כך כתבתי לפני שנה.כך התייחסתי להווית היותי אב גרוש המצוי בסופה של מערכת יחסים עם אישה אחרת.כך כתבתי ולא הבנתי או האמנתי שאפשר אחרת.חייתי בסרט משל עצמי.סרט שבו אני הצופה ולא המשתתף.סרט שבו איני שחקן כלל.רק צופה.
"להיות הורה גרוש,זה נושא כואב באם אתה מרשה לעצמך להיות כן עם עצמך, להתלבט, לחוש ולהבין את משמעות היותך הורה גרוש .עצם ההגדרה הזו גרמת לילדיך נזק רב שאיני בטוח באם ניתן יהיה לכפר עליו , אי פעם בעתיד.כנראה שזה נזק בלתי הפיך שילווה אותם לחיים.
זוכר מלים שאמרו לי ילדי המקסימים, זוכר שאמרו אותם וזוכר שהתחמקתי מהמשמעות הכה כואבת שלהם בעת שהם חשו כך. זה היה נוח שלא להתייחס, זו היתה בריחה קלה,מתחמקת. לא להתמודד עם המציאות. איני יודע באם אצליח לתקן.יודע, עתה, שאנסה בכל כוחותי ויכולתי לעשות כן. לעשות זאת נכון, רגיש ,אוהב וכמו שאני כאב צריך להיות.
איני רוצה להכנס ,כאן , לכל אותה מערבולת של הגירושין או של כל הדברים הכרוכים בכך.לא אשכח לעולם ובאמת עד סוף ימי חיי משפט שאמרה לי בתי הבכורה. זה היה , לאחר הודעתי לה שקשר זוגי שהיה לי עם אשה לאחר שש שנים הסתיים.סיפרתי לה, טלפונית כי לא רציתי שתשמע זאת מאדם אחר , היא שמחה מאוד,מאוד ,מאוד אך הוסיפה ש:היא מקווה שלא נשוב להיות יחדיו כפי שקרה בפרידות קודמות שהיו כבר בעבר הרחוק והלא רחוק מאותה אשה.
לאחר כמה דקות התקשרתי לבתי שוב ואמרתי לה שאני גא על תגובתה המאוד בוגרת .
תגובתה היתה פשוטה ומהממת: "אבא, אולי אתה הוא זה שהתבגרת?"לשמוע זאת מבתי הבכורה והנבונה היה כה שונה ומדגיש בפני את היותי בבועה מ שלי כה הרבה זמן.מצליח שוב לחזור לילדי. להיות איתם, להיות אב כמו שהם נזקקים לו. וכאן ,תמיד,כלקח נלמד עבורי הוא העקרון החשוב שבו כניסה למערכת זוגית צריכה תמיד להיות כרוכה יחד עם ילדיך.חשוב שהם יחבבו , לכל הפחות, את זוגתך העתידית לחיים. אם זה אינו מצליח אין תקומה ועתיד משותף."
היום ,שנה אחרי אני יודע שהתבגרתי, אני יודע שהשתניתי, אני יודע שאני יכול להכיל את ילדי במקום הראוי להם.יודע ,כי זה פשוט קורה שיש נשים שאיתם הקשר הוא יותר מסתמי.קשר הכולל בתוכו גם את ילדי.שומע את השיחות בין מיכלי בתי הבוגרת לבין סימתי זוגתי לחיים ומתמוגג. רואה את הקשר היפה שנירקם ביניהן.רואה את החיבה ההדדית,ההערכה ההדדית, הנינוחות שיש בין שתיהן כשהן ניפגשות.שמח שיש אפשרות אחרת , שמח שהיא מתהווה וקיימת.
בני יונתן מדבר אף הוא עם סימתי.שיחות ארוכות.כל כך נעים להגיע אליו.הוא מחייך לסימה, מחבק אותה ושמח לראות אותה.היא מבחינתה דואגת לו כמו אמא.דואגת להעביר לו אוכל מידי שבוע,לכבס ולקפל את בגדיו.להתעניין, לשאול,להיות איתו. כך אני עם ילדיה.לא אבא, לא תחליף לאבא שלהם אך קיים שם לסייע כשהם צריכים ..והם צריכים.
כמו שאומרים אוהדי הכדורגל "יש אלוהים" -אני מאמין בכך.
ד"ר אבי זלבה
"להיות הורה גרוש,זה נושא כואב באם אתה מרשה לעצמך להיות כן עם עצמך, להתלבט, לחוש ולהבין את משמעות היותך הורה גרוש .עצם ההגדרה הזו גרמת לילדיך נזק רב שאיני בטוח באם ניתן יהיה לכפר עליו , אי פעם בעתיד.כנראה שזה נזק בלתי הפיך שילווה אותם לחיים.
זוכר מלים שאמרו לי ילדי המקסימים, זוכר שאמרו אותם וזוכר שהתחמקתי מהמשמעות הכה כואבת שלהם בעת שהם חשו כך. זה היה נוח שלא להתייחס, זו היתה בריחה קלה,מתחמקת. לא להתמודד עם המציאות. איני יודע באם אצליח לתקן.יודע, עתה, שאנסה בכל כוחותי ויכולתי לעשות כן. לעשות זאת נכון, רגיש ,אוהב וכמו שאני כאב צריך להיות.
איני רוצה להכנס ,כאן , לכל אותה מערבולת של הגירושין או של כל הדברים הכרוכים בכך.לא אשכח לעולם ובאמת עד סוף ימי חיי משפט שאמרה לי בתי הבכורה. זה היה , לאחר הודעתי לה שקשר זוגי שהיה לי עם אשה לאחר שש שנים הסתיים.סיפרתי לה, טלפונית כי לא רציתי שתשמע זאת מאדם אחר , היא שמחה מאוד,מאוד ,מאוד אך הוסיפה ש:היא מקווה שלא נשוב להיות יחדיו כפי שקרה בפרידות קודמות שהיו כבר בעבר הרחוק והלא רחוק מאותה אשה.
לאחר כמה דקות התקשרתי לבתי שוב ואמרתי לה שאני גא על תגובתה המאוד בוגרת .
תגובתה היתה פשוטה ומהממת: "אבא, אולי אתה הוא זה שהתבגרת?"לשמוע זאת מבתי הבכורה והנבונה היה כה שונה ומדגיש בפני את היותי בבועה מ שלי כה הרבה זמן.מצליח שוב לחזור לילדי. להיות איתם, להיות אב כמו שהם נזקקים לו. וכאן ,תמיד,כלקח נלמד עבורי הוא העקרון החשוב שבו כניסה למערכת זוגית צריכה תמיד להיות כרוכה יחד עם ילדיך.חשוב שהם יחבבו , לכל הפחות, את זוגתך העתידית לחיים. אם זה אינו מצליח אין תקומה ועתיד משותף."
היום ,שנה אחרי אני יודע שהתבגרתי, אני יודע שהשתניתי, אני יודע שאני יכול להכיל את ילדי במקום הראוי להם.יודע ,כי זה פשוט קורה שיש נשים שאיתם הקשר הוא יותר מסתמי.קשר הכולל בתוכו גם את ילדי.שומע את השיחות בין מיכלי בתי הבוגרת לבין סימתי זוגתי לחיים ומתמוגג. רואה את הקשר היפה שנירקם ביניהן.רואה את החיבה ההדדית,ההערכה ההדדית, הנינוחות שיש בין שתיהן כשהן ניפגשות.שמח שיש אפשרות אחרת , שמח שהיא מתהווה וקיימת.
בני יונתן מדבר אף הוא עם סימתי.שיחות ארוכות.כל כך נעים להגיע אליו.הוא מחייך לסימה, מחבק אותה ושמח לראות אותה.היא מבחינתה דואגת לו כמו אמא.דואגת להעביר לו אוכל מידי שבוע,לכבס ולקפל את בגדיו.להתעניין, לשאול,להיות איתו. כך אני עם ילדיה.לא אבא, לא תחליף לאבא שלהם אך קיים שם לסייע כשהם צריכים ..והם צריכים.
כמו שאומרים אוהדי הכדורגל "יש אלוהים" -אני מאמין בכך.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני