החלטות מוועידת הפת'ח, שהתכנסה כעבור 20 שנה: "לא נכיר במדינה יהודית - והמאבק המזוין ימשך".
להחזיר את ירושלים כולה - זה "קו אדום", כבירת פלסטין. אבו מאזן - והפת'ח, מצילים את האידיאולוגיה של הליכוד - ומזינים אותה בחומר דלק לשנים הבאות.
* מאת: עו"ד פכטר אברהם
שנים אני מסביר וכותב שהפרטנר הטוב ביותר של הימין - הם הערבים. בהכרזותיהם והתנהלותם הפוליטית ביטחונית, הם נותנים בידי הימין את הלגיטימציה להמשך המדיניות, אותה מוביל נתניהו, למגינת ליבם של אנשי השמאל, הרוצים בשלום של קבע בשתי מדינות לשני עמים - ומקבלים מדי פעם תזכורת מעשית - בנוסח "חיתול רטוב" של תינוק בפרצוף.
מה לא אמרו לטובת הפלסטינאים, שהם נמצאים תחת כיבוש, שהם פרטנר לגיטימי שמבקש להקים מדינה עצמאית, שהם מוכנים להתגמש ולהתפשר ושאבו מאזן להבדיל מערפאת - הוא מדינאי פרגמאטי שניתן להגיע איתו להסכם.
ומה עושה אבו מאזן מכנס וועידת פת'ח שלא התכנסה, במודע, מזה 20 שנה, בלחץ האירועים בעזה ואבדן השליטה בחבל ארץ זה ומפחד השתלטות "החמאס" גם על יהודה ושומרון, כדי להפגין נוכחות ושרירים פוליטיים.
החלטות וועידת פת'ח - מדברות בעד עצמן ופרשנותם הפשוטה והמעשית היא - אי הכרה במדינה יהודית, לאמור: דחיית ההמלצה של נתניהו למדינה פלסטינית והמשך המאבק המזוין, שפירושו: המשך הכיבוש, המשך ההתיישבות ביש"ע וחיזוק היסודות היהודיים שכבר נמצאים שם.
החזרת ירושלים כולה - זה "קו אדום, שאין נסיגה ממנו. הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. פירוש הדבר - אין שלום, אין הסדר, יש מאבק מזוין.
אבו מאזן מפגין שרירים, למרות שבפועל הוא אימפוטנט פוליטי, שלא שולט למעשה בציבור הפלסטיני.
אבו מאזן שוכח, או מתעלם מהעובדה, שרק בזכותו, תמיכתו ונוכחותו של צה"ל ביהודה ושומרון, מצליח אבו מאזן, והפת'ח לקיים סוג של שלטון עצמאי. הדיווחים על פריחה כלכלית בשכם ורמאללה, באו בזכות השקט הביטחוני ביש"ע שנוצר ע"י תמיכת צה"ל בכוחות הביטחון של אבו מאזן, ע"י הסכמת ממשלת ישראל לספק נשק, הסכמת ישראל להעביר ליש"ע גדודים מאומנים בירדן, מצרים לחיזוק השלטון המקומי.
במקביל כדי לשמור על כבודם ומעמדם גם בקרב הקיצוניים ומבפנים וקיצוניים של הארצות סביב לנו - באו ההכרזות של הוועידה, אשר מחזירים את היחסים עם הפלסטינאים שנים רבות אחורה.
וכאן נשאלת השאלה - למה ברק הציע פשרה נדיבה לעראפת וקיבל "חיתול רטוב" בפרצוף ולמה אולמרט וציפי לבני אחרי שלוש שנים של דיונים מאומצים ובהם וויתורים מרחיקי לכת בהסדר של גבולות וגם חלוקה בירושלים - ובתמורה קיבלו סתירת לחי, מצלצלת מוועידת פת'ח.
אם נוסיף להחלטות הוועידה גם את נושא שיבת הפליטים וירושלים כבירת מדינת פלסטין, ברור לכולי עלמא, שהסדר עם הפלסטינאים רחוק היום יותר מאשר היה לפני עשור.
הסיבות לכך רבות, כבר כתבתי על כך, במאמרים קודמים, הדבר נובע מתפיסה אידיאולוגית שורשית, שאין קיום למדינה יהודית ציונית בגבולות ישראל ויתירה מכך, במזרח התיכון.
רעיון זה, החל בדחיות תכנית החלוקה - שהוצעה ע"י האומות המאוחדות בטרם פרצה מלחמת השחרור, מתוך הנחה שיצליחו לגבור על היהודים בשדה הקרב, ומאז הדבר לא ירד מסדר היום.
יש לחזור ולהזכיר כל פעם מחדש, כי בהחלטת האו"ם 181 - הוחלט על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ליד מדינה ערבית. הציבור הערבי על מנהיגיו, לא קיבל זאת אז ולא מקבל זאת היום, ולכן הצפי לעתיד בתחום זה ברור וגלוי.
החלטות פת'ח בכנס בית לחם - טובות ליהודים. זה מוכיח שוב, למי שלא האמין או חלם בהקיץ, שיש פרטנר פרגמאטי שמבין את המצב ומוכן לפשרה מכובדת.
זה מוכיח לכל החולמים, התמימים הרוצים ב"מזרח תיכון חדש" - שאנו רחוקים מהסדר קבע או זמני - שנות דור.
הפלסטינאים קיבלו זריקת מר"צ ממשל אובמה שהחליט ללחוץ ולהכניע את ישראל אבל גם הם קיבלו "חיתול רטוב" בפרצוף הממשל.
הקו שנקט אובמה כלפי ישראל מקובל על רוב מנהיגי ערב באיזור, מאחר וגם הם מבינים וחוששים שהתגברות הקיצוניים מסכנת את משטרם ושליטתם בעתיד.
פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני - הוא אחד המוקשים שצריך לפרק בדרך, ומבחינתו של ממשל אובמה הוא גם הנגיש ביותר והלחיץ ביותר.
הפרשנים והמומחים לענייני ערב, שניתחו את הנאום, מצאו בהם לפי גישתם, גם סתירות, גם חזון וגם גישה חדשנית לבעיות ישנות.
הבעיה אינה ביכולת או הכושר להפריח סיסמאות, סלוגנים ומסרים חברתיים ופוליטיים. המבחן הוא ביכולת הגשמתם ויישום בשטח בשנים הקרובות.
להערכתי, בכל הנוגע להגשמת החזון של אובמה ויישום שאיפותיו הפוליטיות בשטח ובמעשה - הוא רחוק מהמטרה.
יש קסם רב בדבריו - ולכן לא פלא שפוליטיקאים רבים, במיוחד מהקשת השמאלית, קפצו על הנאום כמוציאים שלל פוליטי רב. ההתלהבות שלהם, גובלת באמונה של מציאת משיח פוליטי חדש או גורו שצריך ללכת אחריו בעיניים עצומות.
הבעיה לדעתי היא, שהוא עלול לגמור את הקדנציה שלו כ"משיח שקר" - לא בשל עוצמתו הכלכלית צבאית, אלא בשל התמימות שבו, הנאיביות השופעת ממנו והכובשת תמימים והוזים בכל הארצות.
האם אובמה באמת חושב ברצינות, שהדברות עם אחמינינג'אד או האייטולות השולטים באיראן, בנושא הגרעין הוא אפקטיבי?
האם החמאס החזבאללא, אל קאידה - יסכימו להכיר במדינת ישראל, כמדינה ריבונית דמוקרטית, האם יסכימו למדינה יהודית דמוקרטית - זה חלום, זה חזון שאין לו סיכוי להתגשם, לא בדור הזה.
האם הקמת שתי מדינות לשני עמים - זה אקטואלי כן!
האם הדבר הוא בר ביצוע, בדור הזה - בספק רב.
בשלב ראשון - הפלסטינאים צריכים להחליט ביניהם מי מייצג את העם הפלסטיני - החמאס - אבו הנייה או אבו מאזן - פת"ח הרשות הפלסטינית.
אם חמאס מייצג - אין סיכוי להכרה במדינה יהודית. אם אבו מאזן - אין לו סיכוי לשרוד ולהגיע לשלב של הכרה - לא כשמסביב נושקים לשלטונו חמאס + חזבאללא - איראן - סוריה.
והיה אם נגיע לשלב של דיונים על שתי מדינות לשני עמים (או שלושה) - על איזה גבולות מדובר? 67 בלי כל ההתנחלויות או 67 עם תיקונים, כאשר הגושים הגדולים שייכים לישראל בעבור חילופי שטחים - איפה וכמה?
ומה בקשר לבקעת הירדן - לפירוק מנשק כבד, שליטה באוויר, בים.
ישראל מוכנה לדיונים - לפי מפת הדרכים שזה אומר: שלבים של פירוק הטרור, של קביעת שלטון ברור אחד, התקדמות בשלבים לקראת הסדרים והסכמים, כלומר: שלבים - שיכולים להמשך שנים - ולפי המצב בשטח שנים רבות.
לפיכך גם אם ישראל תודיע חגיגית שהיא מסכימה למסגרת של שתי מדינות - לשני עמים, הדרך לפתרון - ארוכה, פתלתלה ולא תמצא פתרונה לא בתקופת אובמה ולא נתניהו.
חלק מהנאיביות האמריקאית נובעת מהעובדה, שהם מסתכלים ומנתחים את בעיות האזור, בעיניים מערביות ואין להם את המבט המוסלמי האיזורי, הדתי המדיני והפוליטי.
כמו הנשיאים שלפני אובמה - שלא הבינו את האזור ואת האיסלאם - קרטר, בוש האב, קלינטון, בוש הבן - גם אובמה הוא טירון נחמד אבל רחוק מניסיון מעשי. בוש הבן לא הבין, לא רצה להבין והתייחס לאיסלאם, כמו בן טכסס אמיתי, לאמור - אם אתה בא בכוח, התשובה היא "דוקרב בצהרי הים" - והשולף המהיר הוא המנצח.
בוש היה טוב ליהודים - אובמה בשלב זה טוב לערבים - נראה מה יילד יום.
על נתניהו בשלב זה - להתחפר בעמדותיו, לא להתרגש מדי, להיות ערני, להיות מוכן להפתעות, להתגמש כשצריך ולתת ל"רוח אובמה" לעבור מעליו ומעל איזורינו.
ככל שישראל תהיה יותר איתנה בדעותיה, לגבי ביטחונה, כושר עמידתה ויכולת שרידותה, כך ההכרה בכבודה והערכה אליה יגברו.
כמובן - שצריך להיות גם חכם וגם צודק - ולראות איך עוברים את הסערה הזאת מבלי להינזק יותר מדי ויחד עם זאת לשמור על הידידות עם ארה"ב וממשלתה.
"המאבק המזוין ימשך" - זה טוב ליהודים, טוב לימין וטוב לכל אלה מהציבור הישראלי שמאמין שרק ישראל חזקה ביטחונית שבידה נכסים אסטרטגיים, בעלי יכולת קיומית, יבטיחו את שלומה וקיומה של מדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית וריבונית.
