הבה ונטה כתף
דברים רבים מוציאים הישראלים משלוותם אך אפשר ובראש הרשימה עומד נושא ההשתמטות משרות צבאי. נושא זה ניתפס ובדין כמבדיל ביו דם לדם, בין שווים יותר לשווים פחות, בן מורמים מעם לעם פלוואים, בין נושאים בנטל לבין משוחררים מנטל, בין דמוקרטים לאנטי דמוקרטים, בין איכפתים לנצלנים בזויים, בין מיוחסים לנחותים, בין ציונים לפוסט-ציונים, בין יהודים לפוסט-יהודים.
סיכויי קיומה של מדינת ישראל אינם עומדים על מספר דיווזיות השריון בסדר הכוחות הצהלי, גם לא על מספר המטוסים המתוחכמים אשר בידי חיל האויר שלנו. סיכויי קיומנו עומדים בראש ובראשונה על אחדות העם בסדר העדיפות הראשון ורק לאחריו על עוצמתנו הצבאית.
אחדותנו, כעם ואומה, נימצאת בסכנה חמורה באשר תופעת ההשתמטות מפלגת את העם, יוצרת מרירות, שינאה, תחושת קיפוח ורגשות אי שוויון אצל הנושאים בנטל. מאידך, אותה תופעה יוצרת אצל המשתמטים תחושת ניכור, אי שייכות, זילזול בצרכי ציבור, זילזול בהטיית כתף, החלשת ותחושת ניתוק הקשר עם מדינתם.
מאוחדים נוכל לכל אויבינו מסביב. נוכל לעמוד בפני האנטישמים בכל אתר ואתר, נעמוד בפני חילופי ממשל אצל בני בריתנו האמריקנים השמים יהבם על פילוגנו, על מנת להשיג בעבור האינטרסים של עצמם את שלא יוכלו להשיג במדה והיינו מאוחדים. באם נדע ליצור אווירת נשיאה בנטל, באם נדע להחדיר שוב את תחושת הבוז למשתמטים בעם, נוכל גם לחסל, אם כי באיחור ניכר, את תופעת "משנאי החינם בינינו", אלו הינם הישראלים האוטו-אנטישמים הפועלים מתוכנו למען הפריצים בארצות הים על מנת להניעם לקעקע את צרכי קיומנו.
מספר המשתמטים משרות צבאי ההולך וגדך משנה לשנה, מספר זה היגיע למסה קריטית אשר כתוצאה ממנה ההשתמטות משרות צבאי שהיתה אך לפני עשורים בודדים בזויה והנוקטים בה היו למשל ושנינה, הפכה לעיטור "התחמלן המצליח" להערים על שלטונות הצבא ויש לכבדו ולהעריכו על כך.
כיום כבר נושק מספר המשוחררים ומשתמטים משרות למספר הקסם השנתי: 100,000 צעירים בריאים, חזקים, כשירים ללא כל ספק לשרות, הנעדרים מחובתם הבסיסית למדינה הנימצאת גם לאחר שישים שנות עצמאות במצור ומצוקה קיומית.
כ- 35% מבני הנוער חייבי וכשירי הגיוס אינם מתגייסים בתואנות מופרכות ומאחזות עינים. כ- 43% מהבנות חייבות הגיוס והכשירות לכך אינן מתגיסות בתואנות שחלקם המכריע שקריות. עשרות אלפי דתיים וחרד"לים אינם מתגייסים לפי חוק מדינה המתיר לכל ש"תורתו אמונתו" להתעמק בתורה וטוב שכך, אך בראיה הכלל לאומית זו עדיין השתמטות מנשיאה בנטל.
תעשיית הבידור הישראלית רוויה במשתמטים אשר חלקם אף אינו חש ריגשי אשמה ובושה ומעדיף לבלוס סושי בשיינקין מאשר לתרום לציבורים ניצרכים. האם עלינו להבין מכך כי תרבות ובידור הולכות יד ביד עם תחושת ניכור מצרכי ציבור והמדינה? האם דווקא אלו התלויים לתהילתם ופרנסתם בהמון הצובא על אולמות הופעתם, בזים ולועגים בסתר ליבם לקהליהם?
האוניברסיטאות שורצות עד בחילה במשתמטים משרות צבאי הקונים השכלה ובכך יתרון ניכר על פני המתגייסים לשרות. אלו הם התופסים וחוסמים משרות נחשקות מהמשרתים בצה"ל היוצאים לאחר שנות השרות הארוכות על מנת לגלות כי המשתמטים בעם הם אלו היושבים במקומות העבודה ובמשרות שעשויות היו להיות שלהם ומגיעות להם ללא כל ספק בקדימות ראשונה. אלו הם אשר תרמו זמנם, גופם, ואף לעיתים דמם וחייהם על מנת לאפשר את קידומם הלא מוצדק של המשתמטים, על פניהם.
ההשתמטות משרות שיוויוני לציבור אפשר והינה הדרך האולטימטיבית לקיעקוע הדמוקרטיה הישראלית, באשר זו נישענת על יסודות שיוויון בנטל הלאומי בין הפרטים המרכיבים אותה בעוד שבמקומותינו אין הנשיאה בנטל שיוויונית ומכאן אנטי-דמוקרטית בעליל.
ההשתמטות יוצרת הפליה עדתית ומגזרית. עיקר המשרתים שרות צבאי באים, יחסית, יותר מאזורי הפריפריה, עולים חדשים, "רוסים", "אתיופים", בני שכבות חלשות וכדומה. וכך ההשתמטות מעמיקה את הפערים בין המגזרים ויוצרת התמרמרות וניכור בין העדות. אנו מקבלים בכך אנטי-אינטגרציה עדתית במקום אינטגרציה. ההשתמטות מקבעת את נחיתותם של בני המגזרים מתושבי הפריפריה ומעצימה את תחושת הניכור והנחיתות בהשוואה ל"נהנתנים" באזורי המרכז, ואין להאשימם בכך, הניכור והמבדיל בין דם לדם, במבחן המעשה, אכן מבדיל.
הפיתרון לכל שתואר לעיל ובוודאי ידוע לכל תושב ישראלי מזה זמן רב אך דומה ואנו נותרנו אדישים להשלכותיו והוא השרות הלאומי. יש לחייב לפי חוק כל אדם בריא וכשיר לשרות לאומי אשר שוחרר לפי חוק או השתמט בתואנות שוא משרות צבאי לשרת את הציבור וקהילותיו בהתאם לצרכים ציבוריים מוגדרים ומבוססים.
לציבור הדתי והחרד"לי ובפרט לתלמידי הישיבות בו, יתן השרות הלאומי תחושת שותפות גורל עם מדינת ישראל, הכרת הציבור הישראלי על זרמיו וגווניו, ומהצד החילוני, העמקת הידע והתודעה היהודית תוך מגע בילתי אמצעי עם הציבור הדתי האניגמתי לגביו עד היום הזה. שרות המגזר הדתי בשרות הלאומי ישמיט את הקרקע מטענות שונות, יחסל הסיבות לדתופוביה כנגדם ויעמידם כשווים עם נושאי הנטל האחרים.
למשתמטים החילונים יתן השרות תחושת שייכות ללאום אליו נולדו, היכרות בילתי אמצעית עם ציבורים ישראלים עליהם קוראים הם רק בעיתונים, תחושת גאווה על תרומה לקהילה ואמפתיה לה. מאידך גם אותם ימיד השרות במישור שווה עם המגזרים המשרתים וימנע טענות רבות המושמעות כנגדם.
יחידות שרות לאומי מעורבות של חילונים ודתיים תקרבנה ציבורים מנוכרים בינהם עד עתה להבין, לקבל האחד את השני.
יש לקבוע כי השרות הלאומי, אשר אורכו ייקבע לתקופת שלש שנים, יהיה אך ורק מחדרה צפונה ומגדרה דרומה. כאן במקרה זה "האפליה" של אזור המרכז הינה הולמת, תקינה והכרחית..
השרות הלאומי יקיף מטלות סיעוד, חינוך והשכלת אלו אשר גורלם לא איפשר עליהם לקנותם וכן עזרה בעבודות אדמה ליישובים קשי יום וחסרי ידים עובדות.
כלל המגויסים לשרות לאומי יעברו תקופת הכשרה שתמשך בין שלשה לששה חודשים בנושאים עליהם יהיו מופקדים.
הביצוע המעשי יחל במגזר היהודי ראש וראשון, כחובה לפי חוק מדינה. המצטרפים מהמגזר הערבי לא יחויבו לפי חוק אך המתנדבים לכך ישולבו במטלות שרות לציבור הן במגזר הערבי והן ביהודי כאשר משרתי שרות לאומי יהודים ישולבו בד בבד גם בישובים הערבים. משרתי שרות לאומי ערבים לא יחויבו ב"מטלות חינוך" אלא אם יחפצו בכך מפורשות. כך גם המשרתים היהודים , הללו לא יחויבו במטלות חינוך במגזר הערבי אלא אם יחפצו בכך ויוזמנו מפורשות.
ההענות במגזר הערבי לשרות לאומי תיקבע את יעילות הטלת החובה לשרות לפי חוק כנסת על מגזר זה ובבוא הזמן לכך. במוקדם ולא במאוחר יכירו פרטים במגזר הערבי ביתרונות הרבים שיעניק השרות להם עצמם ולמגזרם. באם מכוונים אנו לנאמנות למדינה, הנה ההיזדמנות בידם ובידנו יחדיו, להעניק ולקבל בהתאם וליצוק תוכן לענין הנאמנות.
מטלות סיעוד - תמיכה, ועזרה סיעודית בבתי זקנים, בתי אבות, לזקנים חולים ולזקנים עריריים ומוגבלים.
מטלות חינוך- העמקת והטמעת התודעה היהודית הציונית והדמוקרטית כולל ההיסטוריה היהודית ואהבת הארץ. תלמידי ישיבות יגויסו לשרות לאומי בגילים מתקדמים לאחר שהישלימו תקופת לימודים בעלת אורך מוסכם בישיבות. הם ינחילו ערכי יהדות, תורת וחוכמת ישראל לבני נוער ומבוגרים בקהילות החילוניות בהם יפעלו. לצורך כל יעברו בני הישיבות הכשרה בת שלשה חודשים בכללי העברת שעורים וניהולם. הנוער החילוני החייב בשרות לאומי יעבור הכשרה מיוחדת בת מחצית השנה בנושאי ציונות, הסטוריה יהודית ואהבת הארץ וינחיל כל אלה לציבור עליו יהיה מופקד משך שנות השרות.
חלקם של אלו העוסקים בנושאים החינוכיים לעיל יוכלו בתנאים מסוימים, לאחר תקופת לימודים נוספת, להשתלב אף בבתי הספר הממלכתים בשעורים יעודיים בשנים הבאות לאחר תום השרות הלאומי.
עזרה ליישובים חקלאים ניזקקים- מטלה זו דומה והתמסמסה עם השנים תחת פעולות הנח"ל המבורכות וחיוניות. מסגרת השרות הלאומי בנושא זה תרענן את השורות ותזרים דם חדש למטלות המתדלדלות של הנח"ל, אך במקביל לו.
יחקק "חוק שרות לאומי" על ידי כנסת ישראל אשר יהווה הרחבת "חוק שרות חובה" הקיים. כל המקדים לחוקק הרי זה משובח ויועלה על נס בציבור. התגמול הפוליטי לאותם מחברי הכנסת אשר יעסקו בחקיקת הנושא יהיה עצום ורב וראוי שכך. גם יוקרתה של הכנסת תשוקם משמעותית, בניגוד לתדמית התככנית, תדמית פוליטיקת השוק, ממנה סובלת היא ובדין,כיום.
הנושא התקציבי אשר אפשר ויגיע למאות מליונים שקלים ויותר, גם הוא בהשג יד. מוטב למדינת ישראל, באם חפצת קיום היא לוותר על מספר מטוסי קרב ומספר עשרות טנקים ולהפעיל את נושא השרות הלאומי באורח מושכל ומסודר. הערך המוסף הלאומי יהיה כפול ומכופל.
סביר להניח כי העם היהודי בתפוצות גם הוא ייתגיס להעלאת תרומות ניכבדות עבור מטרה ראויה זו ולא יקשה, יחסית, על נציגים ישראלים לשכנע בני קהילות יהודיות להשתתף במפעל חיוני זה.
"חוק השרות הלאומי" יקבע עונשים מרתיעים כלפי המפירים אותו הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי. המשתמט הן משרות צבאי והן משרות לאומי ישא בעונשי מאסר מנדטורים של שלש שנים מלאות ובנוסף ימנעו ממנו זכויות אזרח כגון: דמי אבטלה, קדימות במקומות עבודה למשרתים על פניהם, הדרתם ממשרות בשרות הציבורי, הדרתם מתוכניות עזרה ממשלתיות לבעלי עסקים קטנים וכדומה עד שלא ישלים חובתו לציבור.
ראוי לציין כי הקדימות הראשונה תינתן לשרות הצבאי ובעדיפות המשנית לשרות הלאומי.
נציין גם כי השרות הלאומי במתכונת מצומצמת להחריד אכן כבר קיים אך הינו אקראי וכמוהו כלעג לרש.
תוקם "מנהלת השרות הלאומי" אשר תהיה כפופה למשרד ראש הממשלה ותפעל תחת ועדת שרים רלוונטים וועדת מומחים מיעצת ממשרדי ממשלה שונים ואשר תצוייד בסמכויות מפליגות הנופלות אך במעט מהסמכויות המוקנות לצבא ההגנה לישראל באשר לחיליו, אשר תאויש באנשי מיקצוע מהתחומים הרלווונטים. המשרתים יאוגדו במסגרת יחידות יעודיות ומנהלי יישומים יעמדו בראש כל יחידה.
האחריות הישירה לשיכון והזנת משרתי השרות הלאומי תהיה על המועצות האזוריות, המקומיות והעיריות באשר אלו תהינה הנהנות העקיפות, למצער מידיות, מהפעלת התוכנית.
הללו תעמדנה את המבנים הדרושים לשיכון המשרתים הזקוקים לכך ותידאגנה להזנתם ואספקת ציוד אשר יאפשר פעילותם, כאשר "מנהלת השרות הלאומי" תשפה הללו בהתאם ותספק את הפיקוח, הבקרה, השליטה והכנת המשרתים באולפנות מיוחדות בהתאם לצרכי הציבור אשר יוגדרו במנהלת.
אמנם השרות הלאומי ניתפס כפעילות המחייבת מימון ציבורי, ואפשר כי יהיו אלו בינינו אשר הכרת הצורך בו היא מהם והלאה ומכאן כי ייתפס לעיניהם כ"זולל תקציבים", אך ההפך הוא הנכון. להרמת הפרוייקט הלאומי של השרות הלאומי נחוצים אכן תקציבים ניכבדים כהזנק לפעילות, אך בראיה עתידית הדיבידנדים יחזרו לחיקנו ובריבית דריבית. אוכלוסיות חלשות תהפוכנה ליצרניות ותורמות למשק הישראלי.
רבים בינינו אשר הודרו מיתרונות ההשכלה, יהפכו כשירים לקנית השכלה גבוהה. רבים נוספים יהיו מסוגלים להרים תעשיות מתוחכמות המהוות את חוט השדרה הכלכלי הישראלי.
כיום ניתפס אזור המרכז, גדרה לחדרה, כתורם העיקרי לכלכלת ישראל בעוד אוצר אנושי ואיכותי חסר תחליף שוכן לו בצפון ודרום המדינה, אזורי הפריפריה, הניתפסים כחלשים כלכלית ועיסקית, בלא שתורמים לרווחת הציבור באותה המדה, הזהה לשוכני אזור המרכז, מפאת שחווים הזנחה לאומית. השרות הלאומי אמור להסב כל זאת. למצער כשני מיליון פרטים השוכנים באזורי הפריפריה ייצטרפו למעגל הכלכלי העליון בתוך שנים לא רבות מהפעלת התוכנית לשרות לאומי במתכונתה הכוללת.
אין צורך בשנים רבות על מנת להרים את הנושא. תוך שנה לכל המאוחר מקבלת ההחלטה לייזום הפרויקט, ניתן להחיל השלב הראשון הנסיוני, באזור מדינה מוגדר, ללמוד, להפנים וליישם הלקחים ולהרחיב את היוזמה בתוך שנה נוספת לכלל שטח המדינה כאמור לעיל. אין לדעת מה ילד יום, ברי הוא כי ממשלות בעלות אוריאנטציה אנטי/פוסט יהודית וציונית ימשכו ידן מיוזמת השרות הלאומי וכך, יש לקבע השרות מוקדם ככל הניתן במסגרת קדנציית הממשלה הנוכחית.
כל האמור לעיל הינו בהשג יד. רצון טוב, תחושת שליחות, ונחרצות יחוללו פלאים. הכוחות והכישרון קיימים. גם התקציב קיים, נחוצים היזמים אשר יבואו מכלל המגזרים בציבור, אשר גם הם לבטח קיימים בינינו, אשר יעמיסו מטלה לאומית-חיונית זו על כתפיהם למען כלל הציבור.
אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf
