופים ונטרול מוחלט של איום הטילים על המדינה. אף אחת מהמטרות האלה לא הושגה! הניצחון המוצג ככתישת לבנון, הרס תשתיות, הריגת מחבלים וכיבוש שטח, אינם כלולים במטרות שהוצבו בתחילת התהליך ביום בו יצאה מדינת ישראל ללחום בחיזבאללה. אולם שאלת הניצחון או העדרה, שוליות הם בעיני, מאחר והתבוסה האמיתית מצויה במקום אחר לחלוטין, מקום עקרוני וחשוב לאין ערוך, הראינו לעולם ולאותם ארגוני טרור והמדינות בציר הרשע כי הגדרתנו העצמית אינה קיימת וכי אין אנו מנהלים את עצמנו ואת מדינתנו אלא דעת הקהל העולמית והמעצמות הגדולות הן אלו אשר על פי רצונם ועל פי תכתיביהם אנו פועלים. אין קושי לראות זאת גם בנאום הפתיחה של רוה"מ שלכאורה היה מלא במוטיבים של ריבונות ועצמאות, מאחר ובאותם ימים ראשונים של מלחמה דעת הקהל העולמית ורצונם של מנהיגי המעצמות הגדולות ואפילו של מדינות ערב סביבנו היתה תומכת ומעודדת. עם תמיכה ועידוד שכזה אין כל קושי לצאת בנאום כל כך עוצמתי של ריבונות ועצמאות בלתי מתפשרת.
בחלוף הימים ובחלוף התמיכה והעידוד חלפה גם הריבונות והעצמאות הנחרצת והפכה למינורית עד להעלמות מוחלטת ולתבוסה קשה. התבוסה אינה צבאית, היא מוראלית, היא הרתעתית אך בעיקר היא תבוסה של העצמאות ושל הריבונות שלנו כמדינה חופשית בעלת הגדרה עצמית איתנה שמתברר כלא קיימת.
אינני יכול שלא להתייחס בהקבלה להמנון שלנו לשורה האומרת "עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי..." יש בשורה זו בכדי לבטא היטב כי טרם הפנמנו וטרם הבנו שכבר 58 שנה אנחנו מדינה ריבונית וחופשית. ואם כבר 58 שנה אנחנו מדינה חופשית למה אנחנו ממשיכים לדקלם ש"עוד לא אבדה תקוותנו"?
התשובה לכך פשוטה וכואבת, משום שעדיין לא בחרנו לעמוד מאחורי ההגדרה העצמית שלנו כמדינה כי עדיין אין לנו הגדרה שכזו כי עדיין אנחנו יהודים ולא ישראלים. היהדות הינה הדת והלאום שלנו, אך יהודים יש בכל העולם כפי שנוצרים ומוסלמים יש בכל העולם. ישראלים יש רק בישראל וזו ההגדרה העצמית שלנו כתושבי מדינת ישראל בעלי אזרחות ישראלית הנלחמים על גבולותיה ועל ביטחונה. יהדותנו אינה ההגדרה שלנו, היא האמונה שלנו, אחרת במה אנחנו שונים מאותם מיליוני יהודים שהגדרתם הינה אמריקאית או צרפתית או כל מדינה אחרת. תמיד טענו כנגד יהודי התפוצות על נאמנות כפולה שבין דתם לבין אזרחותם, ליהודים בתפוצות תמיד היה קושי וצורך להוכיח את נאמנותם למדינה שבה הם אזרחים - משפט דרייפוס הינו רק דוגמה אחת. מסתבר שגם לנו תושבי מדינת ישראל יש קושי של זהות ונאמנות, המדינה אינה מכירה בהיותנו ישראלים היא מתייגת אותנו על פי דתנו (בהודעת המשטרה המסכמת את נזקי המלחמה, חולקו הנפגעים על פי דתם).
כל עוד לא ניצור הגדרה עצמית של מדינה ריבונית שאינה כפופה ותלויה ברצונם של אחרים ואין זה משנה אם הם שייכים לציר הרשע או לחבר המעצמות הגדולות, לא נוכל לקיים את עצמנו כחברה חופשית החיה בבטחה ובשלום עם שכנותיה. על כן לא קשה להבין מדוע אנחנו ממשיכים לדקלם כי "עוד לא אבדה תיקוותנו..."
אם עדיין לא ברורה תוצאתה של מלחמה זו, ואם עדיין קיים הספק לגבי התחדשותה ביתר שאת, כדאי לפקוח את העיניים לרווחה ולראות שכל עוד ההגדרה העצמית שלנו לא קיימת, לא נוכל למצוא את השקט והביטחון שאליו אנחנו מייחלים.
ההגדרה העצמית של כל פרט בפני עצמו ובתוך המדינה בה הוא חי ושאת הגדרתה העצמית הוא מקבל ועליה הוא נלחם יש ליצור באופן חד וברור ויפה שעה אחת קודם.
באהבה רבה
רובי