לחיות מתוך ציפייה 

לחיות מתוך ציפייה

"מה נשמע? מה קורה ?"
"בסדר, מקווים לטוב..."
כמה פעמים שמעתם דו שיח זה בסביבתכם הקרובה? או, שמא נכון יותר לבדוק כמה פעמים הייתם אתם אלו שעניתם "מקווים לטוב".
הרגל זה, של ציפייה לטוב שגור כל כך בתודעתנו עד כי לעיתים אף איננו מודעים אליו. בואו ננסה לבחון מהי המשמעות המסתתרת מאחוריו.
אדם אשר חי מתוך תקווה או ציפייה לטוב עתידי, מספר לעצמו שלא מדעת שברגע הווה זה, טוב לו אך עדיין משהו חסר... כסף, זוגיות, עבודה ועוד.
תחושת החסר מונעת מן האדם לחוש תחושת סיפוק או שמחה שלמים, היות והוא נושא עיניו אל החתיכה החסרה.
אמנם, אין כל רע בשאיפות וציפיות לעתיד שכן אלו מהוות עבורנו תמרורים והכוונה להמשך ויש משהו אופטימי מאוד בלאפשר לעצמנו לחלום גבוה ורחוק, אלא שהשאלה היא האם החלומות או התקוות יוצרים בנו תחושת שלמות עם המקום בו אני נמצא כעת, או תחושה כלשהי של חסר או חולשה.
אם קיים אותו גוון של חוסר שלמות, החמצנו את היכולת ליהנות ממה שהרגע כן מספק לנו, החמצנו את רגעי השמחה של הווה ועננה מעיבה על תחושת השלמות, השלווה וההנאה שיכולנו להעניק לעצמנו, בכל רגע של הווה.
"אנו ממגנטים אל חיינו את תחושותינו המודעות והבלתי מודעות"
כאשר תחושה של הווה "כמעט טוב" מלווה אותנו, האם התוצאה היא שנמגנט מציאויות שתואמות לתחושת החסר? כלומר, האם נמשוך אל חיינו נסיבות אשר ישמרו אותנו רק בציפייה ותקווה לעתיד טוב יותר? האם נצטרך להתאמץ מאוד עד למימוש ציפיותינו?
מודעות לדפוס חשיבה אוטומטי זה, תאפשר לנו לנסות לנטרל את הציפיות העתידיות ובכך להיות מודעים רק לרגע הזה. להיות בהוויה או בתחושה של הרגע, משמעו להיות איתו בשלמות ללא מעורבותן של מחשבות על העתיד או של החמצות מן העבר. לאט ובהדרגה נאמן את התודעה לחשיבה של הרגע הזה - שניות, הבזקי רגע יצטרפו לבסוף לסוג חשיבה אחר - מודע ושלם. מצב תודעתי זה, יביא בסופו של דבר לכך שנמגנט מציאויות בהן אנו חווים שלמות פנימית ללא אותה תחושת חסר.

אנו יכולים לצפות ולקוות, השאלה היא האם עד זמן מימוש הצפייה נבחר לחוש תחושת חסר או תחושת שלמות.